ביקורת, בלי שמות מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, מותח, בדוח שהגיש, ביקורת על שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל - על החלטות שקיבלה בנובמבר 2003 בנוגע ל"ועדת למ"ד" ("הוועדה להענקת זכויות לפנים משורת הדין בנושאים פרטניים"). ארבל כיהנה אותה עת כפרקליטת המדינה, ושימשה במקביל, בנושא זה, ממלאת-מקום היועץ המשפטי לממשלה (במקום אליקים רובינשטיין). במקביל, מצדד המבקר בעמדות שהציג היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, באותו נושא. מזוז כיהן אותה עת בתפקיד המשנה ליועמ"ש, ועסק בזאת בתוקף תפקידו. מזוז הזהיר אז, ומראש, כי אין לאשר את פעילותה של ועדת למ"ד במתכונתה הנוכחית.
בדוח שהגיש המבקר הוא נמנע, במסגרת מדיניותו, מלנקוב בשמותיהם של ארבל ומזוז. לכן, כנראה, נעלם הדבר מעיני רבים. חוזקו של דוח זה הוא גם בעיתוי פרסומו - הבדיקה החלה כשהיתה ארבל פרקליטת המדינה, ובעיצומה של הבדיקה קודמה לכהונת שופטת בבית המשפט העליון; ובזאת שהמבקר מותח ביקורת על שיקול דעתה של ארבל מזה, ומצביע על התנהגותו המשפטית הנכונה של מזוז מזה.
המבקר מותח ביקורת על ההכשר שניתן על-ידי ארבל לפעולותיה של ועדת למ"ד. גולדברג מציין, כי הוועדה פועלת ללא מסגרת חוקית תוך מתן הטבות ל"יחסנים" ולכן לא ראוי ליתן גושפנקא לפעילות בלתי מסודרת שאין הנעשית באופן שאינו מוסדר בחוק.
המבקר החל לבדוק נושא זה בעקבות חשיפות באמצעי התקשורת, בהן נמסר על אנשי צבא לשעבר וכן על בני משפחות של אנשי צבא לשעבר (שנפטרו או נהרגו), שקיבלו הטבות שלא כדין ובאופן מפוקפק.
ארבל אישרה, למרות אזהרות מזוז בדוח שהגיש מפרט המבקר חלק מהדיונים שהתקיימו בנושא זה אצל האורגנים השונים במשרד המשפטים, לאחר שהתברר כי ועדת למ"ד אכן פועלת באופן בלתי חוקי:
- המבקר מציין דברים שנאמרו בספטמבר 2002 בישיבה אצל מזוז (אז המשנה ליועמ"ש): "ועדת למ"ד אין לה מקור בדין. עובדת היות הכספים שהיא מעניקה כספי ציבור, מציבה קושי באשר לחוקיות תפקודה". באותה ישיבה קבע מזוז: שאלת חוקיות ועדת למ"ד תיבחן בדיון שיתקיים אצל היועץ המשפטי לממשלה, או אצל פרקליטת המדינה כממלאת-מקומו, אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט שלא לעסוק בכך [רובינשטיין נמנע מלעסוק בכך בשל נגיעתו לעניין בתפקידו בעבר כיועץ משפטי במשרד הביטחון, י.י.]. מכל מקום, קבע מזוז: עד לגיבוש כללים מפורטים, תפעל הוועדה על-פי כללים זמניים שיגובשו ויאושרו כהוראת שעה. האישור יינתן על-ידי היועמ"ש;
- בדיון המסכם שהתקיים באוקטובר 2002 בלשכת מזוז, נאמר כי ועדת למ"ד אינה יכולה ליתן הטבות למפנים משורת הדין מעבר למה שהמחוקק קבע;
- בנייר עמדה שהכין פרקליט בכיר מהמחלקה האזרחית שבפרקליטות המדינה באפריל 2003, במסגרת הדיונים לגיבוש כללים חדשים, הועלה חשש מפני "ניצול לרעה של מוסד להענקת טובות הנאה על-פי שיקול דעתו - ההצדקה לקיומו של מוסד הלמ"ד הינה מצומצמת". אותו פרקליט בכיר אמר עוד, כי "אין להרשות כי מוסד הלמ"ד יהפוך לחלופה לקצין התגמולים ולבתי משפט, ודרך פעולתו תהפוך דרך עוקפת-חוק";
- בדיון שהתקיים במאי 2003 אצל מזוז נאמר באשר למקור הסמכות של ועדת למ"ד: "עצם הלגיטימיות מפוקפקת, על כל פנים - חסרת תקדים..."; וכי "נדרשות תקנות ברורות, או שיבוטל העניין מיסודו".
- בדיון שהתקיים בפרקליטות המדינה ביוני 2003 תקפו משתתפי הדיון את אופן התנהלותה של ועדת למ"ד. נטען, כי אחד השיקולים העיקריים למתן טובת הנאה הוא מעמדו הסוציו-אוקונומי של המבקש. ואולם, בבדיקה נמצא, כי במשך השנים אישרה הוועדה הטבות גם לכאלה שהינם בעלי מצב סוציו-אוקונומי טוב. אנשי הפרקליטות טענו, כי עם אלה שקיבלו הטבות חריגות בסכומים גבוהים נמנים "יחסנים". מזוז ציין אז, באותו מעמד, ש"זה נראה כהעדפת יחסנים גרידא; וכי "אין מקום לכל המוסד של הלמ"ד. משהב"ט מעניק הטבות לחבריו שלא על-פי החוק. אם משהב"ט רוצה לשדרג את ההטבות - שילך לכנסת".
המבקר מאמץ עמדת מזוז המבקר כותב עוד בנושא: "בביקורת עלה, כי פרקליטת המדינה, כממלאת-מקום היועץ המשפטי לממשלה, אישרה בנובמבר 2003 את כללי ועדת למ"ד, שהציע הייעוץ המשפטי למערכת הביטחון בשיתוף עם משרד המשפטים, מבלי ששאלת חוקיות פעילותה של ועדת למ"ד הוכרעה עד למועד סיום הביקורת".
המבקר דוחה את תגובת היועמ"ש של משרד הביטחון - שטען כי כך מתנהלים הדברים עשרות שנים. הוא טוען, כי עובדה זו, גם אם נכונה היא, "אינה יכולה לתת גושפנקא להנצחת מציאות זו, אם אין לה בסיס בדין".
המבקר מאמץ את עמדת מזוז, שהזהיר, ומראש, את אנשי הפרקליטות ואת אנשי משרד הביטחון, וקובע: "עוד יש להעיר, כי המשנה ליועמ"ש דאז הבחין והפריד במפורש בין אישור כללים זמניים לוועדת למ"ד לבין הכרעה סופית בשאלת הסמכות, ומכאן שאין מקום ללמוד מאישור הכללים הכרעה בשאלת הסמכות". המבקר פונה גם למזוז, ומבקשו לפעול בהקדם כדי להכריע בשאלת הסמכות המינהלית לקיומה של ועדת למ"ד.
מה תפקידה של ועדת למ"ד ועדת למ"ד (שמה המלא: הוועדה להענקת זכויות לפנים משורת הדין בנושאים פרטניים) פועלת במסגרת אגף השיקום שבמשרד הביטחון. המבקר מציין בדוח, כי "אגף זה מופקד, בין היתר, על הטיפול במשפחות שכולות של מערכת הביטחון, ובמי שהפכו לנכים בתקופת שירותם ועקב שירותם בצה"ל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר, במשמר הכנסת, או בכל שירות אחר, ששר הביטחון הכריז עליו ברשומות כעל שירות צבאי. ייעודו של האגף הוא, בין השאר, לפעול לסיוע ולשיקום בני המשפחות השכולות, באמצעות מתן שירותים (סוציאליים וכלכליים) ותגמולים; ולהחזיר את הנכה לכושר תפקוד מיטבי בחברה, באמצעות מתן שירותים (רפואיים, סוציאליים וכלכליים) ותגמולים".
המבקר מתייחס לתופעה בעלת משמעות כלכלית עצומה בהיקף מיליארדי שקלים: תקציב אגף השיקום בשנת 2003 לדוגמא, הסתכם ב-3.4 מיליארד ש"ח. המבקר קובע, כי ועדת למ"ד, הפועלת במסגרת אגף השיקום, פועלת באופן בלתי שיוויוני ותוך חריגות גדולות מסדרי מינהל תקינים.
המבקר מפנה, כאמור, אצבע מאשימה, כלפי ארבל, שהכשירה פעילות זו, תוך שהיא מאמצת למעשה כללים שהציעה ועדת למ"ד עצמה (בשיתוף עם משרד המשפטים), על-ידי היועץ המשפטי של מערכת הביטחון - שביקשה להכשיר את אופן התנהלותה של הוועדה.