בחירות אזוריות הן עניין מסובך. למרות יחסי הציבור החיוביים, שעושים להן פה כבר יותר מארבעים שנה - מאז הציען דוד בן-גוריון כפתרון אולטימטיבי לכל מדווי המערכת הפוליטית הישראלית - לא השתכנעתי, כי יוכלו להביא פתרון למשבר הפוליטי, שבו מצויה המדינה למעשה מהקמתה.
הבחירות בארצות-הברית יכולות להיות אבן-בוחן מעניינת. הן מתרחשות כל שנתיים, ומתנהלות פחות או יותר בסדר מופתי ובאותה מתכונת.
ג'ורג' ו' בוש ניצח לפני ארבע שנים רק בסיוע כבד של מערכת השלטון בפלורידה, שג'ב בוש, אחיו, הוא מושלה. לפני ארבע שנים אירע מה שמדעני מדינה מזהירים מפניו הרבה: בגלל שיטת הבחירות, נבחר אדם, שלא זכה ברוב הקולות של האמריקנים, הזכאים לבחור (וצריך לזכור, ברוב ארצות-הברית אדם צריך להירשם מראש על-מנת לקבל זכות בחירה. זו אינה ניתנת אוטומטית לכל אזרח אמריקני).
כידוע, הבוחרים מצביעים במדינותיהם, ובוחרים, למעשה, גוף בוחר (electoral college) של יותר מ-500 איש. כל מדינה מחמישים מדינות ארצות-הברית שולחת לגוף הבוחר נציגים לפי כוחה הדמוגרפי. כך, יכול להיות שמי שזכה בכל חמש המדינות עתירות האוכלוסייה (ניו יורק, פנסילבניה, פלורידה, טקסס וקליפורניה) ייבחר לנשיא מבלי כל קשר לביצועיו בשאר 45 המדינות.
הצצתי במפה, שמציע העיתון USA Today, המשווה בין תוצאות הבחירות בשבוע שעבר לאלו שלפני ארבע שנים לפי מדדים שונים. בעיקר, נמשכה עיני אל פילוח תוצאות הבחירות לנשיאות לפי מחוזות (counties). פילוח תוצאות הבחירות לנשיאות לפי מחוזות מראה, כי בשנת 2000 רוב המחוזות בארצות-הברית הצביעו למען בוש, ולא עבור אל גור, סגן הנשיא דאז. והנה רוב ארצות-הברית נצבעה באדום - ציבעו של ג'ורג' בוש. בכחול - ציבעו של יריבו - נצבעו אזורים ספורים בחוף המערבי של ארצות-הברית, בניו אינגלנד, לאורך המיסיסיפי עד גבול קנדה ובקצה הדרומי של טקסס (מדינתו של בוש).
מה השתנה בשבוע שעבר?
כנראה, שום דבר.
רוב ארצות-הברית ניצבעה שוב באדום, ואילו בכחול (הפעם של סנטור קרי) ניצבעו שוב אותם אזורים. במבט מרחוק, זה נראה אותו דבר, והייתי צריך לבחון שוב ושוב את תווית השנה, שהוצמדה לכל מפה.
מסקנות:
אודה על האמת, בוש ניצח - לשביעות רצוני. החשבון שלי מסעיר מאוד את חבריי האמריקנים: אני, כידוע, אדם חד-ממדי וצר-אופקים. אני תומך במי שנלחם בטרור ובמי שגיליון התנהגותו בתחום התמיכה בישראל נקי כמעט מכל רבב. השאר - גם מפני שאיני אזרח אמריקה - לא בראש דאגותיי.
מכאן ניתן להסיק שוב, כי עבודה מינהלית - ניהול נכון של מערכת הבחירות - חשובה הרבה יותר מהתלהמות הסוקרים ומהסתה בתקשורת. בסיכומו של דבר, ניצח מי שהפסיד, כנראה, בוויכוחים הטלוויזיוניים, ומי שסקר שביעות הרצון של העם האמריקני מתפקודו לא הראה גדולות. מדעני מדינה, הנסמכים רק על הסקרים ועל התקשורת, נפלו שוב שולל (מזכיר את הפתעות הבחירות אצלנו) למאוויי לבם.
מסקנתי מהבחירות בארצות-הברית הנה, שכדי לשמור על אחדות המדינה ועל לגיטימיות השלטון בה כאשר העם מפולג כל כך, יש לדבוק בשיטה היחסית-רובית, הנהוגה במקומותינו. בשיטה זו מיוצג מרבית העם כדבעי.
יתר על כן, דווקא הקטנת אחוז החסימה, המהווה חסם מלאכותי, שהטילו בעלי המונופול (המפלגות הגדולות) על כניסת מתחרים לשוק הפוליטי, תשקיט את המערכת הפוליטית, ותיתן לכל הרגשה של משחק הוגן ושל סיכויים שווים. נראה לי, כי תחושה כזו תסיר מעל הפרק את הרצון לנקוט בדרכים חלופיות (כלומר, אלימות וירידה למחתרת) להגשמת מאוויים וחלומות.
אתר המפה:
www.usatoday.com/news/politicselections/vote2004/countymap.htm 