תם ולא נשלם

ניצב מעל החוק

בימים אלה, לאחר ארבע שנים של מאבק עיתונאי-ציבורי, ועם החלטת השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, להדיח את ניצב משה מזרחי מתפקידו, הסתיים פרק בפרשה זו. תם, אך לא נשלם, משתי סיבות: השר עזרא, שאינו ידוע בגבורתו היתירה, נתון עתה למיתקפה מצד גורמים פוליטיים ושורת עיתונאי חצר של מזרחי ושות'. נוכח הלחצים המופעלים עתה על השר עזרא, קיים עתה סיכון שהשר ייכנע ללחצים אלה, וימנה/יעביר את מזרחי לתפקיד יוקרתי אחר [סיכון זה אינו בעלמא. השר שלמה בן-עמי מינה את מזרחי לתפקיד ראש אגף החקירות במשטרה, לפני כארבע שנים, לא במעט נוכח לחציה של עדנה ארבל וקבוצה של עיתונאים]; הלחצים להעבירו לתפקיד יוקרתי אחר עלולים לעמעם את הצורך להמשיך את הטיפול בפרשה. יש לזכור כי שותפתו של מזרחי למעשים האסורים, עדנה ארבל, מכהנת כשופטת בבית המשפט העליון. העובדה שארבל מכהנת בתפקיד זה, מבלי להיענש, בעוד שותפה לעבירות מודח, וזאת למרות מעורבותה במעשים החמורים [על כך ראו בהמשך], מעידה על פגם חמור מאוד באופן התנהלות מערכות אכיפת החוק. בימים אלה, עם פרסום דבר ההדחה, נשטפת התקשורת בכתבות מגמתיות. פרשת מזרחי עוותה וסולפה, הכל כדי להציג את מזרחי באור חיובי, ואת מיצוי הדין עימו - כמהלך פוליטי. פוליטיקאים ועיתונאים מפרסמים ומשדרים דברי הבל וגם שקרים לא מעטים. עימם נמנים חברי הכנסת אופיר (פז) פינס ויוסי שריד; והעיתונאים: אמנון אברמוביץ, משה נגבי, מרדכי גילת, ברוך קרא, אמיר אורן וחני קים. אלה גם אלה מציגים את מזרחי כקצין נועז וישר דרך, שקידש את חייו למלחמה בשחיתות, במקום להציג את האמת המרה והפשוטה: מדובר בקצין עבריין אשר ניצל לרעה את תפקידו, בין היתר כדי לקבל קידום במשטרה. תמורת קידומו שירת מזרחי גורמים פוליטיים ו/או בכירים במערכת המשפטית, וזאת תוך עיוות וסילוף הדין. לכן מוצא אני לנכון להבהיר כמה נקודות: - שימוע - נטען, גם מצד באי כוחו של מזרחי, כי הדחתו מהווה ענישה כפולה, שכן: המפכ"ל היוצא שלמה אהרונישקי החליט, אחרי שימוע, שיש להסתפק בהערה פיקודית ואכן העיר לו; ופעם שנייה, נוכח הדחתו עכשיו בידי השר עזרא. טיעון זה משולל יסוד: אהרונישקי ערך למזרחי שימוע, ואת המלצתו העביר לשר הממונה: המלצה, לא החלטה. הנגבי, כמו הנגבי, ברח מהטיפול בנושא. תפוח האדמה הלוהט הזה הועבר אל השר עזרא, כשזה נכנס לתפקידו. ההחלטה להדיח את מזרחי, היא, איפוא, ההחלטה היחידה שהתקבלה עד כה בהתאם להנחיית היועמ"ש, רובינשטיין, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון; - קצין מצטיין - נטען כי מדובר בקצין חקירות מצטיין. אלא שהעובדות שונות בתכלית. לא נימנה כאן את אישי הציבור שהואשמו וטוהרו בבית המשפט או על-ידי היועמ"ש, אלא נציין את כישלונה של המשטרה בכל הקשור לפשיעה חמורה: בתקופת כהונתו של מזרחי גברה הפשיעה קשה. הסטטיסטיקה המשטרתית מעידה על כך. בעוד מזרחי התמקד, יחד עם ארבל, בתפירת תיקים ו/או טיפול באישי ציבור, וכן בהעצמת כוחו בתקשורת (מה שסייע בעבר לא במעט לקידומו מתפקיד ראש יאחב"ל לראש אגף החקירות), נהרגו אזרחים בפיגועי טרור-פלילי. שורה ארוכה מאוד של פשעים חמורים טרם פוענחו. יותר ויותר קשישים מוכים ונשדדים; יותר ויותר נערות ליווי נמכרות בישראל. ההימורים נעשים כמעט בכל פינת רחוב. יותר ויותר נערים 'קשישים' בני 14 כבר משתמשים בסמים. אגף החקירות בראשו עומד מזרחי, כשל בתפקידו נגד כרישי הפשע בישראל. את זאב רוזנשטיין הישראלי, למשל, לא הצליחה המשטרה, ובראשה מזרחי, להוביל אל מאחורי סורג ובריח, למרות כל האמצעים שהושקעו בכך. מי שעשה זאת הם גורמי האכיפה של ארה"ב. - ההדחה - נטען כי השר עזרא פעל מתוך מניעים זרים. האמת שונה. ארבע שנים 'נמרח' הטיפול במזרחי ובכל אותה תקופה המשיך עבריין זה להכריע בגורלות של אחרים. במריחה זו השתתף אפילו בית המשפט העליון, שמשך 11 חודשים עד ההכרעה - במקום להכריע בתיק זה במהירות הנדרשת, כפי שנהוג ומקובל לגבי אישים בכירים אחרים. אולם מוטב מאוחר מאשר בכלל לא. השר עזרא 'נאנס' למעשה להדיח את מזרחי, הן בשל דוח רובינשטיין, והן בשל פסיקת בית המשפט העליון בעתירת ח"כ גלעד ארדן. גם בזאת לא עשה די, שכן השר החליט במקביל - למרות כל המעשים החמורים שביצע מזרחי - להעביר את מזרחי לתפקיד אחד, בדרגת ניצב. וזה איתות רע לשוטרים ולחוקרים אחרים, לפיו, גם אם תיתפסו בביצוע האזנות סתר בלתי חוקיות, וגם אם תכזבו בדיווחים ובחקירות, וגם אם תישמרו על זכות השתיקה בחקירה נגדכם, וגם אם תוליכו שולל את הכנסת, וגם אם תציצו לעולמן האינטימי של ילדות צעירות, לכל היותר תועברו מתפקידכם. נציין כאן, כי יצחק מרדכי הורשע בשל עבירות מין נגד שתי בחורות בוגרות; מזרחי חילל את פרטיותן של צעירות, ושל נשים לא מעטות, בזאת שהורה לתמלל הכל, כך שתומללו גם שיחות אינטימיות, גם שיחות עם בני משפחה, וגם שיחות עם רופאים. - המידע שהוסתר - אותם אמצעי תקשורת שחיפו עם מזרחי בכל ארבע השנים במהלכן עסקנו בחשיפת מעללליו של מזרחי - עד שהודח, הם שהציגו את החלטת השר עזרא כהחלטה פוליטית, והם-הם שנמנעו מלפרסם את העובדה הפשוטה הבאה: השר עזרא קיבל, מבעוד מועד, את הסכמת היועמ"ש, מני מזוז, לביצוע ההדחה. הסתרת מידע זה נועדה למנוע מהציבור את המידע, לפיו ההדחה כבר עברה הכרעה מעין שיפוטית בידי ראש התביעה במדינת ישראל - הוא היועמ"ש. אותם גורמים טישטשו את העובדה, כי הסמכות להדיח ניצב ו/או להעבירו מתפקידו נתונה בלעדית בידי השר לביטחון פנים בלבד (ולא בידי המפכ"ל). לפני כארבע שנים מונה מזרחי לראש אגף החקירות במשטרה על-ידי השר בן-עמי - שגם הוא היה פוליטיקאי לא קטן. המינוי אז נעשה, כידוע, למרות התנגדותו הנחרצת של המפכ"ל, שלמה אהרונישקי.

האיומים של לוין

אחד המבקרים הבוטים, והמחוצפים, יש לומר, היה השבוע משה לוין, מי ששימש סגנו של מזרחי ביאחב"ל. לוין טען באמצעי התקשורת כי מדובר בהדחה פוליטית, וכי הדבר יגרום לפגיעה במשטרה כולה. לוין, בדומה לגורמים אחרים, מזלזל כנראה בציבור. אחרת היה נותן לפחות גילוי נאות למעורבותו בפרשה, כמי שהיה אחד השותפים המרכזיים של מזרחי למעשים הפסולים. לוין נטל חלק פעיל בהאזנות הסתר האסורות וגם עשה בהן שימוש. יתירה מכך: לוין, כמו מזרחי, הנהיג ביאחב"ל מדיניות טרור משטרתית: הוא לא נמנע מאיומים כלפי חשודים; הוא זלזל בהחלטות שיפוטיות ולא בחל אפילו בהתבטאות מאיימת כלפי שופט בישראל. כך למשל, בעיצומה של חקירת פרשת נמרודי: באחד הדיונים שהתקיימו ביאחב"ל, שבו השתתף, אמר לוין: "את [השופט צבי הרטל, י.י.] הרטל הזה צריך להשמיד; "הרטל ... פשוט להשמיד...". הדברים הועלו על-ידי לוין בגנות שופט בית המשפט המחוזי, צבי הרטל, "שהעז", שומו שמיים, לבטל צו שהוצא לבקשת המשטרה ומנע מעורך הדין דן אבי-יצחק, להיפגש אז עם לקוחו, עפר נמרודי. ההתבטאות החמורה של לוין נחשפה בערוץ 1 על-ידי העיתונאי בועז שפירא, וזאת מתוך קלטות של המשטרה עצמה - מזרחי-את-לוין שכחו להפסיק את הצילומים להקלטות, שנועדו לתעד פגישה קודמת שלהם עם אחד החשודים. השניים שוחחו כאילו לתומם ונלכדו ברשת שפרשו לאחרים. מיותר כמעט לציין: מזרחי, מפקדו של לוין, לא היסה את לוין ולא דרש ממנו באותו מעמד לחזור בו מדבריו. זה האיש המסנגר עכשיו על מזרחי ומשמיץ את השר גדעון עזרא. יד רוחצת יד.

השותפה של מזרחי

הדחת מזרחי נעשתה, אך כאמור, המלאכה לא נשלמה. צריך לחזור ולהזכיר וגם לפעמים לנדנד, כי מזרחי לא פעל בחלל ריק. את מעשיו הפליליים לכאורה ביצע בחלקם תחת המטרייה של פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל. ארבל חיפתה על מזרחי, וסוד גלוי הוא כי היא נאבקה גם ביועמ"ש דאז אליקים רובינשטיין כדי לטשטש את העובדות ולמנוע מיצוי הדין. גם לאחר שרבינשטיין הכריע בפרשה, בתפקידו כיועמ"ש, המשיכה ארבל במעשיה המפוקפקים. ארבל לא פעלה למען מזרחי משום אהבתה היתירה כלפיו, אלא כדי לגונן על עצמה. סוד גלוי הוא, כי ארבל ניזונה ממידע זה, ואף השתמשה בתמלילים האסורים כדי "לתפור" תיקים לחשודים אותם סימנה ונגדם פעלה באופן אישי. השניים מצויים למעשה בסירה אחת. ארבל עצמה אישרה - אומנם במכתב שנועד לתקוף את רובינשטיין - כי אכן ידעה על ביצוע התמלולים (הבלתי חוקיים לכאורה, לפי רובינשטיין). באותה פנייה שהעבירה אליו ביום 24.10.03 כתבה, בנסותה לגונן על מזרחי, היא כתבה: "זאת ועוד, שיחות רגישות, בודדות אמנם, הוצגו במועד סמוך להאזנה גם לנו וגם לך, אולם אף אחד מאתנו לא הורה על הפסקת התימלולים של שיחות דוגמת אלו, שכן סברנו כי מדובר בחומר היכול להיות רלוונטי לחקירה". ארבל מאשרת, למעשה, כי נתנה ידה להמשך ביצוע התימלולים האסורים. זמן קצר לאחר אותה פנייה, פניתי אל רובינשטיין בבקשה שישיב האם אכן הוצגו בפניו, כטענת ארבל, אותם תמלילים אליהם התייחס בדוח כאסורים. רובינשטיין הכחיש, אמר כי דברי ארבל אינם נכונים, וכי בתפקידו כיועמ"ש לא קיבל תמלילים אסורים. אחריותה של ארבל למעשים הבלתי כשרים, עולה גם מפסק דינו של בית המשפט העליון בעתירה שהגיש ח"כ גלעד ארדן. השופטים אליהו מצא, יעקב טירקל ומרים נאור ,יצאו נגד השימוש המופקר בהאזנות סתר אסורות, וכתבו, בין היתר: "... בהתחשב בפוטנציאל הממשי לפגיעה בזכויות הפרט הגלום בצווים להאזנת סתר, הניתנים למשטרה במעמד צד אחד, אין מקום ל"פרשנות יצירתית" של הוראות הצווים על-ידי גורמי הביצוע - ולוא גם גורמי הביצוע המשפטיים - מחוץ לבית-המשפט. חיוני להיצמד באופן דווקני וצר ללשון הצווים כדי לאפשר לבית-המשפט לקיים - ככל שהדבר ניתן במגבלות שבהן הוא פועל - פיקוח אפקטיבי על השימוש בצווים ועל מידת ההגנה המוענקת לזכויותיהם של המואזנים". שפת הרמזים של השופטים הנכבדים - עמיתיה של ארבל - ברורה ומובנת היטב. אך כדי לפשט דבריהם עוד יותר, נבאר כאן, כי את אותה פרשנות 'יצירתית' שאיפשרה למזרחי לקיים את מפעל ההאזנות האסורות, נתנה בידו ארבל עצמה. אישית. ארבל העידה על כך מפורשות (ראו לעיל). לכן אין זה ראוי שמזרחי ישלם לבדו עבור המעשים המפוקפקים ואילו ארבל תמשיך להסתתר מאחורי הגלימה.