לשתי הבעיות - קיומה של ישראל וקיומה כמדינה יהודית - הפתרונות קשות מאד.
בעיית הטרור הערבי ליוותה אותנו כל הדרך ולמרות זאת רוח ההקרבה - הציונות - העניקה הכוח לבנות המדינה. תוכנית ההינתקות כמנוף להמעטת הטרור, סביר להניח תעשה את ההפך. מפעל ההתנחלות מבחינה ביטחונית הוא חומה חזקה בחזית הקדמית של הטרור המכוון לא רק לרצוח אלא לפצל העם, לגרום לירידת המונים ולנסיגות ללא שלום או שקט. הטרוריסטים הבינו שרובנו התרחקנו מזהותנו היהודית, ייעודנו כאן, ויכולת ההקרבה למען הכלל.
תוכנית ההינתקות, לא רק מחזקת אמונת הפלשתינים שהם יכולים להכריע על-ידי טרור, אלא מאפשרת להם להצליח יותר. אם וכאשר נחסל את החזית הקדמית - ההתנחלויות (עזה תחילה) - יוקם למעשה אזור מוגן טרוריסטי שמשמעותו חיזוק הטרור והעתקת החזית הקדמית לתוך הקו הירוק. בשנה זו במיוחד הוכח שקיום החזית הקדמית - ההתנחלויות - מעניקה היכולת לסכל רוב ההתקפות המכוונות אל תוך הקו הירוק. נוכחות בשטח של המתנחלים - ולא רק בסיסי צה"ל מוקפים - מאפשרת הבאת המלחמה לבתי הטרוריסטים במחיר קשה אבל סביר. בדרך זו המעטנו באופן רציני ההתקפות על מרכזי האוכלוסייה. כאשר נעזוב את השטח, נפחית באופן משמעותי את היכולת הזאת.
הפיתרון לטרור הוא נחישותנו לנצח. עד שרוב הפלשתינים לא יגיעו למסקנה שאין צ'אנס לנצח בשלבים; לקבל תגמולים מסוג אוסלו והמאופיינים בתוכנית ההינתקות - שטח, פילוג היהודים, שיבת הפליטים (מאז אוסלו חזרו כ-200,000 פליטים), אין סיכוי לשקט, קל וחומר, לשלום.
הבעיה הדמוגרפית היא האסטרטגיה השנייה של הפלשתינים שאין לצה"ל תשובה עליה. הבעיה היא בתוך הקו הירוק. בעוד כעשור הילודה הערבית... תהפוך המדינה לדו-לאומית (היום כ-35% מהתינוקות הנולדים אינם יהודים) בלתי הפיכה לרוב ערבי. במשך דורות ממשלות ישראל לא התייחסו לבעיה. אימצו פנטזיות שמיליוני יהודי המערב יעלו... ולא נאבקו בבעיות המוסריות והדמוקרטיות למניעת הפיכת המיעוט לרוב.
המושג של הינתקות הוא מתאים כפתרון; להתנתק במובן של העברה מרצון ממאות אלפי ערביי ישראל. פעם שמעתי את עמוס עוז אומר שאם האופציה היא בין 'הם' או אנחנו, הוא בוחר בנו. הגענו לשעה זו. אם נמשיך לברוח מהבעיה נפסיד את המדינה היהודית ואת יכולתנו לחיות כאן בביטחון. אז סביר להניח שרובנו נצטרך להתנתק, לפנות את הארץ שלא מרצון.
איך מתנתקים באופן הומאני, שמעשינו לא ייחשבו כברוטלים, בלתי אנושיים והעולם הנאור יבין ויגן על זכותנו למדינה יהודית?
להלן כמה דרכי 'הינתקות': א. חינוך העם. לחנך את עצמנו שמותר להגן על מדינת העם היהודי; שיש לנו זכות להתקיים כמדינה לאומית ולהבין שהגנה על זכות זאת אינה מעשה גזעני. עלינו להבין שהעולם אינו שלם ואין להכות בעצמנו עד כדי התאבדות עצמית על מנת להוכיח שאנו מוסריים, הומניסטיים.
ב. הסברה אמיתית. להסביר מצבנו האמיתי לידידינו, בעיקר העם האמריקני. הם יבינו וישפיעו על ממשלתם כמשקל נגד הגורמים הערביסטים והכלכליים שעתידנו אינו חשוב להם.
ג. עלייה של יהודים פוטנציאלים מאסיה... מאות אלפים מזדהים כיהודים. הם מוכנים ללמוד, להיות יהודים כשרים לפחות ברמה החינוכית הממוצעת בארץ. הם ישרתו בצה"ל, יעסקו בעבודה של העובדים הזרים היום ובמשך שנים רבות ירבו בילודה יהודית.
ד. עידוד הגירה ערבית. לעודד ערביי ישראל להגר לעשרות ארצות ערביות, אמריקה, אירופה... בעיקר על-ידי פיצויים נדיבים ובהתחשבות בקליטתם בארץ היעד. סביר לצפות שמספר לא מבוטל של ערביי ישראל - במיוחד אלו שכבר התחילו להתבולל מתרבותם לתרבות העולם המודרני - יראו בפיצויים דרך לחיים טובים יותר.
ה. אמת ליהודי התפוצות. לא כספם, את עלייתם אנו צריכים. רובם הגרים באמריקה לא יבינו בקשתנו; התבוללו ללא דרך חזרה אבל אם נאמר האמת, ללא פשרות, אולי מספר מילדיהם או נכדיהם יבחרו אחרת מהוריהם.
ו. הגברת הילודה היהודית ישראלית. למען הכלל - קיום המדינה - חייבים לקרא למשפחה הממוצעת להביא עוד ילד לעולם.
כאשר הרצל החילוני אמר שהוא הקים את המדינה היהודית... הפרגמטיסטים צחקו. 'אם תרצו אין זו אגדה' היו דברי חולם, משוגע... כאשר היטלר ימ"ח שמו, כתב ספרו, העולם ובמיוחד היהודים, לא התייחסו אליו ברצינות. איך יכול העם הגרמני התרבותי... לאמץ דבר כזה?
שני החלומות התגשמו. כנראה הכל אפשרי!
הניתוח לעיל אינו חלום, אגדה או חזון אלא ניתוח העובדות ומסקנות סבירות לאן שהן מוליכות אותנו.