התביעה איש העסקים משה בדש הגיש בתחילת השנה תביעה כספים ענקית, בה הוא תובע בשמן של שתי חברות - "ניצולת הקרטל בע"מ" ו-"פיקנטי תעשיות בשר (1982) בע"מ", סכום של מיליארד ש"ח. הנתבעות הן 29 חברות מן הגדולות במשק, בהן אסם, תנובה, טרה, אגיס, טמפו, ויסוצקי, ויטה, חוגלה ואחרות.
התביעה שהגיש פיקנטי זכתה לכיסוי נרחב. בעיקר בערוץ 1. משה בדש, איש עסקים (לשעבר) שעסקיו הגיעו לפשיטת רגל, וכיום נעדר לדבריו הכנסות, מאשים את הנתבעות בקריסת עסקיו שנודעו תחת שם המותג "פיקנטי". לטענתו, קריסת עסקיו נגרמה בשל זאת שהנתבעות חברו יחדיו על-מנת לסלק מדרכן את תשלובת פיקנטי, שהתחרתה בחברות המזון. לטענתו, נכרת ביניהן הסדר כובל האסור על-פי חוק ההגבלים העסקיים, "שמטרתו לכפות על הספקים והמשווקים להימנע מלשווק את מוצרי הנתבעות לתשלובת פיקנטי". התאגדות זו כונתה על-ידי בדש: "קרטל המזון". בדש מייחס לנתבעות פעילות בלתי חוקית נגדו ונגד החברות שניהל, בשנים שקדמו לשנת 1997.
מחיר האגרה - 25 מיליון ש"ח כאמור, המדובר בתביעה על-סך מיליארד ש"ח, ועל-פי החוק, כדי שבית המשפט יתכבד ויברר את התביעה, נדרש בדש לשלם בשלב הראשוני אגרה בשיעור 1.25% מהתביעה (12.5 מיליון ש"ח), ולאחר מכן - בפתח שלב ההוכחות, עוד 2.5% (עוד 12.5 מיליון ש"ח). המדובר בסכום כולל של 25 מיליון ש"ח, שמן הסתם אין בידיו של בדש.
בשל העדר יכולת לממן את מחיר האגרה, בתביעה זו, פנה בדש לבית המשפט בבקשה לפוטרו מתשלום האגרה. הדיון התקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופט רון סוקול. וזה בחן סוגיה זו על-יסוד שתי טענות: עילה ראויה ויכולת כלכלית:
- באשר לטענה הראשונה, קובע השופט סוקול, כי לו היה מדובר רק בה - ספק אם היה שולל מהנתבעות את בירור הטענות, בשל העדר אגרה;
- לעומת זאת, באשר לסוגיית היכולת הכלכלית בכלל, והתנהלותו של בדש בפרט, התמקד השופט, ובסופו של דבר החליט לדחות את בקשת בדש, כפי שנפרט כאן.
בדש נדרש להתפשט במהלך הדיון בבקשתו לפוטרו מתשלום אגרה, נדרש בדש "להתפשט". הוא נשאל שאלות קשות על עסקיו, על נכסיו הפרטיים בעבר ובהווה ואפילו על אופן התנהלותו הפרטית עכשיו. בדש הצהיר כי מ-1997 הוא אינו עובד - בגלל התמוטטות עסקיו, ואין לו הכנסות.
השופט מביע תמיהה גדולה מעדות זו. בהחלטתו ציין השופט, כי על-פי עדות בדש הוא מתגורר ביחידת מגורים קטנה ונפרדת וכל ההוצאות משולמות על-ידי חברו. את ביתו בסביון, העיד בדש, ששוויו נאמד בכ-15 מיליון ש"ח, הוא מסר לאישתו ולילדיו ועתה הוא מתגורר בגפו, בבית במושב המצוי בבעלות חברו. בדש העיד, כי בשנים האחרונות אומנם עסק בכתיבה ובהפצת ספרים - "פושעי הקרטל" ו"העלוקות" (בהן חשף, לגישתו, את מעשיהם של יריביו), אך לדבריו, למרות שמכר 450 אלף עותקים, לא קיבל מאום מהכנסות הספר. השופט הטיל ספק בגירסה זו, כמו גם בגירסה לפיה כל ההליכים המשפטיים שהוא מנהל ממומנים על-ידי חברים ותורמים. השופט כותב בהקשר זה, כי "אין מנוס מהתחושה כי מר בדש מגלה טפח ומכסה טפחיים".
השופט מטיל ספק בגירסת בדש, גם בשל אופן התנהלותו האישית. כותב השופט:
"לכך יש להוסיף כי מר בדש ענד במהלך הדיון שעון יד שעלותו, על-פי גרסתו, כ-7000 דולר והשתמש בעט שעלותו כ-500 דולר. זוהי אינה התנהגות סבירה של מי שסמוך 3 שנים על שולחנם של ידידים ומכרים ומתקיים מתרומות בלבד. מר בדש גם העיד כי לא פנה מעולם לקבלת תגמולי ביטוח לאומי להם הינו לכאורה זכאי כמי שאינו משתכר כבר שנים רבות. זוהי אינה התנהגות סבירה למי שידו אינה משגת לקיומו ויש בכך חשד שמא מר בדש חשש מחקירה על הכנסותיו וכנסיו".
השופט פוסק, בסופו של דבר, כי על פניו אין כל בסיס לסכום הנתבע. יחד עם זאת, אם תועמד התביעה על סכום סביר, יש להניח שבדש יוכל לגייס את הסכומים הנדרשים לאגרה.
