שר הפנים אברהם פורז אמר בימים אלה, כי הרעבים היחידים במדינה הם אנשים שעושים דייטה. ובעימות טלוויזיה עם עובד שמנמן מעיריית לוד שלא קיבל שכר ששה חדשים ואמר שהוא רעב, הגדיל שר הפנים לעשות בתשובתו: מעניין, לא רואים זאת עליך.
אכן, עניי ישראל הינם תכופות שמנמנים. סיבת הדבר היא כי תפריט העוני בישראל מורכב בעיקרו מלחם, הרבה לחם, ולעיתים מורחים עליו, בפרט האם המאכילה פיות צאצאים רעבים וחפצה לגוון מעט את מזון הדלות המרודה, ממרח שוקולד "שחר", שמחירו זול.
לחם סטנדרט בממרח שוקולדה הפך למאכל האביונות הלאומי.
העשירים, מאידך, גזרתם דקה ותמירה, מעוצבת היטב במשחקי הגולף והטניס, במעדני הבשר דל השומנים הרוויים, במזון הבריאות האנין והסושי למינהו, וסלט וואלדורף אסטורייה כמתאבן. לעיתים הם גם טועמים מעט לחם "ארז".
הלחם אינו זול אצלנו במיוחד, אך הוא ממלא חדרי בטן, משקיט מעט את הרעב ואף גורם לעוני להראות שמנמן כזה.
אלא שבארצות רבות כבר הבינו מזמן כי העניים אינם יכולים להתקיים על הלחם לבדו, ויש שורה של מוצרים מוזלים לגוון השממון הנורא שבעוני המרוד. כך למשל, באנגליה עולה קופסת שימורי שעועית ברוטב עגבניות כ-11 פני - בסביבות 90 אגורות (בישראל המחיר הוא כ-5 ש"ח). ועוד כהנה וכהנה, מזונות זולים נחמת-עניים.
ולא רק בארצות הרווחה. גם בארצות העולם השלישי, כגון באלג'יר, נמכר החומוס במחיר עוני מסובסד. ובמצרים - הפול. צריך לחם (או פיתה) ועוד משהו, לא כן? אבל בישראל, עקב אטימות השלטונות וחיי הפאר המקהים במשהו רגישות לצלם אנוש מצד האוליגרכייה השלטת, לא קיים ה"עוד משהו" הזה.
כך, באלג'יר, כאשר העלו השילטונות את מחיר החומוס במיל או שניים, יצאו המונים חמושים ורעבים לרחובות להפגין.
נפש אביון אינה מאפשרת להיות פראייר, כמובן, פרט לישראל.
אז אולי על עניי ישראל לקבל את הצעת מועמר קדאפי ושליטי מרוקו ומדינות ערביות נוספות, ולחזור לשם? לפחות יהיה משהו נוסף לתת לנשמה פרט ללחם וממרח השוקולדה הטפל.
ואולי אפשר גם להישאר בארץ. כל מה שצריך הוא לפנות לאונר"א - סוכנות הסיוע והרווחה של האו"ם המאכילה למשל את פיות פליטי עזה. והם, אנשי אונר"א של האו"ם, בניגוד לשליטי ישראל, מבינים כי הלחם אינו מספיק לנפש, ומספקים גם אבקת חלב הולנדי משובח, אפונה מיובשת, קיטניות נוספות וכיוצא באלה.
אם אונר"א דואגת לפליטים, שתדאג גם לקרבנות שרירות-לב השלטונות בישראל. צריך להציב בכל עיירות הפיתוח תחנות לחלוקת מזון של האו"מ.
אכן, האביונות בישראל אינה ניראית ככזאת. זו אביונות מכובדת ושמנמנה של לחם סטנדרט בממרח שוקולדה. אפילו הזקנים היוצאים בלילה בשקט בשקט לנבור בפחי האשפה ובשיירי שוק התקווה, הכרמל, מחנה-יהודה ודומיהם, עוטים את מיטב הבגדים שנותרו להם, כדי לא להתבזות.
אז יש לפנות ומייד לאו"ם. שכן מעצמנו לא ניוושע.
