"האם אמנה בעבר עשרות ילדים והייתה אם למופת. היא הייתה קורבן נוסף לאלימות הקשה של האב. לא היה לה שום מושג למעשים הנטענים והיא כואבת יום יום את כאב התובעים", מדברי עורך הדין אסף שרעף שמייצג את האם האומנת הנתבעת על ידי שניים מתוך שלושה ילדים שהיו אצלה במסגרת אומנה. (ציטוט מתוך עיתון "תל-אביב" מיום 1.10.04)
הילדים, לטענת התביעה, עברו התעללות מינית (אונס ומעשים מגונים), שביצע אב המשפחה האומנת. האב נשפט על מעשיו והורשע, אך הוא מת בטרם עת ולא ריצה את עונשו. התביעה העומדת על סך של 2.5 מיליון שקלים הוגשה נגד עיריית תל-אביב על התרשלותה במינוי המשפחה האומנת ונגד זוג ההורים האומנים.
עולות מספר תהיות קשות לנוכח קריאת הכתבה, וכבר נדרשתי בעבר במאמר אחר לסוגיית האימוץ סביב פרשת הילד המאומץ ("תינוק המריבה") ולכן, אין בכוונתי לחזור על הטיעונים שהועלו במאמר נגד התנהלות בית המשפט ונגד מוסדות הרווחה.
ראשית, כל בר דעת היה אמור להבין שאישה מוכה, קורבן לאלימות, לא יכולה להיות אם למופת. הדברים הללו לא אמורים רק כלפי התבטאותו של עורך הדין שרעף, אלא בעיקר כלפי מוסדות הרווחה. משום מה, נעלמה מנגד עיניהם העובדה שמדובר באישה מוכה, ולפיכך לא היה ראוי להפקיד בידיה ובעיקר בידי הבעל המכה והמתעלל ילדים נוספים ממשפחות אחרות, ומדובר בעשרות ילדים... (לא אתפלא כלל אם יתעוררו תלונות נוספות בגין התעללויות אחרות).
דברים אלה היו חייבים להיבדק על ידי הגורמים האמונים על כך. מדובר בילדים שמן הסתם כבר עברו מסכת קשה במשפחתם המקורית ועתה הם עוברים מן הפח אל הפחת ועוד בחסות "המדינה". במקרה הנ"ל עובדת אי-כשרותו של הבעל האומן הייתה ידועה לכל (מדובר באדם שסבל מסכיזופרניה והיה מאושפז בבית חולים מספר פעמים - דבר שניתן לבדיקה בקלות רבה שהרי לכל אישפוז כזה ישנו תיעוד). אם יהיה מי שיטען להגנתו, כי הדבר לא היה ידוע לו, הרי מדובר במחדל לא פחות חמור, כי נושא זה בדיוק ובעיקר היה צריך להיבדק מלכתחילה בטרם המינוי.
אם מידע זה היה זמין לרשויות הנתבעות, אז ברור הוא כי המחדל הוא גם בהעלמת מידע חיוני ואף קריטי מההורים הביולוגיים. מי היה מסכים שילדיו ילכו לגור ולחיות במחיצתו של סכיזופרן?!
אם המידע האמור לא היה באותה העת של מסירת הילדים למשפחה האומנת מצוי בידי הרשויות, הרי מדובר ברשלנות בלתי נסלחת שתוצאותיה בלתי הפיכות. עוד ידוע, כי לנפגעי עבירות מין יש פוטנציאל גבוה להיות בעצמם אלימים ועברייני מין - כך שלמחדל זה יש השלכות לדורות הבאים והשפעה שלילית על החברה כולה. בנוסף, על סמך מקרים של אלימות מינית בילדים הוכח כי ילדות שעברו התעללות מינית בילדותן ממשיכות להיות קורבן גם בבגרותן.
הגברת רות רזניק, ממקימות המקלטים לנשים מוכות בארץ ומומחית ידועה בתחום, תיעדה כי נשים רבות שהגיעו למקלט לנשים מוכות גדלו במשפחות אומנה. להלן ציטוט מדבריה: "עשרות נשים ששהו במקלטים שניהלתי, טענו וקבלו בפניי נגד משפחות האומנה שבהן חיו ונגד ההחלפות המרובות ממשפחה למשפחה על אלימות, השפלות ואונס. הדברים הועברו על ידי לא אחת למסגרות של משרד הרווחה - אך מאומה לא נעשה לשינוי המדיניות".
אישה מוכה - אם למופת? מוזר כיצד לא עמדו על הסתירה הנ"ל, לא עורך הדין שטען, ולא המוסדות שידעו או שהיו צריכים לדעת: אישה מוכה לא יכולה להיות מוכה ללא בעל מכה והרי שניהם יחדיו הורים אומנים, לפיכך מוכח בעליל כי אישה מוכה אינה כשירה ביחד עם בעלה להיות אומנת. זאת ועוד, תפקודה של האישה המוכה מטבע הדברים מופרע על ידי הבעל המכה וכן היא חיה בפחד, בחוסר וודאות, בדאגה מתמדת להישרדות - ומכאן שמשאבי נפש אדירים מוקצים לכל אלה. היא יכולה לאהוב, היא יכולה לדאוג אבל היא אינה יכולה למשל - להוות דמות חינוכית שהרי ידוע כי מודל אישי הוא מאבני יסוד החינוך... היא תוכל להיות אם למופת רק אם תתנתק מהבעל האלים.
הא ראייה, שהאישה בה מדובר בתיק זה לא עזרה עוז לגלות את דבר היות בעלה אלים כלפי הילדים ועבריין מין בד' אמות ביתה. מדובר בתפקוד לקוי הקשור להיותה אישה מוכה! בין היתר, התביעה נסבה גם על מחדל נטען זה והדברים עוד יובהרו תוך כדי הדיונים בבית המשפט. נשאלת השאלה, האם האישה כקורבן תידרש לתת את הדין, למרות שהיא הייתה בעצמה קורבן להתעללות?
אכן האישה המוכה נמצאת בבעיה סבוכה: מצד אחד כל עוד היא נמצאת עם בעלה המכה, תפקודה אינו נורמלי, היא נתונה לפחדים, ללחצים, לחוסר וודאות, לחוסר בטחון, לדימוי עצמי נמוך. מצד שני, אישה מוכה המבקשת לפרק את התא המשפחתי מואשמת בפגיעה בשלמות המשפחה, בפגיעה בילדים ("אם מסיתה", "אם מתנכרת", ומה לא...)
הפתרון: דרוש להפקיע את הסמכות של מינוי משפחות אומנה מגורמים ציבוריים כלשהם כגון: עירייה, מועצה מקומית, עמותות למיניהן, משרד הרווחה... ולהפקיד סמכות זו בידי בית המשפט.
אמנם בית המשפט יצטרך להסתייע כדרכו בנושאים אחרים באנשי המקצוע ובמוסדות הקיימים (שמן הסתם לא יתבטלו), אולם בית המשפט יהיה זה אשר יבדוק, יחקור, יבחן ויאשר. בלי מנגנון-על ברמה שיפוטית אשר ישקול את כל ההיבטים של מסירת ילדים למשפחת אומנה, יהיה קשה להבין איך בכלל ינוטרלו מקרים מהסוג כמתואר לעיל.
__________
טל רבינוביץ' כתבה את הספר "כלה ונחרצה", בהוצאת ספרית הפועלים - הקיבוץ המאוחד, וכן כתבה ספרי ילדים.
המאמר פורסם במתכונת מצומצמת באתר BSH.
