לאט לאט, ככל שמתבהרת התמונה, נראה שמזה שבועות לא מעטים, ערפאת - שהיה רגיל ל"דלג" בחופשיות מארץ לארץ, מאירופה לאסיה ועד לאפריקה, מוצא עצמו סגור ברמאללה בד' אמותיו, במעין מעצר בית.
הוא אינו יכול אפילו להגיע לחגיגות חג המולד בבית לחם ולהצטלם בעולם כשושבין הנצרות. זוהי דרכו של ראש הממשלה שרון לשדר לערפאת את חוסר הרלבנטיות הנובעת ממצב זה. מצב שבעצם ערפאת הביא על עצמו.
מהם הרווחים המדיניים לישראל הנובעים "ממעצר הבית" של ערפאת?
- נמנע ממנו להסביר את עמדתו בעולם הרחב. כל אותם מפגשים בינלאומיים שניהל באירופה ובמקומות אחרים עם נשיאים וראשי מדינות, אינם מתקיימים לפי שעה. אני זוכר כיצד כאשר אהוד ברק היה שר חוץ חדש בתחילת שנת 1996, ונפגש בנוכחותי בפעם הראשונה עם ערפאת באחד מהמלונות המפוארים בהם השתכן בפריז. מצעד ראשי המדינות שקדמו לפגישתנו היה מדהים והפתיע אפילו את אהוד ברק.
- נפגע מעמדו הבינלאומי של ערפאת כמנהיג. המעצר ממתג אותו יותר כמנהיג קבוצת טרור ולא ראש מדינה, כפי שהיה נוהג להציג עצמו במפגשים מעין אלו.
"מעצר בית" מעין זה גם מדגיש לערפאת ולהנהגה הסובבת אותו, את חוסר ההיגיון הכרוך באינתיפאדה ואת אובדן הנכסים המדיניים שהיו יכולים להיות בידם במידה והמצב היה שונה. התוצאה לחץ מוגבר של הנגה הפלשתינית על ערפאת.
מעבר לכך, המצב ממחיש לערפאת את תלותו המוחלטת בישראל, ואת חוסר האונים של הרשות הפלשתינית במידה וישראל תחליט להפעיל את מלוא כוחה.
ב"מעצר הבית" יש גם מעין כתובת על הקיר עבור ערפאת והפלשתינים. כתובת זו אומרת "אתה רגע לפני אובדן שליטה וקריסה אפשרית של הרשות באם ישראל תכנס באופן טוטאלי לשטחי A". שנו כיוון!.
בפועל, להערכתי, למרות שאין ספק שערפאת לא יתפטר מתפקידו, אין לערפאת יכולת היום "לרדת מעץ" האלימות ולחזור עם כיוון אסטרטגי אחר לשולחן הדיונים. לכן ימשיך לתמרן ולכן סיכוי קטן לשינוי דרמאטי וחזרה לתהליך המדיני כל עוד האיש שולט הרשות. אבל גם אם הסיכוי נמוך, עלינו להמשיך וללחוץ, וחלק מהלחץ הזה זהו ריתוקו של ערפאת לרמאללה.
וטוב שכך.
