הגילוי בית המשפט העליון נתן סוף סוף פסק דין, בעתירה שהגיש ח"כ גלעד ארדן בפרשה חדשה-ישנה העומדת גם היום, למרבה הפרדוכס, על סדר היום הציבורי. במוקד: משה מזרחי, אשר למרות מעשיו הפסולים והחמורים לכאורה, ממשיך לעמוד בראש אגף החקירות במשטרה. המדובר בפסק דין נוקב, המייחס למזרחי מעשים חמורים ביותר. כן כן: המדובר באותו מזרחי שהוגדר רק לפני כמה שבועות על-ידי שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין - אוי לבושה - כאחד החוקרים הטובים ביותר בישראל.
תזכורת: בנובמבר 2000 חשפנו לראשונה מידע, לפיו מזרחי צותת, שלא כדין, לשיחות טלפון של אביגדור ליברמן וראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו. מזרחי, בגיבוי אוטומטי של פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, ובליווי צמוד של היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, הכחיש זאת, מכל וכל. מזרחי אף שכר אז את שירותיו של עו"ד יהושע רזניק, שבדיוק יצא אז מתפקידו בשירות המדינה, וניסה להלך עלי אימים בתביעת דיבה. ארבל ורובינשטין מנעו אז חקירה נגד מזרחי.
שנתיים מאוחר יותר, כאשר חשפנו מידע רב נוסף, לפיו בהנחייתו של מזרחי בוצעו האזנות סתר בלתי חוקיות בהיקף עצום - ממש "מפעל האזנות אסורות", ולאחר שחשפנו את עדותו של יאז'מסקי סטניסלב (עובד במשטרה, שפרש בגלל זאת) שהעיד על כך, ולאחר שמזרחי נתפס מכזב אפילו בפרטים בסיסיים בפרשה זו, לשר דאז עוזי לנדאו, רק אז נאלץ רובינשטיין להורות על פתיחת חקירה פלילית. זו הופקדה בידי המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש). התוצאות ידועות: מח"ש, בראשות עו"ד ערן שנדר (כיום פרקליט המדינה), המליצה להעמידו לדין משמעתי. רובינשטיין, שנדהם מהממצאים, נתן לכך ביטוי בדוח חמור שפרסם באוקטובר 2003. באותו דוח ייחס רובינשטיין למזרחי שורה של מעשים אסורים: האזנת סתר אסורה, פגיעה בפרטיות של זוגות, כזבים, שמירה על זכות השתיקה בעיצומה של החקירה ובעצם מה לא. נוכח הממצאים הורה רובינשטיין להדיח את מזרחי, בכפוף לשימוע שייערך בפני השר לביטחון פנים.
החיפוי גם ההמשך ידוע: ארבל גוננה על מזרחי, וביחד עם כמה פרקליטות נוספות שסרו למרותה, היא ניסתה להביא לבטלות ו/או לאפסות החלטתו של היועמ"ש. לא רק בעיני הציבור, אלא בקרב מי שאמורים להכריע בסופו של דבר בעניינו של מזרחי: השר לביטחון פנים ובית המשפט העליון. לימים הודה רובינשטיין, כי לא ידע שאפילו בבית אשר בצלאח' א-דין נתנו יד להתנהלות הפסולה של מזרחי. אנחנו הזהרנו כאן פעמים רבות, כי לארבל יש עניין אישי בנושא זה, העולה כדי ניגודי עניינים חמורים בהם היא מצויה. הדגשנו, כי עיסוקה בזאת והפעלת סמכותה כפרקליטת המדינה - למרות שהיא עצמה התירה למזרחי לפעול באופן שפעל ולכן היא עצמה צריכה לשבת למעשה על ספסל הנאשמים, כמו מזרחי - גובלת בהפרת אמונים אם לא למעלה מכך. ארבל הכחישה זאת, מכל וכל. עכשיו מאשר בית המשפט העליון מה היה רב חלקה של הפרקליטות. על כך בהמשך.
הפסיקה בימים אלה, לאחר "עיכוב קל" (יחסית) של כ-11 חודשים, פרסם בית המשפט העליון את פסק דינו בעתירה שהגיש ח"כ גלעד ארדן. ארדן יוצג על-ידי עו"ד דן אבי-יצחק, וזה האחרון עשה, כהרגלו, עבודה סיזיפית ומדוקדקת עד שהצליח להאיר את עיני השופטים בדבר חומרת מעשיו של מזרחי. פסק הדין קצר, אך נוקב. השופטים, ובראשם המשנה לנשיא, אליהו מצא, שכתב את פסק הדין (השופטים יעקב טירקל ומרים נאור הסכימו), אומנם דחו, ללא קביעת הוצאות, את עתירתו של ח"כ ארדן להעמיד לדין את מזרחי, אך קבעו באופן נחרץ את הדברים הבאים:
-
תמיכה בדוח רובינשטיין - השופט מצא, לאחר ששמע את פרקליטיו של מזרחי ואת דברי ההגנה מצד הפרקליטות [היא ארבל, למעשה], מצדד בעמדת רובינשטיין, נגד מזרחי-ארבל, וקובע: "לא מצאתי יסוד לחלוק על צדקת הביקורת שמתח היועץ המשפטי על דרך התנהלותו של מזרחי בפרשה נשוא העתירה ועל האופן בו הפעיל את שיקול-דעתו המינהלי..."; יודגש כאן, כי במהלך הדיון בעתירה שמעו השופטים בקשב רב את דבריו של מזרחי, קיבלו בכתב את סיכומי הגנתו וגם קראו מסמכים שהעביר. הנה כי כן: למזרחי ניתן יומו, ואף על-פי-כן הוא נמצא לוקה במעשים פסולים וחמורים;
-
מעורבות ארבל - האם ידעה ארבל על מעשיו הפסולים של מזרחי? זו אחת השאלות העקרוניות שעמדו ביסוד כל הפרשה. אגב פסק הדין נותן השופט מצא גושפנקא לטענה, לפיה הפרקליטות (בראשה עמדה ארבל, י.י.) נתנה גיבוי למזרחי, ואף נתנה לקצין זה היתר לנהוג כפי שנהג. כותב השופט מצא: "פנייתו לפרקליטות המדינה בבקשה להנחיות - שבאה, כזכור, רק בעקבות פנייה אליו מצד אחת מפקודותיו - הייתה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי". עכשיו, כאמור, רומז ההרכב, על מודעותה של הפרקליטות למעשים הפסולים עוד קודם לחקירה למעשיו של מזרחי.
-
השופטים מוצאים מקום להעמדה לדין משמעתי - רובנינשטיין נמנע מהעמדת מזרחי לדין פלילי ו/או משמעתי. עתה בא בית המשפט ומצדד בהמלצת עו"ד ערן שנדר, וקובע: "אשר למישור המשמעתי, ספק בעיניי, אמנם, אם אכן יהיה זה מדויק לומר כי אין די ראיות המאפשרות להעמיד את מזרחי לדין, לכל הפחות בעבירה של התרשלות במילוי תפקיד". עם זאת, מקבל השופט מצא את עמדת רובינשטיין, לפיה: "בגיבוש החלטתו בהקשר זה התחשב גם בשיקולים כלליים שאינם שיקולים ראייתיים". וכאן מצטט כבוד השופט מצא דברים בפרשת הקלטות המבושלות המיוחסות אף הן למזרחי [גם שם גונן רובינשטיין על מזרחי ובית המשפט סירב להורות על העמדתו לדין, וזאת בשל שיקולים כלליים ולא בהגלל העדר ראיות מספיקות]: "בבג"צ נמרודי עמד בית-משפט זה על שיקולים מעין אלה, הצריכים להילקח בחשבון בבוא היועץ המשפטי להחליט אם לפתוח בחקירה פלילית או משמעתית נגד איש משטרה".
-
נגד "פרשנות יצירתית" מצד הפרקליטות - ארבל נתנה, כאמור, גיבוי למזרחי, וניסתה להכשיר את השימוש שעשה בקלטות האסורות. השופט מצא קובע בפסק הדין: "... אין מקום ל"פרשנות יצירתית" של הוראות הצווים על-ידי גורמי הביצוע - ולוא גם גורמי הביצוע המשפטיים - מחוץ לבית-המשפט. חיוני להיצמד באופן דווקני וצר ללשון הצווים כדי לאפשר לבית-המשפט לקיים - ככל שהדבר ניתן במגבלות שבהן הוא פועל - פיקוח אפקטיווי על השימוש בצווים ועל מידת ההגנה המוענקת לזכויותיהם של המואזנים".
העיתונות מסתירה את הביקורת הדברים החמורים הנ"ל, קיבלו רק ביטוי מוגבל. "העיתון של המדינה", לדוגמא, נתן לכך ביטוי סלקטיבי, כאשר נתן פרסם שהעתירה נדחתה, אך נמנע מלפרסם את דבר הביקורת החמורה שמתחו השופטים הן על הפרקליטות והן על מזרחי. "העיתון לאנשים חושבים" נמנע גם הוא ממתן ביטוי הולם לפסיקה זו. גם הפרשן המשפטי של רשות רשות השידור, משה נגבי - שנטל חלק פעיל וסלקטיבי בפרשה זו - לא מצא לנכון, משום מה, להקדיש מעט מזמן השידור המוקצה לו, כדי לפרשן בפני מאזני הרדיו, לפחות, את דבר חומרת מעשיו של מזרחי, כפי שאלה נמצאו ונפסקו על-ידי שלושה שופטים נכבדים.
החטא הקדמון לפרשת מזרחי פנים רבות. לא נחטא כאן אם נקבע, כי מזרחי השתמש לרעה בכוחו, ברשות, ותוך גיבוי ומופקר מצד בכירים במערכת המשפטית. די אם נזכיר כאן את פרשת הקלטות המבושלות בפרשת נמרודי (שהורשע על-פי הודאתו). הדברים הוכחו בבית המשפט, והוקעו על-ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברכה אופיר-תום. ביקורתה מתייחסת הן לקלטות שבושלו והוסתרו, והן לכך שגילוי הדבר נחסם על-ידי מזרחי אגב שיבוש מהלכי חקירה ומשפט. מזרחי הכחיש זאת מכל וכל. הנושא הובא כאמור לידיעת בית המשפט, ולאחר חקירתו הנגדית של מזרחי כתבה השופטת ביקורת נוקבת נגדו. מפאת אורכם נביא רק את מקצתם (ציטוט):
-
ההסתרה - "החטא הקדמו", כביטויו החוזר של הסניגור, נעוץ הוא אכן, גם בעיני, בעובדה שאותם מסמכים מוכמנים שעמדו במרכז המאומה, לא נחשפו בפני הפרקליטות חודשים ארוכים לאחר שנרשמו בידי בכירים במשטרה, אשר הביעו בהם דאגה לגבי מצב הקלטות ותוקף בדיקתן במז"פ; ... כאשר הציג הסניגור הציג שאלה זו לעד התביעה הראשון, הוא, סנ"צ משה מזרחי שניהל את החקירה בתיק זה, ושהיה מעורב ראשו ורובו במאבק הפנימי שהתנהל במשטרה סביב נושא בדיקת הקלטות ותוצאותיה, התפתל העד על הדוכן.
-
המניע - כלום אין במניעת חשיפתם של אותם מסמכים דווקא, שנסובו כולם סביב נושא הקלטות הוא לבדו, כדי לרמז על רצונו של מי שהחזיקם אצלו, להסתיר דברים שנרשמו באלה? ...האם לא הם שהביאו לנעילתו של המסמך הזה והאחרים עימו [קלטות, והמסמכים שהטילו דופי באותנטיות של הקלטות, י.י.], בארון, למען לא תשזפם עין זר?... אין לי אלא להצטער, שלא כך סברה התביעה בענייננו [כשניסתה, גם לאחר מכן, לגונן על מזרחי, י.י., אשר העדיפה למקד כל מאמציה בריכוך התמונה ובייפויה בפני, אם בהקשר למצב הקלטות, ואם בהקשר ליכולתה של ההגנה להתגונן כנגד העול מהן.
מדוע לא מדיחים את מזרחי פסק הדין של בית המשפט העליון שניתן (1.11.04), אמור היה לחתום את כהונתו של מזרחי בתפקיד ראש אגף החקירות. לא בעוד חודש, לא בחוד יומיים, אלא בו-ביום שניתן פסק הדין. למרות זאת, נראה שגם השר הנוכחי, ח"כ גדעון עזרא, אינו ממהר.
אופן ההתנהלות בעניין מזרחי מעורר חשש כבד כאילו הכל חוששים מפניו. שאלתי את השר עזרא - אותו שר זכה כידוע מהתפטרותו של צחי הנגבי שנדרש ונאלץ להתפטר מתפקידו מייד כשנפתחה נגדו חקירה [וזה הרבה פחות ממה שכבר נפסק בגנות מזרחי] - מדוע אינו פועל מיידית. השר השיב כי הוא לומד את פסק הדין.
גם היועמ"ש, אגב, מני מזוז, אינו פועל באופן נמרץ. במשרד המשפטים טוענים, כי זה אינו מתפקידו של מזוז, וכי נושא זה מצוי בסמכותו של השר לביטחון פנים.
בתגובה לשאלת עמותת אומ"ץ, שקבלה על הסחבת ועל אי ביצוע הנחיית רובינשטיין, השיב מזוז לאומ"ץ: "אכן, הנושא נשתהה זמן רב יחסית... ראוי כי הטיפול בעניין יסתיים בקרוב". עכשיו יש להמתין כמה ימים, כדי להיווכח: האם יעשה השר את מלאכתו במהירות הנדרשת, והאם היועמ"ש יוסיף לשתף את מזרחי בפתיחת חקירות ובהתייעצויות רגישות.
