רבים במחנה הלאומי התוקפים את זבולון אורלב מניחים כנראה הנחה מוטעית וטראגית: הם מניחים שעמדת זבולון אורלב היא שלילה מוחלטת של תוכנית ההינתקות והוויכוח עימו הוא טקטי בלבד.
אני רוצה להציע הצעה שונה לחלוטין, הצעה המבוססת בין היתר על מידע שאינני יכול לחשוף את מקורו; בכל אופן זוהי הצעת פרשנות שיש לקחת אותה בחשבון.
זבולון אורלב רואה בהינתקות כתוכנית המתיישבת עם השקפת עולמו, הוא אומנם מתנגד לעיתוי והוא לא היה יוזם אותה אבל הוא מתייחס אליה באופן עקרוני בחיוב.
התוכנית לטעמי היא פשוטה: אורלב ייתן לשרון חבל שליטה ארוך עד לדקה ה-90, אם התוכנית עדיין תתקל בהתנגדות במפד"ל אזי הוא יפרוש למספר שבועות ואז ישוב לממשלה בבחינת "את שנעשה אין להשיב" ולכן כדאי להיכנס. ההשערה היא כי עם הזמן התוכנית תתקבל על דעת הציבור יותר ויותר ומלאכת הפרישה כפי הנראה לא תצטרך להתבצע מלכתחילה.
מבחינת אורלב הוא איננו "מפקיר" את עזה וצפון השומרון בשל מלחמות אישיות על ראשות המפד"ל; המצב שונה לחלוטין: הוא רואה בתוכנית כראויה באופן עקרוני והוא מנצל את ההזדמנות לתפוס את הנהגת המפלגה.
מי שנופלים לפח הם חברי סיעתו והפרשנים ה"קונים" את הסיפור כאילו אורלב מתנגד לתוכנית והוויכוח הוא על טקטיקה; כפי שהצעתי לעיל הסיפור שונה לחלוטין.
זוהי כנראה הסיבה לכך שאורלב מרבה לדבר על כך ש"נבכה עם המתיישבים", הוא כבר ויתר על הצלחה במאבק.
ועוד סימן: כשערב כינוס מרכז המפד"ל דיבר אורלב על משאל עם זכה, כפי הנראה, לשיתוף פעולה מצידם של שרון ונתניהו עד לאחר התבררות תוצאות ההצבעה במרכז המפד"ל.
סיכום: על מחנה א"י להפוך את תמיכת אורלב בהינתקות לעובדה ציבורית ולשקלל עובדה זו בתוכניותיו, אין טעם להמשיך ולשחק את המשחק המטופש והעלוב הזה.
