לאור הפרסומים ההולכים ומתרבים הן בתקשורת הזרה והן בזאת המקומית, אודות הפוטנציאל הגרעיני-צבאי האירני והאיומים הנשמעים מכיוונם, עולה מחשבה מטרידה מאוד וכדאי מאוד שהנושא יעלה על סדר היום הציבורי למען לא נעמוד בפני יום כיפור נוסף.
אם עד עתה דובר על אפשרות של נשק גרעיני מוסלמי, הרי עתה כדאי לעלות מדרגה ולדון במצב בו קיים כבר נשק כזה בידי מי שמצהיר בריש גלי על הכוונה למחוק את ישראל.
נושא הוא, מה תהיה תגובתה של מדינת ישראל במקרה של מתקפה גרעינית עליה על-מנת להוריד אותה על הברכיים.
יש לקחת ולו בתור אפשרות, את ההתרחיש בו ישתמשו נגדנו בנשק כזה. הצורה בה אנו מבינים את הנשק הגרעיני שונה לחלוטין מהאופן בו מתייחסים אליו הערבים והמוסלמים. בעוד עבורנו הוא מעין תעודת ביטוח (שכנראה לא שווה דבר), עבורם זהו אמצעי לגיטימי לקידום מטרותיהם.
הנהירה המוסלמית לבוסניה, לאפגניסטן, לעירק והטבח המתחולל בדרום סודן מעידים למה מסוגלים הערבים. כמו השימוש שעשה סדאם בגז נגד בני עמו.
הסיבה שנושא זה לא עלה מעולם לדיון ציבורי, נובעת לדעתי משתי סיבות: א) דיון פומבי בנושא ישדר חולשה ומצוקה; ב) הדבר יהווה מעין הודאה בקיומו של נשק כזה, מה שמנוגד למדיניות הרשמית של ישראל במשך קרוב לארבעים שנה.
הבה נבחן מה עלול להתרחש רגע לאחר שנשק כזה מופעל כנגד המדינה.
קיימים שני תסריטים, בראשון נשק כזה לא גורם נזק ממשי. הפצצה פוגעת במקום בלתי מיושב או בים, היא לא מגיעה עד לכאן או מוחקת כפר קטן. במקרה כזה עולה על הדעת כי העולם יתחיל מייד במסכת איומים כנגד... ישראל. וזאת, בתואנה שאפשר לעבור על כך לסדר היום, אין טעם לפתוח במלחמה גרעינית והם - העולם - "יטפלו" באירנים.
בפני ישראל עומדות שלוש דרכי תגובה.
א) האפשרות המסוכנת ביותר, לא להגיב, בגלל חולשה או לחצים או פחד. מה שנקרא לטמון את הראש בחול. תגובה כזאת מזמינה נסיון איראני נוסף. הניסיון מראה כי ייתכן מאוד כי זאת תהיה התגובה, וזאת לאור התגובות של ישראל לכל מיני סטירות שהיא חוטפת מהחיזבאללה והפלשתינים. תגובה אבסורדית כזאת לא קיימת מצד שום מדינה נורמלית בעולם כלפי גופים חלשים ממנה. היא מהווה את שיא האבסורד והיא גם פרי הביאושים של המדיניות הישראלית. מקורה של התגובה הוא מאיש המזרח התיכון החדש שקבע כי איפוק פירושו עצמה. איפוק פירושו חולשה בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט.
ב) סוג תגובה אחר יכול להיות מכה גרעינית כנגד מתקן צבאי אסטרטגי של האויב. תגובה כזו לא שונה בהרבה מהראשונה.
ג) מכה גרעינית על מרכז אוכלוסייה של האויב, מה שימנע לחלוטין כל נסיון נוסף כזה מכל מדינת אויב.
התסריט השני שהוא גם פחות סימפטי מדבר על כך שישראל סופגת מהלומה גרעינית אך השלטון ורוב התשתיות כמו גם היכולת להגיב גרעינית, קיימים.
סביר להניח כי שעה קלה לאחר מכן יגיע אולטימטום ערבי בזאת הלשון פחות או יותר: יש לכם (היהודים) שתי ברירות, האחת היא להיכנע ואנו המנצחים ננהג בכם בהגינות (שקר איום). השנייה לנסות ולהגיב, אבל במקרה כזה אתם תחטפו עוד מהלומה, תגובה שלכם ממילא לא תשנה את המצב מבחינתכם וגם לא יהיה שום מקום למשא ומתן או לרחמים והגינות ויהיה עליכם לשאת בתוצאות.
וכאן אנו מגיעים ללב ליבו של המאמר. מה תהיה התגובה הישראלית ואיך תנהג ההנהגה.
כדאי להבהיר תחילה כי ישראל לאחר מהלומה גרעינית, מוחלשת ומדממת, תישאר ללא ידיד אחד בעולם כולל האמריקנים. אפילו הם עם הטינה לערבים והאמפטיה כלפינו, ינטשו אותנו מהסיבה הפשוטה שישראל במצב כזה לא תביא להם כל תועלת אלא תהפוך לנטל נוראי. האם הם האמריקנים יהיו מוכנים להילחם עבורנו? הדעת נותנת שלא! גם כך יש ביניהם היום מי שרואים בנו נטל.
כאן תבוא המנהיגות הישראלית לידי מבחן, מצד אחד הפיתוי העצום לקבל את האולטימטום הערבי-מוסלמי, שכן השיקול של כניעה תוך תקווה כל שהיא לרחמים מצד הערבים (חלום באספמיא) בשעה שחלק מהאוכלוסייה יוצא להפגין בעד הרעיון. וזה מול האפשרות של תגובה גרעינית (שכן איזו תגובה קונבנציונלית אפשרית מול אירן ומה היא בכלל שווה), שפירושה איומים ולחצים מבית ומחוץ, סיכון של מהלומות נוספות, מדינה קרועה לשניים וחסרת אחדות לאומית,וכן חלק מהציבור הערבי שחוזר על ארועי אוקטובר אלפיים והפעם ביתר שאת.
הרעיון מאחורי הטקטיקה הערבית יהיה להוריד את המדינה על הברכיים והמנהיגות תעמוד כאמור בפני דילמה איומה.
מנהיגות חלשה לא תעמוד בלחץ ותיכנע תוך כדי הסברים לאוכלוסייה כי זה הרע במיעוטו ואולי יתאפשר ליהודים לעזוב לארצות ניכר (מי באמת ירצה בנו?!) ואולי נזכה ברחמי הערבים (אין דבר כזה).
מנהיגות חזקה תבין את הסיטואציה ותהיה מספיק אמיצה לומר לנו את האמת בפרצוף, את המחיר ואת הברירה. מנהיגות שתוכל לעמוד בפני לחצים ולהבין שאין טעם להיתפס לאשליה שינסו למכור לנו, מה שיביא לאובדן המדינה והיהודים החיים בה.
ואולי כדאי לשקול לדון בסיטואציות המוזכרות כאן במסגרות לאומיות. ייתכן והחלטה בנושא התגובה הישראלית צריכה להינתן בידי גוף אחראי שיישא באחריות ביחד, ולא תיפול על כתפי אדם אחד שאולי ולא יידע להתמודד איתה.
