ביום שלישי (9.11.04) יחול המועד שקבע בנימין נתניהו כגדר האולטימטום, לראש הממשלה אריאל שרון: אם לא תסכים לביצוע משאל עם, אתפטר מהממשלה, קבע נתניהו, ולמעשה הכניס את עצמו לסיכון כפול, כפי שיובהר בהמשך. כך הודיע גם שר הרווחה, זבולון אורלב, לשרון, בשמו ובשם המפד"ל.
אלא שמאז נטרפו הקלפים. מותו המוחי של יאסר ערפאת הביא לאפסות העניין באיומי נתניהו-אורלב. מי שציפה למשלחות שיבואו וייצאו אצל הצדדים, נחל אכזבה לא קלה. יותר מזה: רבים וטובים מאלה שהלכו עם נתניהו, אינם מבינים מדוע לא יחזור בו עכשיו מאיומי ההתפטרות, נוכח המצב המדיני מיוחד שנוצר. אחד מאנשיו הקרובים אמר: נושא זה אינו רלוונטי עכשיו.
נתניהו נקלע למעשה למצב שלא היה בו שנים רבות, מאז הציג עצמו עם מסיכה חדשה:
- מצד אחד, כדי לשכנע שמאבקו נגד שרון, בנושא משאל עם, התנהל לגישתו על-רקע אידיאולוגי - ולא על-רקע אישי, כפי שהתברר וכפי שחשפה השרה לימור לבנת - הוא צריך לממש את איומו ולתפטר מהממשלה, עם הגיע היום ה-14 לאולטימטום, כפי שקצב;
- אך מצד שני, אם יממש את איומיו ויתפטר, הוא ייפלט ממעגל מקבלי ההחלטות, ויותר מכך - הוא ייצטרך לעמול רבות כדי ללכד, אם בכלל יצליח, את אותם 'מורדים' שנהו אחריו ונחלו מפלה ואכזבה אישית קשים מאופן התנהלותו.
זה המצב המביך אליו נקלע נתניהו. כדי להתגבר על כך, עומד בפניו רק מוצא אחד: להודיע כי הוא יישאר בממשלה, בשלב זה, וכי בזמן שנותר עד מרס 2005 - הוא המועמד שנקבע לדיון בממשלה ולהחלטה על יישום הפינוי בפועל - הוא יפעל למימוש משנתו העקרונית-אידיאולוגית (משאל עם), לרבות לשכנע את השרים ואת ראש הממשלה כי זו הדרך הנכונה למנוע קרע בעם.
ראש הממשלה מודע היטב לטלטלה העלולה להתרחש עתה, אם יעזוב נתניהו את הממשלה. שרון אומנם הכין לנתניהו יורש: התעשיין אלי הורביץ. עד לפני כשבוע, היה שרון נחוש שלא להעניק לנתניהו אפילו "מדרגה אחת", שלא לומר "סולם", כדי שיירד מהגבהים אליהם טיפס. אלא שנראה ששרון אינו להוט לבצע מהלך זה. הוא מסתפק, מן הסתם, בכך שהנחיל מפלה מוחצת לנתניהו, מפלה שרישומה בא היטב לידי ביטוי באמצעי התקשורת, עד כדי כך שנתניהו אינו נראה עתה כמתחרה רציני מול שרון, הנמנה עם דור הנפילים, על ראשות הממשלה; אלא, לכל היותר, כמתחרה פוטנציאלי מול אהוד ברק, דור העסקנים.
ובכל זאת: כיצד יצליח שרון להשאיר את נתניהו, בגודלו הטבעי, בממשלה?
הנוסחה המתגבשת, לאחר שיחות שקיימו בעלי עניין בשני הצדדים, היא זו: שרון יכריז בימים הקרובים, אולי כבר בישיבת הממשלה ביום א' (7.11.04), על רצונו לשמור על אחדות הממשלה. הוא ייקרא לנתניהו להישאר בממשלה בעת קשה והיסטורית זו, וישבחו על הישגיו בתחום הכלכלי. שרון ידבר על ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה עתה, עם הסתלקותו של ערפאת, ויודיע כי ישראל תהיה מוכנה לנהל מו"מ עם מנהיגות פלשתינית שתילחם בטרור.
שרון לא יקריב מאומה עבור נתניהו, אמר אחד האישים העוסקים בגיבוש ההסדר. להיפך: זה ייראה כ'נדיבות של מנצחים', וכהתעלות מצידו, למרות מה שנתפס ציבורית כחתרנות מצד נתניהו. עניינו האישי של נתניהו, איפוא, יחזור לגודלו הטבעי. נתניהו יוכל להישאר שר בממשלה, ולומר שהוא נענה לבקשתו של שרון בתקופה היסטורית זו... ואם לא ייענה, הוא יאבד 'נקודות' נוספות בקרב על הנהגת הליכוד, שכן הוא עלול להיתפס כמי שמעדיף, בכל מקרה, את עניינו האישי על זה הלאומי.