טרור הוא פעולת השמדה אקראית של מי שמבקש להשמיד את אויבו ואין לו הכלים הצבאיים לעשות זאת. עם הטרוריסט כמעט לא ניתן להגיע להסדר, כי המניע של פעילותו הוא שינאה תהומית עם עומק דתי-תרבותי-לאומי, ורצון להשמיד גם את הקבוצה שבה הוא נלחם וגם כל פרט באותה קבוצה.
לוחמת אנטי-טרור היתה במשך רוב ההיסטוריה פעולת השמדה נקודתית מתוך הכרה שעם הטרוריסט לא ניתן להגיע להסדר. ולפיכך, אם אין מקבלים את דרישותיו - פירוק מדינת ישראל לדוגמא, יש להשמידו.
כך נהגו הרומאים ביהודים לפני אלפיים שנה וכך נהגו הבריטים בטרוריסטים הפלשתינים במאורעות 36'-39'. מלחמה משמידה זאת של הבריטים סייעה ליהודים מאוד במלחמת העצמאות, אחרי עשר שנים, כאשר הפלשתינים לא התאוששו מן המכות שקיבלו.
התפתחות תרבות זכויות האדם האוטופיסטית במדינות המערב, אחרי מלחמת העולם השניה, מקשה על לוחמת האנטי טרור, כי בתרבות זאת מקובל שגם למשמידים יש זכויות אדם ומי שפוגע בזכויות המשמידים יורד, לכאורה לרמתם. אנשי זכויות האדם אינם יורדים לרמתו של אף אחד, יהא המחיר שצריך יהיה לשלם על כך אשר יהא. אנשי תרבות זכויות האדם קובעים את סדר היום בשיח הציבורי לא רק בארצות המערב, אלא גם במדינת ישראל לפחות מאז מלחמת לבנון (1982). תרבות זאת הקשתה מאוד על מדינת ישראל במלחמתה בטרור הפלשתיני לפחות מאז מלחמת ששת הימים.
הפיגוע הטרוריסטי ב-11 בספטמבר בארצות הברית, חשף את האיוולת של תרבות זכויות האדם, בתחום זה, ואת נזקיה בתחום הפגיעה הדיאלקטית של תרבות זאת בזכויות האדם בחיי אדם. במלחמתה באפגניסטן יצאה ארצות הברית למלחמת השמדה נגד הטרור, תוך נכונות לפגוע גם במי שלא היה מעורב ישירות בפעולות טרור. בכך שברה ארצות הברית את הכלים שעוצבו על-ידי לוחמי זכויות האדם ב-55 השנים האחרונות.
במלחמתה זאת, ארצות הברית נתנה לגיטימציה למלחמת אנטי טרור משמידה נגד הטרור הפלשתינים. דרישת המערב היום לפרק את ארגוני החמאס והג'יהאד האיסלמי היא לגיטימציה נוספת כי פירוק משמע השמדה של הארגון.
ההבדל בין מלחמתה של ארצות הברית באפגניסטן לבין מלחמתה של ישראל בטרור הפלשתיני הוא, שארה"ב פגעה גם בחפים מפשע ולא נענשה על כך, כי בהיותה מעצמת-העל היחידה, היא קובעת את הנורמות. לישראל אין לגיטימציה מצד הישראלים ואין לגיטימציה מצד ידידותיה במערב לפגוע בחפים מפשע תוך כדי מלחמת האנטי טרור.
אבל צה"ל אינו די יעיל להשמיד טרוריסטים מבלי לפגוע בחפים מפשע. לפיכך, במקביל ללחימת השמדה אנטי טרוריסטית, עלינו לבצע רפורמה במערכת הביטחון כדי לצמצם את הפגיעות באוכלוסיה אזרחית פלשתינית, ובייחוד בילדים ולפתח כושר לפגוע פגיעות השמדה יעילות יותר בטרוריסטים, דהיינו לפתח יכולת לבצע עשרה חיסולים ליום בלי לפגוע בילדים פלשתינים. ניסיון החיסול הכושל האחרון בחברון הראה כי אין בידינו האופציה הזאת שהרי הטיל הוא עיוור ביחס למי שבו הוא פוגע.
גם מפקדי צה"ל, וגם ראש ארגוני הטרור הפלשתינים, מתבססים על ניסיונם הממושך בסוג זה של מלחמה. בתחום זה אין לישראלים יתרון על הפלשתינים כי לשני הצדדים יש אותו משך ואותה איכות ניסיון. נוכל להשיג יתרון אם לא נסתמך רק על ניסיון המפקדים, אלא נפתח תורת לחימה בטרור עם עומק אינטלקטואלי. את המהלך הזה מערכת הביטחון של ישראל מסרבת לעשות מסיבות ארגוניות. כי מהלך כזה ישנה את מערכת הכוחות, בצה"ל ובשאר זרועות הביטחון. מדהים הדבר שרוב אנשי האוניברסיטאות בארץ, ובייחוד הפרופסורים הבכירים, תומכים בסרבנותה של מערכת הביטחון ומבטיחים בכך יחסים טובים עם אותה מערכת רבת עוצמה בישראל. לפיכך, על אריק שרון לגלות מנהיגות, ולכפות על מערכת הביטחון את הרפורמה החיונית זאת.
