זה צרור עצות זעום, לכם שיוצאים למלחמה במערכת - הממסדית, בשל עוול שגרמה לכם והוא בנפשכם.
מזה כשנה, אני מנהלת מאבק משפטי במוסד ממשלתי, שבו עבדתי ושבכיריו גרמו - תוך ביצוע מעשה שחיתות - לפגיעה קשה בי ובמשפחתי.
פרטי המקרה אינם חשובים. חשובים הלקחים שהפקתי לאורך דרך החתחתים הזאת ושעשויים לסייע לכם, שרוצים להיאבק על צדקתכם. ואני יודעת שאתם רבים, רבים מאד.
כשאני מהרהרת במקרה האישי שלי ובמקרים דומים בהם נתקלתי השנה, אני תמהה כיצד התדרדרו רבים מבכירי מוסדות השלטון בישראל לשפל אנושי ומוסרי כזה. מתי הפכו האנשים האלה לציניים וקהי-לב כל-כך לסבלו של הזולת.
נכון, זדון וצביעות היו כאן תמיד. אלו תכונות אנוש בסיסיות. אבל בישראל של המאה ה-21, שהתייתמה מרוב ערכיה ההומניים, הם תפחו למימדים מפלצתיים, דינוזאוריים ממש.
מאבקו של אדם יחיד בממסד הוא מאבק קשה, לפעמים קשה מנשוא. אבל שלא יהיה ספק בלבכם: הוא אפשרי ולרוב גם כדאי. ולכן, אל תהססו, אפילו לרגע, לצאת ולהילחם על צדקתכם. שכן איש מלבדכם לא ילחם עליה.
אז הנה מספר עצות לדרך:
1) שיטחו את טענותיכם בפני מנהלי המערכת הציבורית שפגעה בכם- לאחר ביצוע העוול נגדכם, אל תחרישו. מהרו להיפגש עם מנהלי הגוף, שפגע בכם (יו"ר, מנכ"ל ושאר "קודקודים"). ידעו אותם בפגיעה שנפגעתם ובקשו את עזרתם. לא, אל תשלו את עצמכם: אתם ומצוקתכם מעניינים את האנשים האלה כקליפת-השום. הם סבורים, שתפקידם הוא להגן על המערכת, שבראשה הם עומדים וביחוד על הבכירים במערכת הזו. יתכן מאד, שהם ינהגו בכם בחביבות, יציעו לכם כוס מים וממחטה לנגב בה את דמעותיכם. אולם בשעה שתשטחו באוזניהם את טענותיכם, הם כבר יתכננו כיצד לגונן על האנשים שפגעו בכם ולגבות אותם.
למרות הציפיות הנמוכות, אינכם יכולים לדלג על השלב המקדמי הזה. מחובתכם לפנות לראשי-המערכת בטרם תנקטו צעדים דרסטיים יותר, שכן תצטרכו להוכיח בעתיד, שמיציתם את כל ההליכים האפשריים, לפני שפניתם לערכאות-משפטיות, לתקשורת וכו...
וחוץ מזה, תמיד יש סיכוי, זעיר שבזעירים, שהמנהלים האלה, משיקולים אנוכיים לחלוטין, כן יחליטו לסייע לכם במשהו.
2) פנו לערכאות משפטיות - העוול שנגרם לכם, מצדיק ברוב המקרים, התערבות של בית-המשפט. לכן, לאחר שכשלתם (וכמעט בטוח שכשלתם) במאמציכם לתקן את הנזק במסגרת המערכת, עליכם להזדרז ולהשיג לעצמכם עורך-דין, שיפתח בהליכים משפטיים עבורכם. אל תנסו להילחם בכוחות עצמכם בלבד. אתם זקוקים לאדם מקצועי ואובייקטיבי, שיסייע לכם לשאת את נטל המאבק בלי לקרוס. נכון, מאבק משפטי עולה כסף. הרבה כסף. אבל כסף איננו מכשול, כשמדובר בדבר שהוא בנפשכם. אז אל תקמצו דווקא בהוצאות שכר-טרחה. עדיף שתוותרו על צרכים חומריים אחרים, שחשובים, כרגע, פחות.
יש רשימה ארוכה של שיקולים בהחלטה לאיזה עורך-דין לפנות. לא אכנס לכולם.
כמובן, שעורך-הדין שלכם חייב להיות מקצועי ואמין. אבל חשוב מכל הוא, שיהיה אכפת לו מכם ומעניינכם ושיהיה נכון להיאבק למענכם בבית-המשפט, כאילו מדובר במלחמתו שלו עצמו. עורך דין משועמם, אדיש או שחוק אינו מתאים לכם, גם אם מדובר בלורד דנינג בכבודו ובעצמו. זיכרו, שאתם ומצוקתכם חשובים מדי מכדי להתבזבז בידי האיש הלא נכון. כמעט כל עורכי הדין בישראל יקבלו אתכם לפגישת-היכרות ללא תשלום. לכן, אל תהססו להיפגש עם כמה שיותר מועמדים לפני שתבחרו באדם המתאים ביותר ללחום את מלחמתכם.
חיוני, שהפרקליט הנבחר הזה, יפעל מיידית לקידום עניינכם, לאחר שיקבל על עצמו את ייצוגכם. שכן כל שיהוי ועיכוב בהגשת התביעה, יפעלו לרעתכם בבית-המשפט.
3) פנו לכל גורם ציבורי ו/או פרטי, שעשוי לסייע למאבקכם - אל תהססו להטריד בעניינכם כל גוף ציבורי או פרטי, שיכולים לקדם אותו. פנו לחברי-כנסת (בהזדמנות זו, אני מודה לכל העוזרים הפרלמנטריים המקסימים, שעשו ה-כ-ל כדי לסייע לי), לעמותות שלוחמות בשחיתות ואפילו לאנשים פרטיים, שיש להם עניין בסיפורכם (ואנא, ותרו על שירותיה הטובים של "התנועה לאיכות השלטון בישראל". אנשי תנועה זו לא ינקפו אצבע למענכם, אלא-אם-כן, מדובר במאבק שיכול להביא להם תועלת תקשורתית או כלכלית).
סביר להניח, שרוב הגורמים הללו לא יביאו לכם את הישועה. אבל יתכן, שמי מהם כן יסייע לכם ולו רק בכתיבת מכתב. ואה, כן: דאגו להפעיל את כל הקשרים שיש לכם, אם יש לכם. זה נורא ציני, אבל במדינת ישראל, אם-כל -הפרוטקציות, קשרים אישיים עשויים לפתור עבורכם כבמטה קסם, גם בעיות, שנראות כחסרות כל פתרון בדרך אחרת.
4) פנו לתקשורת - הפנייה לתקשורת היא אולי הצעד הקשה ביותר לביצוע. כמעט בטוח, שתתלבטו מאד, אם לחשוף את סיפורכם לציבור ולהסתכן בספיגת רפש מצד אנשי הממסד, שבהם אתם נלחמים (וקיים סיכוי לא רע, שהם באמת ינסו להטיל בכם רפש, אחרת, איך יוכלו להצדיק את העוול שגרמו לכם?). אכן, התלבטות לא פשוטה כלל. אני, על סמך נסיוני האישי, דווקא כן ממליצה לכם לעניין את התקשורת במאבקכם. דעו לכם: נפשו של הציבור בישראל נקעה מהשחיתות וממעשי-העוולה, שמבצעים בכירי הממסד בסיטונות. ולכן, הציבור הזה יצדד בכם ולא בהם. רוב העיתונאים שעוסקים בחשיפת-שחיתויות, מגלים אמפתיה רבה לקורבנות הממסד. ומאחר שמאבקכם הוא מאבק אנושי וצודק, הם גם יציגו אותו כך בפני קהל קוראיהם, מאזיניהם או צופיהם.
יש גם עיתונאים אחרים, צהובים יותר, שעטים על "סיפורים מעניינים" ככלבים מזילי-ריר. אל תירתעו גם מהם. בואו נחשוב יחד: מה אכפת לכם, שהסיפור האישי שלכם יהפוך ל"סנסציה", אם זה יכול לעזור לכם? האם בכירי-המערכת, שפגעו בכם גילו כזו רגישות כלפיכם, שאתם צריכים לחשוש מלחשוף את מעשיהם בפרהסיה? ואל תפחדו מתביעת-דיבה: היועצים המשפטיים של אמצעי התקשורת, בו יפורסם סיפורכם, ידאגו לכך, שבפרסום הזה לא תהא עילה לתביעת לשון-הרע. זה תפקידם. רוב הסיכויים, שגם אויביכם יימנעו מלהשמיץ אתכם השמצות פרועות מאותה סיבה בדיוק. ובכל מקרה, איש אינו נשאר בתום מאבק, כפי שהיה בתחילתו. אתם תגלו לתדהמתכם, שכמה דברי-שקר, שפורסמו מפיהן של חלאות מושחתות, ממש לא הורגים אתכם.
5) שמרו על נפשכם - כשאתם פותחים במאבק, אתם קונים כרטיס לרכבת-שדים מטורפת. תאמינו לי, שזה כך. הסבל הנפשי שתחוו, הוא המכשול הגדול ביותר שיעמוד בדרככם. וכן, בהחלט תהיינה שעות שתשכבו במיטתכם, רופסים כבובות-סמרטוטים ותבכו עד צאת נשמתכם. ויהיו רגעים לא מעטים, שבהם לא תראו ממטר, כי פשוט לא תוכלו להאמין, שמצוקתכם אי-פעם, תמצא לעצמה פתרון. אבל אלה רק שעות ורגעים. יהיו לכם גם ימים אחרים. ואם מילות-נחמה לא מיטיבות איתכם, אל תהססו לקבל עזרה נפשית, רוחנית ואפילו תרופתית, שתקל עליכם את תלאות הדרך.
מאבקים במערכת הם בודדים מאד מטבעם. יהיו חברים ומכרים, שיתרחקו מכם ויגרמו לכם לחוש כמצורעים. אנא, אל תייסרו את עצמכם בשאלה "למה הם נטשו אותי?" מי שאינו רוצה לעמוד לצדכם בעת צרתכם, הוא לא חבר שלכם ולא ראוי לכם. נקודה. כדאי שתמחקו אותו מסדר-היום שלכם ותימנעו מלחשוב עליו, גם אם הדבר כרוך בכאב. אני מבטיחה לכם, שתפגשו אנשים אחרים, טובים ומבינים יותר, שיתמכו בכם.
לא תחסרנה גם נשמות טובות, שתטפטפנה לאוזניכם, ש"חבל על הזמן. במילא תפסידו", "בית-המשפט תמיד תומך במערכת" ושאר דברי הבל. דאגו להעמיד את האנשים החביבים האלה במקומם. ואם זה לא עוזר, אז תשלחו אותם לקיבינימט. אל תרשו לאיש לרפות את ידיכם. חלילה לכם.
אך המרפא היעיל ביותר למצוקתכם הנפשית-עד כמה שזה נשמע אבסורדי- הוא בכך שתעזרו לאחרים. סבלכם יהפוך אתכם, אפילו בעל-כורחכם, לרגישים הרבה יותר לסבל הזולת. אתם תהיו אנשים טובים יותר ולא יכולתם, בחלומותיכם הורודים ביותר, לקבל מתנה יקרה מזו שהעניק לכם מאבקכם. יש המון אנשים חולים, עניים ונטושים בעולם. הם זקוקים לכם ואתם יכולים לעזור להם ביותר מתרומה מזדמנת של עשרה שקלים. אז אל תדשדשו בשלולית הרחמים העצמיים. קומו והושיטו יד לאחרים, שצרתם נוגעת לליבכם. הקדישו את עצמכם למטרה גדולה, נאצלת ובכך תסיחו את דעתכם מיגונכם. לא תאמינו כמה שתרוויחו מזה.
וזכרו עוד: האנשים שפגעו בכם, מאד רוצים, שתיחלשו ותוותרו על מאבקכם, בכדי שהם יוכלו להמשיך לחיות את חייהם באין-מפריע ואולי גם לפגוע באחרים. אל תיתנו להם את זה בשום אופן. ובכל רגע של יאוש, שוו לנגד עיניכם את פרצופיהם הצוהלים והם יפיחו בכם כוחות נפש חדשים, שלא ידעתם על קיומם.
6) אל תשקרו - אל תתפתו להעצים את העוול, שנגרם לכם ו"לנפח" את מעשי המעוולים. זה ממש לא סוד, שבישראל משגשגת , כבר לא מעט שנים, תת-תרבות של שקרנות מבחילה, לעיתים קרובות חולנית. המון אנשי שלטון וממסד לוקים בנגע הזה ומאמינים בכל לבם, שהשקר משתלם. והם באמת מכזבים בציניות, על ימין ועל שמאל, כדי לקדם את האינטרסים הקטנים שלהם. אבל הם טועים. הם לא עובדים על אף אחד. הם רק מעוררים שאט-נפש והסתייגות בלב כל אדם, שמכבד את עצמו. לכן, אל תהיו כמותם. דייקו בעובדות שאתם מוסרים לבית-המשפט, לעיתונות ולכל מי שיכול לסייע לכם במאבקכם. וגם אם יש נקודות שפועלות לרעתכם, אל תסתירו אותן. יושרכם הוא כלי הנשק היעיל ביותר, אולי היחיד, שיש בידיכם במאבקכם במערכת. הוא זה שיביא לכם אהדה והוא שיביא לנצחונכם. עשו לעצמכם טובה ותשאירו את ההתבזות בשקרים לרעים.
ואולי, מי יודע, עוד תודו ביום בהיר אחד, לבכירי המערכת, שגרמו לכם עוול כה צורב. כי המאבק שלכם עתיד להיות, גם אם קשה לכם להאמין בזה עכשיו, לאחד משיאי חייכם. ובבוא יומכם להיאסף בתחנת האיסוף, לא תגיעו לשם זוחלים, מדממים ומובסים. תגיעו לשם זקופי ראש.