|
בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ד סעיף ג' כתוב: "לא יפתח אדם חלון לחצר חברו ואפילו אחד מהשותפין בחצר שבקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר מעכב עליו שותפו, מפני שמסתכל בו ממנו. ואם פתח, יסתום". עד כדי כך מחמיר הדין בסוגיה זו ומגן על הפרטיות, שאף אם נפתח חלון לכיוון חצרו של שכן - חובה לאטום אותו. כך נדרש לגבי חלון הפונה אל חצר, קל וחומר לגבי חלון הפונה אל ביתו של השכן והמאפשר ראייה וחדירה לפרטיות. עד כמה הנושא חשוב, אפשר ללמוד גם מהאמור בגמרא, בבא בתרא ס' ע"א, שם מוסברת ברכתו של בלעם "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל" (במדבר כ"ד ה') - וכה נאמר בגמרא: "מה ראה בלעם? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה לזה. אמר: ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה". מסתבר, כי הזכות לפרטיות אינה זכות חדשה, אלא מקורה כבר בהלכות תכנון ובניה מתקופת המקרא, והטעם לכך ברור. בנושא זה, דן לאחרונה בית המשפט המחוזי בירושלים בהרכב השופטים מ' גל, ב' אוקון, י' ענבר, ע"א 4241, יחזקאל חזי נגד קוטלר עדיקא בע"מ, פסק דין מיום כ"ב בתמוז תשס"ד (11 ביולי 2004). הקבלן מכר דירה לתובעים ושינה את מיקום חדר האמבטיה, באופן שפגע בפרטיותם של התובעים, אלא שבית המשפט קמא לא ראה בכך ליקוי המצדיק פיצוי, מהסיבה שגם לפי התוכנית בטרם שינוייה היה קיים אותו היזק ראייה... עד כמה שהדבר מוזר, ניתן ללמוד מתוך פסק הדין שבערעור המיטיב לתאר זאת, ולהלן ציטוט: "2. עניינו של ראש תביעתם הראשון של המערערים בשינוי במיקום האמבטיה. בית המשפט קמא קבע בעניין זה, כי מדובר בשינוי לא מהותי שהוכתב על-ידי צורכי הבניה, אשר בתור כזה הותר למשיבה על פי ההסכם לבצעו. השופט המלומד הוסיף וקבע, כי למרות שקיים היום היזק ראיה מבית השכנים, הוא היה קיים גם לו נבנה חדר האמבטיה לפי התכנון המקורי, שכן "בכל מקרה, השכנים ממול יכלו לצפות אל עבר המתרחץ - אם לא השכן הגר ממול מצד צפון אז השכן הגר מדרום". השופט המלומד אף ציין, כי מכל מקום ניתן בנקל להקטין את היזק הראיה על-ידי החלפת זכוכית החלון לזכוכית עמומה, או על-ידי כיסוי בוילון. 3. בטיעונם לפנינו חזרו המערערים וטענו, כי מדובר בשינוי מהותי הפוגע בפרטיותם. נכון הדבר שגם לו נבנתה האמבטיה לפי התכנון המקורי היו השכנים יכולים לצפות אליה, אך זאת ממרחק "פי ארבעה" ממרחק הצפייה של השכן הנוכחי. אף אם צורכי הבניה חייבו את שינוי מיקום האמבטיה, עדיין אין מקום לפטור את המשיבה מאחריות לביצוע חיוביה. 4. שקלנו את טענותיהם של המערערים בכובד ראש אך הגענו למסקנה, כי מן הדין לדחותן..." (ההדגשות אינן במקור). משמעות הדברים היא, כי בית משפט השלום ידע על קיום הליקוי בתכנון, ואף תיאר ליקוי זה בפסק דינו, בציינו: "בכל מקרה, השכנים ממול יכלו לצפות לעבר המתרחץ - אם לא השכן הגר ממול מצד צפון, אז השכן הגר מדרום", ולפיכך הציע להתקין וילון... יכל גם להציע להתרחץ עם הבגדים. התכנון הנכון והראוי נועד לכך שחלון ישמש לאוורור ולתאורה גם יחד, ולו הפתרון למניעת היזקי ראייה היה וילונות - הרי לא היו יוצאות לאוויר העולם תקנות, הוראות ודרישות בכל נושא היזקי ראייה. גם בית המשפט המחוזי ידע על קיום הליקוי שעיקרו היזק ראיית השכנים את המתרחצים בבית התובע, אך החליט לסמוך את ידו על החלטת בית משפט השלום. השופטים בשתי הערכאות מצאו שלל רב בוילון, כפתרון זול ויעיל, מתוך דאגה להוצאותיו של הקבלן והעדפת רווחיו על רווחת הדיירים. מדובר בפסקי דין של ארבעה שופטים בישראל, אחד בערכאה הראשונה ושלושה בערכאת הערעור. כל אלה קיבלו כגזירה משמיים את הנימוק כי התכנון השגוי "הוכתב על ידי צורכי הבניה"... הרי כל ליקוי נוצר עקב צרכי בניה מסויימים, וכבר נאמר כי "סוף מעשה במחשבה תחילה", וחבל שהשופטים לא יישמו אימרה זו למעשה ולא הבינו כי כאן גם המחשבה (התכנון) וגם המעשה (הבניה) הם באחריות הקבלן. הרי הקבלן מקבל קרקע פנויה, והמתכנן מטעמו חופשי ליצור את המבנה כרצונו, אך שומה עליו לתכנן תוך מניעת מפגעים כגון זה. המערער בתיק זה הגיש את הערעור בעצמו, תוך לימוד החומר וסיוע בתקדימים משפטיים אותם למד. הוא זכה בערעור, אף שבנושא היזקי הראייה ערעורו לא התקבל. תמוהה גישת בתי המשפט בסוגיה זו; מדוע נעשו בכלל מאמצים להקטנת נזקו של צד לדיון תוך השארת הפגם על כנו? האמנם בכל מקרה של ליקוי שלא כל כך נוח לבטלו (לתקנו) - צריך לפסוק כך? האין בפסקי דין אלו עידוד הקבלנים והמתכננים, ליצור אילוצים ואחר כך להישען עליהם כגלגלי הצלה?... ___________________ ד"ר אינג' אברהם בן-עזרא הוא מהנדס בניין, בעל תואר שלישי בהנדסה אזרחית, חבר באגודת המהנדסים האזרחיים ASCE (ארה"ב) בדרגת Fellow, ומחברם של עשרות ספרים בתחום התכנון והבנייה - ספרי הדרכה וספרות מקצועית. המאמר פורסם גם בבטאון הבניה "מבנים". |
