בעיתוי היסטורי מושלם, החליט הרמטכ"ל בוגי יעלון להורות על פרסום המחקר הצה"לי על מלחמת יום הכיפורים. ממה שהודלף לתקשורת, שרון - כמפקד אוגדה בחזית הדרום, יוצא טוב מהמחקר וזה די מפתיע לאור הניסיונות הארוכים והכושלים להמעיט בערכו, לגמד את חלקו בניצחון ובצליחת התעלה, אשר לדעת כל פרשני הצבא הביאה למהפך במלחמה והצילה את צה"ל ומפקדיו מכישלון צבאי צורב ומביך.
כשהעלה שרון את תוכנית הצליחה שלו, מייד אחרי ההתקפה המצרית המאסיבית והמצליחה, ובמיוחד לאחר כישלון התקפת הנגד של אלוף אדן (ברן), סמוך לאחר תחילת הצליחה המצרית - ניסו לבטלה, לדחותה לפגוע ביכולתם להביא לשינוי וכמעט לבטלה - אם שרון לא היה נלחם עליה, כנגד הגנרלים הקובעים במטכ"ל. לקובעי המהלכים הצבאיים במטכ"ל היו לא מעט שיקולים זרים לאשר ולתמוך בשרון, חלקם שיקולים פוליטיים של מה יהיה אם יצליח וייצא גיבור מלחמה, חלקם קנאות צבאית מלחמות אגו והתחשבנות אישית עם הגנרל החוצפן והמתוקשר, התוצאות של מלחמת יום הכיפורים לאחר צליחת התעלה על-ידי אוגדת שרון - ידועות ומשמשות כמודל ללימודים, ניתוחים טקטיים, שמלמדים אותם בכל האקדמיות הצבאיות ובקורסים המתקדמים ביותר בכל צבאות העולם.
להיסטוריה יש כנראה מחזוריות נבואתית משלה ושאלת ההינתקות מ"גוש קטיף" ומעזה - דומה מאוד לאירועי אוקטובר 73'. גם אז וגם היום - לא העריכו מספיק את ראיית הנולד, במהלך האסטרטגי והטקטי שהציע שרון - גם אז וגם היום - ירדו לחייו, האשימו אותו ברדיפת כבוד, ניפוח אגו, בהפרת פקודות ופגיעה בצה"ל ובמשמעת ואי כיבוד דעת חכמי פיקוד דרום והמטכ"ל - וכיום דעת חלק מהעם ומנהיגיהם הפוליטיים והדתיים.
גם אז וגם היום, הוא היה בודד במערכה בתוך צה"ל וכיום כמעט בתוך מפלגתו - עד כדי כך שהפרשנים הפוליטיים מציגים אותו כמנהיג של מפלגה ללא מפלגה.
כאשר מנתחים את טענותיהם והתנגדותם של מתנגדי ההינתקות - יש הרבה טעם בעמדתם והרבה אמפטיה והזדהות, בעיקר בטענות שהם נשלחו לשם על-ידי ממשלות ישראל ובעידודו ומעשיו של אריק שרון - בנו את בתיהם, ילדו את ילדיהם, הפריחו את השממה והחולות וגם היו חיץ ביטחוני בגופם ובילדיהם ושילמו על-כך מחיר יקר.
ומעל לכל - הטענה החזקה ביותר שהנסיגה נעשית ללא "הסכם" כלשהו מלא או חלקי. ואכן יש ממש בטענה זו; גם המתיישבים על מנהיגיהם וגם המתנגדים הפרלמנטרים בראשות השר לנדאו - היו במצב לא נוח ומביך - אילו שרון היה מציג הסכם לנסיגה תמורת, אפילו הסדר חלקי, הפסקת אש ללא מגבלת זמן, המשך הידברות מדינית או ביצוע בשלבים של תכנית מטווה קלינטון או מפת הדרכים.
לסגת חד-צדדית, לפנות ישובים, לקרב את המחבלים לגבול 67', כלומר, לשדרות, נחל עוז, קיבוץ יד מרדכי ואשקלון, זה קיצוני, מסוכן ויתפרש כנסיגה תחת אש, או בריחה בשל טרור ועידוד לחמאס והג'יהאד - מודל הנסיגה מלבנון.
כל הטענות הנ"ל נכונות, כואבות ומציקות. אבל כשמציגים מולם את האלטרנטיבה הקיימת כיום בשל המצב המדיני, צבאי, חברתי, כלכלי העכשווי - הנסיגה אינה מהלך גרוע כל כך כמו שזה נשמע ונראה.
7,000 יהודים יקרים, עיקשים ומוכנים להקרבה וסבל, מול 1.5 מיליון ערבים - עקשנים, מוכנים להקרבה ולהתאבדות, החיים בגטו אזורי ללא מוצא - עם הגב לים, לגבול המצרי והגבול הישראלי - מחייב חישוב אסטרטגי שונה קשה ואמיץ, גם אם זה חד-צדדי וגם אם זה מכאיב למתיישבי גוש קטיף.
מבחינת המשפט הבינלאומי, גם אם תבוצע נסיגה אזרחית באחד מן הימים, כל עוד ישראל וצה"ל שולטים על ציר "פילדלפי" ועל המרחב האווירי והימי של עזה - האחריות המשפטית על ישראל. אבל גם אם תישאר נוכחות צבאית, אין ספק שהשליטה ובמיוחד התגובה על המשך הטרור והקסאמים על שדרות תהיה גמישה יותר משוחררת ומאסיבית צבאית יותר מבהווה - ובמיוחד ניתנת לגיבוי והבנה בינלאומית רחבה יותר - גם על-ידי ארה"ב וגם על-ידי הקהילה האירופית והבינלאומית.
למתיישבי גוש קטיף יש לומר: אזרחים יקרים, הממשלה שלחה אותכם למשימה לאומית, ביצעתם אותה ביעילות, הייתם חיילי מילואים - המשימה שונתה, עליכם לחזור לבסיסים מהם יצאתם - בבחינת כוחותינו חזרו בשלום לבסיסם. ולגבי המהלך ההיסטורי שמוביל שרון, אין אפשרות להחזיר את הגלגל לאחור ולא להכניס את שד ההינתקות חזרה לבקבוק. מה שניתן לעשות - זה להרוויח זמן, לעכב את ההינתקות ולהביא לסבל, בכי ותמרורים גדולים יותר בעתיד.
יש מחלות שלא ניתן לרפא אותן על-ידי כדורים או ריפוי אלטרנטיבי - יש לנתח בהקדם שמא..? וכך זה עם ההינתקות והשלכותיה.
לכן בשקלול סופי של הנימוקים לכאן ולכאן, יש לסמוך על שרון ולתת לו גיבוי - שהרי להערכתי, גם אם יעלו את שרון על המוקד הציבורי, הוא יצעק לבסוף: "ואף על פי כן - נוע תנוע".
__________________ הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.