המרכזים. הבעיות בליכוד הולכות ומתעצמות. פרשת צחי הנגבי שהגיעה השבוע לחקירה פלילית, העלתה את סף הרגישות במשרדי הממשלה. הלחץ גדול. שרי ממשלה, חברי כנסת ובכירים אחרים בודקים עצמם וחוששים מפני הבאות. החשש קיים אפילו אצל כרישי הליכוד.
הפרשה אותה אנו חושפים כאן, עוסקת בפרויקט להב"ה ("לצמצום הפערים בשכונות השיקום"), שהוקם במקור ביוזמתו של השר סילבן שלום, בתקופה שכיהן בתפקיד שר האוצר. עיקרו: הקמת מרכזים קהילתיים לחינוך דיגיטלי לכל הילדים, וגם לקשישים ולהורים בעלי הכנסות נמוכות. המטרה היתה טובה. הדרך שבה טופל הפרויקט, והמינויים שנעשו בעיקר בשנתיים האחרונות, הם-הם העומדים עתה להעלות כמה שאלות קשות.
משרד האוצר עוסק, כידוע, בתקצוב משרדי ממשלה אחרים. הוא אינו נוהג לעסוק בפרויקטים בתחומים עליהם מופקד משרד אחר. השר שלום חרג אז מכך. כאמור, מתוך כוונות טובות. עם או בלי קשר ליריבות הגדולה שהיתה בינו לבין שרת החינוך, לימור לבנת, השר שלום החליט בתחילת 2002 להוביל פרויקט בתחום החינוך וההעשרה. פרויקט זה תוקצב בפועל בסכום של 25 מיליון ש"ח ב-2002, וסכום של 43 מיליון ש"ח ב-2003. ב-2004 תוקצב בסכום דומה.
בזמנו, ניתן פרסום רב לפרויקט. הרעיון היה להקים עשרות מרכזי מיחשוב ברחבי הארץ, ולספק באמצעותם שירותי העשרה ולימוד לעשרות אלפי ילדים, בני נוער וקשישים. ואכן, במשך השנים הוקמו כ-15 מרכזים כאלה (לעומת יעד של כ-50 מרכזים), בהם: בנצרת, בית שמש, שפרעם, צפת, באר-שבע ורהט. לאחר תקופת ההרצה, ובשלהי כהונתו של השר שלום, מונה אלי גוז לעמוד בראש הפרויקט (במקום משה טרי שמונה ליו"ר רשות ניירות ערך). שלום הציג זאת כאחד הפרויקטים המעניינים שנועדו להיטב עם השכבות החלשות. ומי כמו השר שלום, שידע מחסור בילדותו, מבין כמה חשוב לטפח פרויקטים לשכבות הללו. מאוחר יותר, כשנכנס נתניהו לכהונת שר האוצר (פברואר 2003), הפך גוז לאחד האישים המקובלים גם אצל אנשי השר החדש.
המקורבים. אלא מה? זמן קצר לאחר מכן התברר כי פרויקט להב"ה, שהוקם כאמור מתוך כוונות טובות, הפך להיות מקור לא אכזב למקורבים וגורמים אחרים. וככל שהפרויקט גדל והתרחב, כך גדל התיאבון. מה שהתחיל כפרויקט חברתי ונוהל על-ידי מינוי מינהלה, ובמינוי מנהל/רכז לכל מרכז וכמה עוזרים שעסקו בשיווק (עם שכר בעלות של כ-17 אלף ש"ח לחודש, לאחד), הפך לפרויקט שבו הועסקו בשנתיים האחרונות כ-80 איש (עם עלות שכר של כ-11 אלף ש"ח לחודש, לעובד) - חלקם חברי מרכז ובני משפחות של פעילי ליכוד.
הפרויקט שהחל בתקופת השר שלום (השר שלום לא הספיק להנות מכך, שכן הוא סיים תפקידו בפברואר 2003, זמן קצר לאחר שהחלה הרצת הפרויקט), התעצם בתקופתו של השר נתניהו. כמה מאנשיו הקרובים שהבינו את הפוטנציאל הגלום במרכזים-סניפונים, החלו להכניס אנשים משלהם. כך, לדוגמא, מינה נתניהו את נחמיה שניידר, פעיל ליכוד ואיש יש"ע, לנציגו ואיש הקשר שלו לפרויקט. שניידר ישב בלשכת נתניהו, ומלשכה זו דאג לחלק מהמינויים. הוא היה האיש המוציא והמביא מטעם נתניהו. ממש עד ימים אלה, כפי שנפרט בהמשך, הועסקו בפרויקט כ-20 איש בפורום שכונה "המנהלה", ועוד כ-80 איש בסניפונים/מרכזים.
הביקורת. המינויים שנעשו בעיקר בשנה-שנתיים האחרונות עוררו ביקורת. מכאן קצרה הדרך לרינונים ולתלונות. מבקרי הפרויקט ידעו לספר, כי בסניפים/מרכזים אלה התמנו גם פעילי ליכוד שחלק מהם בקושי יודעים לתפעל מחשב. ביקורת זו הינה אולי מוגזמת, אך היא משקפת את האוירה שנוצרה. כשהגיע המידע המדאיג, החליט החשב הכללי, ירון זליכה, לערוך בדיקה. זו הוטלה על איתן קשמון, המבקר הפנימי, המשמש מנהל מחלקת הביקורת אצל החשב הכללי. המבקר בדק נושא זה במשך תקופה ארוכה, ולפני מס' חודשים הגיש דוח חריף, ובו הוא מצביע על ביזבוזים ועל שיקולים תמוהים. המידע הגולמי הגיע גם למשרד מבקר המדינה, אליעזר גולדברג. זה החל לבדוק הנושא - בתחילה במסגרת הביקורת שהוא עורך בנושא "ממשל זמין", ובהמשך באופן ספציפי בדבר המתרחש בפרויקט להב"ה. בשלב זה לא ידוע מתי יפרסם המבקר דוח, אם בכלל.
הדוח הבעייתי הוגש באחרונה לגורמים הבכירים במשרד האוצר. פרטיו הובאו גם בפני נתניהו, שנטל כאמור חלק במינויים התמוהים. בשבועות האחרונים, לאחר שנתניהו הבין כי אופן העסקת המקורבים באמצעות להב"ה עלול לעלות לו ביוקר רב, הוא החליט "לחתוך". בהסכמתו פוטרו בשבועות האחרונים 13 איש מתוך 20 חברי המנהלה, וכן כמה אנשי שיווק ומרכזים במרכזים. הפיטורין נכנסו לתוקף ביום 31.8.04. "כנפיו" של אלי גוז, ראש המנהלה, שנהג להעביר דרישת תשלום לפי 160 שעות עבודה ותעריף 173 ש"ח לשעה ("תעריף יועצים"), קוצץ בסכום כולל של כ-10,000 ש"ח לחודש. הרכב הצמוד נלקח ממנו. רק לשם דוגמא נציין, כי גוז קיבל במרס 2003 גמול בסך 38 אלף ש"ח (כולל מע"מ). החיתוך החריף בשכרו של גוז עורר אצלו חשש כי הנה-הנה מתנכלים לו - בגלל שחשף ניסיון להוציא כספים במרמה, בהיקף של כ-400 אלף ש"ח. קיצוץ חד נעשה גם בשכרו של מקורב נוסף, אמנון ארבל. הגמול שקיבל ארבל במרס 2003 הסתכם ב-36 אלף ש"ח (כולל מע"מ). גם האיש של נתניהו, חבר מרכז הליכוד נחמיה שניידר, עליו גונן נתניהו במשך זמן רב, פוטר בימים אלה. ככה זה כשאש מתחילה לחרוך את האצבעות.
מלשכת שר האוצר נמסר התגובה הבאה: "מייד לאחר שתוכן דוח הביקורת הובא לידיעתו של השר נתניהו, הוא הורה ליישם את ממצאיו לאלתר. השר רואה בפרויקט להב"ה פרויקט חשוב והוא יפעל לשמרו, תוך-כדי שיתכנו שינויים בדרך הפעלתו".
