ספרו של ד"ר דניאל דור - "עיתונות תחת השפעה", הוא לטעמי ספר חובה בארון הספרים של כל עיתונאי ועורך.
כל אזרח שפוי, שעד היום תידלק את עצמו בכותרות ראשיות שיצאו מהגרון העמוק של נציגי הממסד במהלך "אינתיפאדת אל אקצה", מומלץ לו לשכוח את מה שמכרו לו, "שנכפתה עלינו מלחמת אין ברירה. שמדינת ישראל עשתה כל מאמץ להשיג הסדר קבע עם הרשות הפלשתינית ונענתה בפרץ אלימות מתוכנן מצד ערפאת - אלימות המוכיחה, וחוזרת ומוכיחה כמעט כל יום מחדש, כי הפלשתינים פשוט אינם מעוניינים בשלום" (שם ע' 9 ) .
שאותו אזרח ירכוש את הספר הזה, שיקרא כמה פרקים נבחרים, שיפתחו לו את העיניים ויחשפו בפניו את המציאות הלא מאוזנת בסכסוך עם הפלשתינאים, שאליה גררה אותנו "המעצמה השביעית" המזרח תיכונית.
וכפי שטוען דור בשפתו הקולחת, הממוקדת והבהירה, " זהו מצב מסוכן: חברה השבויה בתמונת עולם פשטנית, חד-ממדית כל כך, היא חברה המוותרת מרצונה על הניסיון להבין כיצד נקלעה למצב, שבו היא נמצאת" .
בהכירי מקרוב את עולם העיתונות, אני מסופק אם הספר יקבל את המעמד הראוי לו. במקום להיות מורה נבוכים, למי שבאמת נדרשים ליישם את מסקנותיו, הספר יעלה לדאבוני את אותו אבק, המכסה את כריכת הדוחות של ועדות חקירה ממלכתיות ודוחות של מבקר המדינה.
העיתונות, תמשיך להתנהג כמו מעצמה הבטוחה בעצמה, שאינה רגישה ופתוחה לביקורת. יש אמנם המון תוכניות העוסקות בביקורת התקשורת, אז מה. הכל נשאר ברמה של ברברת שלא מקדמת דבר. אנחנו נמשיך לבלוע את מה שתאכיל אותנו העיתונות. חלק מהעיתונאים, ימשיכו להתעצל. הם יעדיפו לפרסם כלשונן את ההודעות המדובררות, ששוגרו לביפרים, מבלי לאמת ולהצליב אותן עם מקורות נוספים. הידיעות שישוגרו למערכות החדשות, יעברו את המסננת המניפולטיבית, בהתאם לנסיבות ולתחושת המצור, שכל העולם נגדנו. כך תיבנה השקפת העולם שלנו, על יסודות חד-צדדיים ולא מאוזנים, במיוחד, בנושאים הרי גורל לקיומנו.
המחבר מעלה על נס את תרומתם הייחודית והצנועה של העיתונאים מ"הארץ", גדעון לוי ועמירה הס לטובת האיזון הנדרש. השניים, פרסמו את העמדה הפלשתינית. הביאו את הסיפורים שאחרים לא טרחו להביא. בזה התמחותם לאורך שנים. לוי במדורו הקבוע "איזור הדמדומים" והס, "כדיירת זמנית בשטחים", שמדלגת מעזה לרמאללה. לדעתי, אם מדברים כבר על איזון בדיווח, הם תמיד ידווחו רק על הצד הפלשתיני ולא על הישראלי, גם כשיש רלוונטיות באותו דיווח.
הספר "עיתונות תחת השפעה" פותח חלון הזדמנויות, לדיון ציבורי ולחשבון נפש בשאלות הנוקבות: האם על העיתונות לקחת צד בעיתות מלחמה ומשברים? האם המודל האמריקאי שהעיתונות הישראלית מרבה להתהדר בחופש העיתונאי שבו, הוא הדוגמא הראויה?
לאחר הפיגוע במגדלי התאומים, המושגים, כלב השמירה של הדמוקרטיה, חופש עיתונות ועיתונות מגויסת, החלו לקבל משמעות אחרת ממה שהורגלנו אליה. למי אנו רוצים להידמות. למה בכלל להידמות למישהו. למה לא לאמץ דפוסי התנהגות ודיווח עיתונאיים, העולים בקנה אחד עם המוסר, האתיקה וחובת הדיווח המדויקת הנשענת על עובדות בדוקות ומוצלבות ולא על "קומוניקטים ממסדיים".
כאשר חוקר מלומד כמו דניאל דור, שבא מתוך המערכת - בהיותו עורך בכיר בשני העיתונים "מעריב ו"ידיעות אחרונות", חושף את מה שלא ידענו, יש לזה משקל סגולי רב ערך. הוא יודע על מה הוא מדבר וכותב. יש לו את הפרספקטיבה הנחוצה, לטיפול ולניתוח יסודי של התופעה הנבחנת בספרו. הוא לא סתם עוד מבקר מבחוץ, שנוהם ומגרגר כמו מבקר מסעדות, שמעולם לא הכין חביתה. כדאי לקרוא בעיון את מסקנות מחקרו. כדאי להצטייד במנה לא מבוטלת של אומץ, מוסר ויושרה, לעמוד מול המראה, לא לשבור אותה אלא, לעשות בדק בית בתוך מערכות העיתונים. שהרי, במציאות המטורפת והבלתי צפויה באזורינו, נכונו לעיתונות בישראל, אתגרים מקצועיים נוספים, כדוגמת "אינתיפאדת אל אקצה" הנבחנת בספר.
על מה בעצם הספר, ומה בדק המחבר?
המחבר עקב בדקדקנות ראויה לציון אחר כותרות שלשת העיתונים, הארץ, מעריב וידיעות אחרונות, שהתפרסמו בחודשים הראשונים של האינתיפאדה. כל הידיעות נבחנו ונותחו. את מה שעורכי העיתונים נדרשו לעשות בזמן אמת ולא עשו, כעולה ממסקנות המחקר, עשה המחבר בכישרון רב. חוסר איזון וחד צדדיות היו כחוט השני בכל הניתוחים של המחבר, את הכותרות הראשיות של כל העיתונים.
באמצעות ניתוח כותרות העיתונים ומאמרי המערכת, ביקש המחבר להתחקות אחר שורשיה של אותה תחושה קולקטיבית, שהשתלטה על הציבור הישראלי והוזנה על-ידי כותרות העיתונים, שמדינת ישראל עשתה הכל, כדי להשיג הסדר שלום, אך הרשות הפלשתינית דחתה כל יוזמת שלום.
העיתונות לטענת המחבר, פעלה תחת השפעת הפחד, הזעם, השנאה והבורות, ובעיקר, תחת השפעתה של מערכת התעמולה המאסיבית שהפעילו, ראש הממשלה דאז אהוד ברק ואנשי מערכת הביטחון.
ממצאי מחקרו של דור, חייבים לעורר דאגה. אין מה לעשות. צריך להודות על האמת ולהכות על חטא. כל מערכות העיתונים נכשלו. זהו כשל של עורכים וכפי שמגדיר דור, זהו כשל של מכתירי כותרות ראשיות צהובוניות, שלעיתים קרובות מנוגדות לדיווח המופיע, באותיות הקטנות תחתיהן. לקרוא כדי להאמין. לקרוא כדי ללמוד משגיאות. לקרוא כדי להיות שונים ומקצועיים.
לקרוא וליישם את הלקחים. לא להשאיר בארון הספרים עד שיעלה אבק. לא כדאי.
__________________ עיתונות תחת השפעה . דניאל דור. הוצאת בבל. 288 עמודים 