שוב ושוב, כל אימת שמתעורר דיון ציבורי בנושא משאל עם, קמים אלה הקוראים תיגר על עצם הדמוקרטיות והלגיטימיות של מוסד משאל העם בכלל. הטענה היא כי משאל-עם הוא כלי "דמוקרטי" רע שאינו מתיישב עם דמוקרטיה אמיתית. "משאל-עם" האמיתי מתקיים אחת לארבע שנים, בבחירות, ואין מקום "ללכת שוב אל העם". האמנם?
כדי להעריך נכונה את ערכו של משאל העם, יש לשאול מהן בכלל ההצדקות למשטר הדמוקרטי. רק מול צידוקים אלה נוכל להעריך את ערכו של משאל העם ככלי דמוקרטי. ניתן להצביע על ארבע קבוצות של צידוקים למשטר הדמוקרטי.
ראשית, הדמוקרטיה היא מערכת שלטונית הוגנת מבחינה פרוצדוראלית. כלומר, מאחר והדמוקרטיה מושתתת על עיקרון של "קול אחד לכל אחד", ומאחר והיא שואפת לנייטראליות ביחס להעדפותיהם הערכיות של אזרחיה, הרי שזו מערכת שלטונית ראויה מבחינה מוסרית.
שנית, הדמוקרטיה מאפשרת מעורבות פוליטית גבוהה יחסית לכלל חבריה. הדמוקרטיה היא מערכת משטרית ראויה מאחר וחבריה זוכים, יותר מאשר במשטרים אחרים, ליטול חלק בעיצוב חייהם.
שלישית, המשטר הדמוקרטי, יותר ממשטרים אחרים, מצליח לשקף באופן נאמן את רצון העם. בכך מבטיחה הדמוקרטיה שלטון עצמי אמיתי. בניגוד לנימוקים הקודמים המתמקדים במבנה הפרוצדוראלי של הדמוקרטיה, הרי שהנימוק האחרון מדגיש את יכולתה של הדמוקרטיה להניב החלטות פוליטיות המשקפות את רצון העם. הדגש הוא על התוצר של ההליך הדמוקרטי ולא על ההליך עצמו.
לבסוף, הדמוקרטיה היא משטר רצוי מאחר והיא מצליחה, באופן טוב יותר, להניב מדיניות והחלטות פוליטיות מוסריות. לא הפרוצדורה השוויונית ולא רצון העם הם המעניקים לדמוקרטיה את הלגיטימיות שלה אלא העובדה כי התוצר הפוליטי הדמוקרטי, בדרך כלל, עולה בקנה אחד עם נורמות מוסריות. בהקשר זה יש המזכירים את הטענה (השנויה במחלוקת) כי מעולם לא החליטו דמוקרטיות אמיתיות להלחם זו בזו.
על-רקע זה, תמוהות הטענות על פיהן משאל העם הינו כלי לא דמוקרטי. ראשית, משאל העם הינו כלי פוליטי הוגן בכך שהוא מעניק קול אחד לכל בוחר והוא גם נייטראלי אם הוא מנוהל כהלכה. שנית, משאל העם, בעצם קיומו, מגביר את מידת המעורבות הפוליטית של האזרחים. שלישית, תוצאות משאל העם משקפות את רצון העם לפחות באותה מידה בה עושים זאת נבחרי הציבור. אמנם, יש להודות, אין כל ערובה כי תוצאותיו של משאל-עם תמיד תעלינה בקנה אחד עם נורמות מוסריות. אולם, גם אין כל ערובה לכך כי נציגי העם יקבלו הכרעות מוסריות במיוחד.
נראה, אפוא, כי קשה לקבל את הטענה כי עריכת משאל-עם איננה דמוקרטית או כי מדובר בכלי פוליטי רע. יתירה מזאת, כפי שניסיונם הפוליטי של מרבית המשטרים הדמוקרטיים מלמד, לעיתים קיימים טיעונים משמעותיים, כאלה הנסמכים הן על שיקולים פוליטיים והן על שיקולים חברתיים רחבים, התומכים דווקא בעריכת משאל-עם. או אז, עשוי משאל העם דווקא לתרום לביסוסה של הדמוקרטיה ולא לפגוע בה. אם ההתנגדות למשאל-עם נעוצה בשיקולים פוליטיים צרים מן הראוי כי שיקולים אלה יאמרו בגלוי. אם-לאו, הרי שאין מקום לבססה על שיקולים "דמוקרטים" כביכול.
___________________
הכותב הינו תלמיד לתואר שלישי בביה"ס למשפטים של אוניברסיטת הרווארד הכותב עבודת מחקר על דמוקרטיה ישירה ומשאלי עם
