הכתב משה גורלי בחר בכתבתו מיום 22.10.04 לגנות את נציגות השופטים הארצית ואת נשיא בית המשפט העליון ברק על החרם שהטילו על לשכת עוכי הדין בשל משוב השופטים.
הכותב האשים את השופטים כי החרם גורם נזק לשרות השיפוטי "ששיתוף הפעולה עם עורכי הדין הינו חלק מרכזי ממנו", כך כתב.
עיתון הארץ הקדים את הכותב ובמאמר מערכת מיום 4.10.04 שכותרתו "ביזיון לשופטים" גינה את חרם השופטים וטען כי הינם מתנהגים בעניין זה כ"מאפיה" לא פחות.
אכן הויכוח בנוגע למשוב יצא מכלל פרופורציה, ומן הראוי היה לנסות ולפטור פרשה זו.
הח"מ הציע כבר גם מעל גבי עיתון זה כפתרון למחלוקת הקשה שנוצרה, לפרסם רק את תוצאות 50% הציונים העליונים במשוב ולהותיר את השאר בידיעת ראשי המערכת בלבד, על-מנת למנוע פגיעה מיותרת במערכת המשפט מחד ולשמור על המשוב כמכשיר בקורת חשוב ושוטף לקביעת אפשרות קידומם של השופטים, מאידך.
אין גם ספק כי חרם השופטים על לשכת עורכי הדין הוא דבר בלתי תקין ובלתי לגיטימי.
אולם בענין זה סומכים משום מה הכותבים על זכרונו הקצר של הציבור - חרם השופטים לא נולד על-ידי נציגות השופטים דווקא ולא הומצא על ידם.
חרם השופטים הוטל לראשונה על-ידי הנשיא ברק בשלהי שנת 1996 בעקבות דברי ביקורת כאלו או אחרים, שהשמיע ראש לשכת עורכי הדין דאז עו"ד דרור חטר ישי כנגד בית המשפט העליון והעומד בראשו.
בעקבות הסערה שפרצה אז בעקבות אותם דברים, שאין כלל ספק שכיום, לאור התפתחות השיח הציבורי, היו עוברים בקול דממה דקה ללא כל סקנדל, דרש כבוד הנשיא מלשכת עורכי הדין להסתייג מדברי חטר ישי.
הלשכה נמנעה לעשות כן, בעקבות זאת הטיל הנשיא חרם על לשכת עורך הדין והשופטים צייתו להוראותיו והתמידו כתוצאה מכך בחרם, במשך שנים.
באותו מועד דווקא הכותב הנכבד מר גורלי שימש כדובר מערכת בתי המשפט והיה אחד מהמוציאים לפועל של החרם שהוטל על-ידי הנשיא ברק.
אז לא סבר מר גורלי כי החרם פסול, בלתי אתי ולא ראוי. אז גם לא השמיע כל ביקורת נוקבת נגד חרם השופטים כפי שיצא בקול כה שוצף וקוצף במאמרו מיום ו' האחרון.
גם עיתון "הארץ" מזהה ה"מאפיה", רחמנא לצלן, לא גינה אז החרם, נהפוך הוא. במאמר מערכת בולשיביקי למהדרין דרש אז "הארץ" מן המחוקק לבטל את לשכת עורכי הדין מאחר ולא הסתייגה מדברי הביקורת של חטר ישי...
מה פשר ההבדל בגישתם של מר גורלי ושל מערכת הארץ? מדוע חרם שופטים שהיה כשר לפני מספר שנים ספורות אינו כשר לפתע כיום לגישתם?
האם לא נכון יותר לומר כי מה שהיה פסול אז פסול גם כיום? או שמא הכותבים, מגבשים את עמדתו בהתאם לרחשי קיבתם ועמדתם הפוליטית.
נראה כי עמדתם של הכותבים הנכבדים תלויה בזהות העומד בראש הלשכה באם הוא מאנשי שלומם אם לאו...
ובכן, חרם השופטים על לשכת עורכי הדין כעקרון אינו ולא יכול להיות כשר לא אז וגם לא עתה.
הכותב הינו חבר הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין.
