רבים בעולם גיחכו לנוכח המחזה שהתחולל בשבוע שעבר ליד המרכז הרפואי הצבאי בפריס. בשעה שהעובדות כבר היו ברורות וחד-משמעיות הוסיפו דוברים ויועצים למיניהם לדבר על מציאות הזויה ודמיונית, בארשת-פנים רצינית לגמרי. במידה רבה הזכיר הדבר את הצהרותיו של שר ההסברה העירקי, על המפלות שמנחילים חייליו ה'גיבורים' לחיילי בעלות-הברית.
אבל זה לא עניין לבדיחות ולגיחוך. כאן נחשפת שיטת-הפעולה של העולם הערבי, שרואה בהונאה ובהפרחת כזבים נשק לגיטימי. לאורך כל שנות העימות בינינו ובין העולם הערבי משמשת הרמייה כלי-מאבק מרכזי בידי אויבינו. אפילו חבר-כנסת אחד החליט להצטרף לניסיון לקדם את העלילה החדשה, כאילו מחלתו של רב-המרצחים נבעה מהרעלה שביצעה ישראל.
השקר הגדול מי שיקרא את פרשת השבוע ימצא כבר שם את כל אמנות הכזב וההונאה, המושרשת כנראה בתרבות המזרח-תיכונית. יעקב, "איש תם, יושב אוהלים", הולך אל דודו, לבן הארמי, ועד מהרה הוא לומד שאין גבול למעשי ההונאה והרמייה. אפשר להחליף את רחל בלאה ולשנות ללא הרף את תנאי השכר. גדולתו של יעקב, שידע לעמוד איתן מול תעשיית השקר הזאת, ואף לצאת ממנה וידו על העליונה.
לצערנו, צאצאיו של יעקב, בדורות האחרונים, נגררים אט-אט אחר תעמולת השקר, ומקצתם אף מאמצים אותה. הדוגמה המובהקת לכך היא הסכמתנו להכיר בקיומו של עם פלשתיני - מושג שלא היה ולא נברא, ונוצר אך ורק לצורך המאבק בישראל.
מאות שנים אכן חיו כאן ערבים, במספרים קטנים מאוד, בכפרים קטנים ומבודדים, בלא שום זהות לאומית משותפת. הם לא היו שונים מאחיהם במצרים או בסוריה, בירדן ובערב הסעודית. להפך, רבים מה'פלשתינים' באו לכאן מהארצות השכנות, במקביל לעליית היהודים לארץ. לו חי כאן עם, לא הייתה הצהרת בלפור מייעדת את הארץ לעם היהודי. אפילו אומות-העולם ידעו שהארץ נחשבת ריקה, אף שהתגורר בה קומץ כפריים ערבים.
באיוולתנו נפלנו למלכודת הזאת והתחלנו להכיר בקיומו של עם פלשתיני. אם יש עם, אך טבעי הוא שיתבע לעצמו מדינה, ועכשיו כבר קיבלה ממשלת ישראל את ההנחה כי יש להקים מדינה פלשתינית. הדבר הנורא הזה עובר בשקט יחסי אך ורק בשל שטיפת-המוח שנעשית כאן במשך שנים, המעוורת את עיני העם מלהבין את תוצאותיה האיומות של מזימה זו.
אנחנו עסוקים כל-כך בתלאות ההווה, עד שאיננו מביטים קדימה, להתפתחות התהליכים בשנים הבאות. כך חשבנו לפתור את בעיית האוכלוסייה הערבית ביש"ע על-ידי אוטונומיה, וסירבנו ללמוד מכל התקדימים העולמיים, שאוטונומיה נהפכת בהדרגה למדינה. רצינו להפסיק את אינתיפאדת האבנים על-ידי הסכם אוסלו, וקיבלנו אינתיפאדה של מתאבדים, יריות וטילי קסאם. עכשיו אנחנו עומדים חלילה להיכנס לתהום פעורה של מדינה פלשתינית, שתכפיל את הסכנות ואת פוטנציאל האיום עשרות מונים.
שלא נצטער יותר כל מי שעיניו בראשו מבין, שמדינה פלשתינית איננה מטרה סופית אלא תחנת-ביניים וקרש-קפיצה להמשך המאבק בישראל, והפעם מעמדת כוח מסוכנת ביותר. כשם שברור כיום כי הסכמי אוסלו היו טעות נוראה, שהמיטה עלינו אסון, כך נעמוד חלילה בעתיד הלא-רחוק ונתלוש את שערות ראשנו על שבשל שיקולים קואליציוניים צרים הסכמנו להקמתה של מפלצת רצחנית, בדמותה של מדינה פלשתינית.
הגיע הזמן להפסיק להיגרר אחר תעמולת השקר של האויב. ארץ-ישראל שייכת לעם היהודי, ולו בלבד. יש להפסיק לחלוטין את דרך הוויתורים והנסיגות. מול השקר שלהם הגיע הזמן לומר קודם-כול לעצמנו את האמת.
____________________________
המאמר מתפרסם בגיליון 933 של 'שיחת השבוע'
