ארנולד שוורצנגר, מושל קליפורניה הרפובליקני, התוודה בשבוע האחרון שאישתו מריה שרייבר הדמוקרטית השתמשה ב"עונש מיני". היא מנעה ממנו את תשמיש המיטה למשך ארבעה עשר יום.
הבריון משליחות קטלנית ניצל את המיקרופון ו"פלט" לפני האומה האמריקנית משהו שבדרך כלל נמצא בינו לבינה מאחורי דלת חדר השינה. אולם ארנולד, שחקן העבר, בעל הגוף השרירי, גיבור שליחויות קטלניות הציג את מבושיו לפני כל העולם ותבע את עלבונו קבל עם ועדה.
נשאלת השאלה מדוע נשים נזקקות לסנקציה שכזו? מדוע נשים משתמשות בעונש מיני? מדוע אישה תמיט על עצמה איסור כל כך חמור בעצם ההינזרות ממין? והאם העונש המיני הזה נחוץ?
ברוב המקרים הן בעצם פוגעות בעצמן. אין להשוות בין סקס המתרחש בשניים לסקס בלי העזר כנגדה.
הנשים שמונעות סקס מבעליהן או משתמשות בו כמנוף לשכנוע, יכול להיות שהן משיגות את יעדיהן אולם התוצאות הרבה פעמים עגומות. איני מייחלת למי שתהפוך את המין למעין פרס לבן הזוג. וברגע שבן הזוג "טוב" הוא יהנה מסקס, או בשעה שלא עלינו "רע" או אינו עומד בציפיות האישה היא תקצץ לו בנטיעות או שתשלח אותו לגלות מינית עד אשר יתרצה או עד אשר ישוב על גחונו, ויתחנן ויבקש ממנה את מה שהיא מסתירה בין ירכיה.
מתעוררת בי תהייה. יכול להיות שנשים אשר לא נהנות מסקס מוצאות עצמן מונעות סקס מן הגברים שאיתם יותר מנשים שנהנות מסקס? האם לא ייתכן שעצם השימוש במניעת סקס יכול להוביל את הבעל לרעות בשדות זרים? האם אין כאן הזנחה של הזוגיות? האם שימוש בגזירה זו הוא אחת מן הרעות החולות שאימצו חלק מן הנשים בחום רב?
אמנם רעיון הענשת הבעל על-ידי שלילת יחסי המין אינו פרי המצאתה של מריה שרייבר-קנדי. בשנת 431 לפני הספירה פרצה המלחמה הפלפונסית שבה התאחדו כל אוייבי אתונה, וספרטה בראשם, שחששו מעושרה של אתונה ומכוחה הגובר. העימות בין הצדדים נמשך 27 שנים ברציפות, עד לכניעתה של אתונה, בשנת 404 לפני הספירה.
בשנת 411 לפני הספירה, כשנה לאחר שצבא אתונה נחל מפלה גדולה בסיציליה, בו נפלו חללים רבים, העלה אריסטופנס את המחזה "ליזיסטרטה" - סיפורה של אישה אתונאית שאירגנה את כל נשות עירה ואת כל נשות האוייב לפעולה משותפת של סרבנות מינית, במטרה לעצור את המלחמה. הנשים ניצחו במחזה.
מה שיפה למחזה, שהוא בעצם קומדיה משעשעת, אינו מתאים לחיי היום יום, ואינו מתאים למערכות יחסים. בשעה שמפעילים סנקציות בזוגיות מתחילה מלחמה בבית. התחושה שבשל דעות לא מכבדים אותך ועל כן גורעים ממך הנאה לטעמי עלובה היא. אני מצטערת הפעם אני נגד הנשים. אני בצד הגברים.
שמעתי גם על זוגיות שהפכה את המין למערכת סחטנית. מין תמורת טובות הנאה. לדוגמה לא אתן לך שירותי מין עד אשר למשל, תקנה לי רכב. או למשל לא אתן לך מה שאתה רוצה אלא רק לאחר שתצביע כפי שאני רוצה. לא תעשה מה שאתה רוצה, אני מפקחת עליך ואני מחליטה בעבורך מתי תזכה לשירותיי.
הפיכת הקשרים האינטימיים למנוף סחטני לדעתי היא בזויה, עלובה ומקוממת ביותר.
אחד מן המקדשים שקיימים במערכות זוגיות היא המערכת האינטימית. אני מעדיפה למצוא את הזוגיות אשר מתווכחת ומעלה קיטור ובסופו של דבר מוחקת את כל הרעלים בשעה שחולקים האחד עם השני את יצוע המיטה.
ובכל זאת מתי הייתי משתמשת בעונש מיני? רק פעם אחת שמעתי מחברה על שימוש נכון ומושכל בעונש מיני. היא התלוננה על אופן ביצוע האקט המיני. התחושה שהביצוע נעשה בדרך שלו ולא בדרך שלה. התחושה שהגבר מרצה את עצמו ולא את בת זוגו הובילה את בת הזוג לסנקציה בת חודש ימים. במקרה כזה, הענישה נשמעה בעיניי הגיונית. מי שחושב שאורגזמה היא רק עניין לגבר, ומתרכז רק בעצמו, שילך לשבת בפינה ויחשוב טוב טוב עד אשר יבין מהי אינטימיות, ומהי באמת חשיבות הקשר והאינטימיות ואז ישוב על ארבע על-מנת לבצע את מלאכת העונג. כן, רק עד לעונג הבא...