מפלגת העבודה, כצפוי, לא פרשה מן הממשלה - ואין שום דבר מפתיע בכך. חבורת השלומיאלים הזאת ממשיכה לשטות בכולם. מחפשת רק את הנוחות שיש בישיבה על הכיסא השלטון. אין דבר קדוש בעיניה. הכל עומד למכירה.
רק אינטרסים צרים ורק שאלות שנוגעות לשרידות אישית מתקיימים בעולמה המעוות, המלא יצרים אפלים, תככים ומעשי הונאה. המשטרה חוקרת - ואברהם בורג וחבריו בשלהם. מחפשים לנגח את היריב הפוליטי. ברשעות. באטימות. אין בעיניהם מקום למי שחושב אחרת מהם.
האויב הוא אריאל שרון. לא יאסר ערפאת. ממש כשם שהם נהגו בשנים עברו, כאשר הם לחמו במנחם בגין ז"ל והסגירו את לוחמיו לידי הבריטים, במקום להילחם במי שסגר את שערי ארץ ישראל בפני המוני היהודים שביקשו להימלט מאימי השואה שהתרגשה ובאה עליהם.
צריך רק להתבונן בהם, במנהיגי תנועת העבודה, תשושים מן האידיאולוגיה הערפאתית שלהם שקרסה עליהם באחת, כדי להבין בידי מי היתה נתונה המדינה היהודית בשעה שנוהל המשא-ומתן עם הארגון לשחרור פלשתין - המכונה אש"פ בפי אניני החיך ממחנה השמאל כדי שלא להפחיד את המוני התמימים שהאמינו לשקרים
שלהם - על שובם של גדודי המרצחים אל תוך בתינו.
תומכיהם טוענים, כמובן, שהם דאגו אז, כמו בימים האלה, רק לעתידנו, אבל אלה טיעונים שאפילו הם עצמם כבר חדלו להאמין בהם.
החוצפה שלהם אף פעם לא ידעה גבולות. ממשלת המיעוט של יצחק רבין, שנעזרה ב"רוב חוסם" של חמשת חברי הכנסת הערבים, לא בחלה בשום מניפולציה. הכל היה כשר כדי למכור את "בשורת השלום מבית היוצר של אוסלו".
את הרוב בכנסת הם קנו בכחש ובכזב לאחר שהם הבטיחו משרות לשני ח"כים שפרשו מצומת.
לא היתה להם אז, ואין להם היום, כאשר שמעון פרס נחלץ לעזרתו של יאסר ערפאת, בניגוד לעמדות של נשיא ארה"ב ושל רבות ממדינות אירופה, כל סיבה להאמין שדרכם תצלח. רעיונות העוועים שהם מעלים חדשות לבקרים, גם עתה, לא נועדו אלא כדי לשמר איזשהו מומנטום פוליטי רופס לקראת הבחירות הבאות.
למעשה, היום כבר ברור לגמרי שהם ידעו גם אז, בימי אוסלו האפלים, כשם שהם יודעים היום, שלחזיונות השווא שלהם אין כל סיכוי להביא ברכה לעם היהודי. בשורות הנפל שלהם, אלה שהביאו עלינו את המצב שבו אנו נתונים עתה, לא היו אף פעם יותר מאשר גימיקים של בחירות. צריך רק לקרוא את יומנו של יוסי ביילין, "מדריך ליונה פצועה" הוא קורא לו, המתייחס לימי שלטונו ההזויים של אהוד ברק, כדי להבין לאיזה שפל מוסרי מוכנים האנשים האלה לרדת כדי לשרוד בשלטון.
ימים ספורים בלבד לפני הבחירות לראשות הממשלה, שבהן הובס אהוד ברק באופן שעוד לא היה כמוהו, עוד ניסו שלמה בן-עמי ויוסי ביילין להציע בטאבה ל"רשות הפלשתינית" את הסנטימטרים האחרונים מיהודה ושומרון ביחד עם הר הבית רק כדי שאפשר יהיה לומר לבוחרים: "הבטחנו שלום - וקיימנו". על מה שיקרה אחר כך - הם אפילו לא רצו לחשוב. קודם כל - השלטון. אחר כך - אפשר להמשיך ולהתמקח עם רבי המחבלים על עוד חלקים מארץ ישראל.
גם עכשיו, כאשר הם מתחבטים, כביכול, בפנים מיוסרות מעל מסכי הטלוויזיה, אפשר לראות בעיניהם שהם אינם דוברים אמת. הם שוב מלאים כרימון בהצעות אופרטיביות. מוחם אינו חדל לרגע להמציא תוכניות-פשרה עם בני בריתם מן ה"רשות הפלשתינית". לחלק מהם, כך מספרים, יש גם אינטרסים כלכליים לא מבוטלים שעליהם הם מבקשים להגן.
דומה, שהגיעה לומר להם, לכולם, עד לאחרון חברי הכנסת שלהם, שאין לנו עוד חפץ בהם לפני שהם מכים על חטא בפומבי ומודים שהם טעו בדרכם עד כה . רבים וטובים עשו את זה במקומותינו לפניהם. גם אקדמאים מפורסמים. גם עיתונאים ידועי שם. גם הוגי דעות רבי-מוניטין. הטעות היא אנושית. האחיזה בה גם לאחר שמבחינים בטעות - היא פשע שאין לסלוח עליו.
עד אז אסור שיהיה לרוב הדומם, השפוי, כל שיג ושיח עם מי שביודעין ובזדון הוביל אותנו אל פי התהום. לא משפט ולא ועדת חקירה. הודייה פומבית, כנה, אמיתית, שאינה תלויה בדבר, תספיק. שום דבר פחות מזה. רק לאחר מכן תהיה למפלגת העבודה הזכות לשוב ולהשמיע את דברה.
חבל ששר הביטחון לא מבין שבזיופים לא קונים שלטון. מיו"ר הכנסת אין לצפות לשום דבר. מן התפוח הרקוב הזה שנפל רחוק מאוד מן העץ שעליו הוא גדל אין לחכות לשום הכאה על חטא.
