אסטרטגיה ממוקדת

האסטרטגיה הנוכחית לטיפול במפגע הקסאם היא 'אסטרטגיה גורפת', שנוהגים צבאות סדירים רבים בעימות עם ארגוני טרור וגרילה. לפי גישה זו "מה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח". במבצע 'ימי תשובה' מציף צה"ל את כל אזורי השיגור בהמוני חיילים מתוך תקווה שלא תיוותר פיסת קרקע ממנה אפשר לשגר. מהבחינה ההתקפית, הכוחות הרבים מחפשים מחטים בערמות שחת בסיכויים נמוכים למוצאן. עד היום לא התממשה התקווה למניעת שיגורים. אומנם ייתכן שהטרוריסטים יפסיקו לשגר עד אשר יתפנה השטח לאחר זמן קצר, אך זו אינה אסטרטגיה שתחזיק מים ימים רבים. מול אסטרטגיה גורפת זו, יש להציג חלופה שנקרא לה 'אסטרטגיה ממוקדת'. אין זה פיתרון פלא שהקורא אולי מצפה לו אלא סדרה של מבצעים, אמצעים, וסוגי כוחות שיביאו להפחתה משמעותית במספר השיגורים ובתוצאותיהם החמורות, בלי לגרום לנזקים צפויים מגישת מבצע 'ימי תשובה'. בטרם נמשיך עלי להזכיר כי עקרונות הפעולה במבט 15 המצורף כנספח הם מרכיב חשוב באסטרטגיה הממוקדת. עלי להדגיש כמה הנחות, לכאורה מקובלות, אך משום מה אינן מיושמות: 1) כאשר יחידה, מפקדה או אמצעי מלחמה אינו ממוקד במשימה מסויימת, יורדת יעילותו ויכולתו להשיג תוצאות; 2) משימת הנחתת מספר שיגורי קסאם היא אתגר ממדרגה ראשונה שדורש מיצוי יכולות של איסוף מודיעיני ושל צוותי לחימה בשטח; 3) כדי להשיג תוצאות נגד מערך הקסאם יש להפעיל מודיעין, יחידות מבצעיות ופיקוד ייחודיים למשימה עד לביצועה; 4) המטרה היא להנחית את מספר השיגורים ולא להפסיקם כליל; 5) החזקת שטח היא בניגוד לאינטרס המדיני והאסטרטגי ובניגוד לתפיסת הלחימה הניידת של צה"ל. את שיפעת הכוחות עלינו להחליף בקן צרעות של יחידות מיוחדות בלבד, בגופי מודיעין שיוכשרו במיוחד לאיסוף, גילוי ואיתור של כל מרכיבי מערכת היצור, תכנון, ביצוע, והסתרת הטרוריסטים לפני ואחרי שיגור, לבחון תפיסת הפעלה זריזה ומהירה יותר של מערכות אוויריות, להקים מפקדת-כוח שנושא הקסאם, מייצור ועד הסתרת אנשי ביצוע הוא תפקידה היחיד. במלים אחרות, עלינו להחליף את התפיסה ש"כולם עושים הכל" בתפיסה ש"משימות מיוחדות יבוצעו ע"י כוחות מיוחדים". היתרון של כוח מיוחד ובראשו מפקדה ייחודית למשימה, אינו מוחשי לאלו שאינם קרובים לפעילות אולם מומחיות והתמחות הנם תנאי יסוד להצלחה בכל מעשה מורכב. לדוגמה, האם נפקיד ביד מנתח שאינו מתמחה בניתוחי מוח ביצוע ניתוח מסובך הכרוך בסיכון גדול לחיי יקירנו ולתיפקודו במידה שיחיה? לא ולא. רופאים מתמחים במשך זמן השווה לכל משך לימודי הרפואה שלהם כדי לעבוד בתחום מסויים כמו ניתוח. אחר-כך עליהם להתמחות תקופה נוספת בתחום ניתוח ייחודי. לפני כן לא יעזו ליטול איזמל ולפתוח ראשו, כילייתו או כבדו של חולה ללא פיקוח. גישה זו מובנת מאליה בתחום הרפואה אך בתחום הלחימה שגם הוא קשור עד מאוד בחיי-אדם ובמותו, נוהג צה"ל בגישה אנכרוניסטית של מלחמות העולם בהם מאות-אלפי חיילים ממוצעים הוקצו לכל משימה ומבצע. מכאן ואילך עלי לחדור לתחומים מסווגים ורגישים, לכן עלי לבקש את סליחת הקורא על כי אינני יכול לפרטם. מימוש התפיסה (שמתקשרת לתפיסה החדשה של מבנה הכוח) מוטל על מפקדי צה"ל בכל הרמות. אפשר להעריך בביטחה מסויימת כי 'אסטרטגיה ממוקדת' שמחייבת תפיסת הפעלה ומבנה כוח חדשה היא כורח דטרמיניסטי. לא יעבור זמן רב והכורח יהפוך למציאות, הן לצורך המטרה להנחית את מספר השיגורים והן לצורך היעד המדיני לממש את ההינתקות.

נספח: כיצד להתמודד עם קסאם 2 (מיום 20.2.03)

רקטות קסאם 2 נועדו לגרום להחרפת המלחמה המוגבלת ולשינוי המצב המדיני. שומה עלינו למזער את מספר השיגורים, לחזק את מורל האוכלוסיה ולא להחריף את הלחימה. לפנות בוקר נשמע פיצוץ עז, התושבים מיהרו למקלטים, קולות סירנות של אמבולנסים, משטרה וכבאים נשמעו ברחבי העיר. לאחר שהתפזר העשן, התגלה בור גדול ליד אחד מגני הילדים, ולידו שברי רקטה שזוהתה בשם "קסאם 2". למרבית המזל לא נגרמו אבדות בנפש. רקטה זו מעניקה לארגוני הטרור יכולת לפגוע בקשת רחבה יותר בתוך ישראל. האפקט העיקרי של שיגורי רקטות יהיה אפקט מורלי ולאו דווקא נזק פיסי ואבדות בנפש. המטרות העקריות של ארגוני הטרור בשיגור רקטות קרקע-קרקע (רק"ק) אינן צבאיות אלא גרימת משבר מורלי בקרב האוכלוסיה, השפעה על קובעי ההחלטות בישראל להחריף את תגובותיה, ולהשיג התערבות בינלאומית. עלינו לפעול למניעת אפקט מורלי שלילי, ולהנמכת הגובה של להבות העימות. במערכה בדרום-לבנון לא הצלחנו למנוע שיגורים, או להפחיתם במידה הדרושה כדי למנוע את הנזק המוראלי לתושבי הצפון, אך השוני בין שתי הזירות והלקחים שנלמדו מעניקים יותר אפשרויות מול הפלשתינים. בדרום לבנון, יכלו אנשי החיזבאללה להוביל אמצעי לחימה ומפעילים מהצפון, מסוריה ומאירן. לעומת זאת, שטחי הרשות כמעט סגורים להכנסת אמצעי לחימה כמו רקטות גדולות. בתוך שטחי הרשות, יש לישראל יכולת טובה יותר וישנה נגישות מבצעית טובה אל המטרות. על מערכות הביטחון לאמץ אסטרטגיה משולבת אשר תכלול לפחות את המרכיבים הבאים: 1. סיכול מתמשך של מערכת האספקה והיצור של אמצעי הלחימה: מניעת אספקה מבחוץ, גילוי והרס אתרי ייצור, ופגיעה ב"מהנדסים" ובמקורות המימון של ייצור האמל"ח. 2. פגיעה במערכת המבצעית: איתור ופגיעה במפקדים, ובמפעילים, גילוי תוכניות מבצעיות, איתור חוליות בשלב ההכנות וסיכולן בעודן באיבן. תפיסה זמנית של אזורי שיגור צפויים. 3. בשלב הביצוע: זיהוי שיגור ותגובה מיידית. 4. כושר ספיגה, פיסי ובעיקר מוראלי: חשוב לספק מידע, אובייקטיבי, עדכני, ומהימן לציבור, ולשכנע את הציבור כי מערכות הביטחון עושות כמיטב יכולתן, ללא "פאשלות", לסיכול, להענשה, ולמניעת שיגורים. באמצעים אלו ונוספים, אפשר לרסן במידה מסוימת את החששות והפחדים של האוכלוסיה. 5. בניית הרתעה. אומנם קשה להרתיע את הדרג הטקטי אך אפשר וניתן לנקוט באמצעים הרתעתיים נגד הדרגים הבכירים ביותר ברמה הצבאית וברמה הפוליטית והמדינית. גם הטכנולוגיה אמורה להירתם למערכה נגד השיגורים, אך רוב האמצעים אינם ידועים. היום, יותר מאשר אי-פעם, צריך להודות למערכת פיתוח אמצעי לחימה על גישה מרחיקת-ראות, אשר תניב בעתיד אמצעים שחשיבותם אינה פחותה ממערכת ההגנה נגד טילים. מעבר לשדה הקרב ישנן השלכות אסטרטגיות-מדיניות לתופעת הרק"ק. עד שלב מסוים, מצליחה ממשלת ישראל להכיל את הסכסוך ולעצב את גבולות העימות. ייתכן, שפגיעות קשות שיגרמו למשבר מורלי, יובילו את ההנהגה המדינית להחליט על מדיניות תגובה חריפה מאוד, שתגרום להידרדרות מדינית ולהתערבות גורמים חיצוניים כמו האיחוד האירופי או האו"ם, כפי שהפלשתינים רוצים. אחת הדרכים שעלולה ממשלת ישראל לנקוט היא שהייה קבועה בערים הפלסטיניות הגדולות. לכאורה דרך זו עשויה להפחית שיגורי רקטות, אך היא עלולה להאיץ איומים אחרים, ולעצב תנאים חדשים ובלתי-רצויים להמשך העימות. דומני כי תפיסה מחדש של שטחי הרשות אמורה להיות פתח מילוט אחרון, רק כאשר יגיעו מים עד נפש. ועד אותו רגע עדיין רחוקה הדרך. ___________ הכותב הינו אל"מ במילואים