בתפקידי כפרקליט צבאי, סניגור צבאי בקבע ובמילואים וכסניגור פרטי, משך שנים רבות, טיפלתי בעשרות תיקים של תאונות אימונים, תקלות מבצעיות, חריגות, והופעתי בעשרות משפטים בנושאים אלה.
כבר לפני 15 שנה, כתבתי מאמרים והבעתי דעתי בכתב ובע"פ בראיונות משך תקופה ארוכה, שיש להוציא מידי צה"ל את חקירת תאונות האימונים והמבצעים בהם נהרגו חיילים וקצינים - ובמיוחד מאש כוחותנו, ובכל מקרי החריגות והטיפול הלוקה והפגום באוכלוסיה אזרחית - במיוחד בשנים האחרונות של האינתיפאדה.
צה"ל נשאר היום הגוף האחרון המתבצר בעמדה השמרנית הישנה, שהוא המוסמך ביותר לחקור את עצמו ולרשותו האנשים המקצועיים המתאימים לכך - וגם מערכת משפטית צבאית בראשות הפרקליט הצבאי - המנחה ומגיש חוות דעת.
כך סברו גם בזמנו במשטרה ובשב"כ עד אשר לחץ ציבורי, לחץ האירועים, התוצאות המגוחכות של החקירות הפנימיות, הביאו לשינוי של הוצאת החקירות האלה והעברתן למח"ש - היחידה לחקירת שוטרים, שבראשה פרקליט מחוז הכפוף ליועץ המשפטי לממשלה.
ראוי לציין בנקודה זאת, כי משפחות של חיילים וקצינים שנפגעו ונהרגו, אם זה בזמן אימונים ואם זה באירועים מבצעיים, כמו תקלות של ירי מאש כוחותינו - הביעו את זעמם, חוסר אמונם בתחקיר הצה"לי ובמסקנות הצבאיות - ולא פעם הגיעו הדברים אף לבג"צ או למעשים קיצוניים אחרים, הוצאת הגופה מהקבר והתבצרות בסלון הבית עם הארון - עד לפשרה של בדיקה פתולוגית חיצונית על-ידי מומחה זר.
ההתעקשות של צה"ל לחקור את עצמו מובנת, אך לא משכנעת ובוודאי שאינה יכולה לעמוד בסירובה נוכח העובדה שהוא נשאר הגוף היחידי שעדיין חושב שהם צודקים בגישתם השמרנית בעוד כל יתר הגופים, כולל גופים אזרחיים ותעשייתיים הגיעו למסקנה שחקירה חיצונית, היא פתרון הגיוני, סביר ולא מזיק.
חברות התעופה, בשעת תקלה והתרסקות, לא חוקרות את עצמן אלא גופים מקצועיים של מינהלת התעופה האזרחית - או גופים בינלאומיים אם האירוע מחייב זאת.
באסון המסוקים ב-1997, הוקמה ועדת חקירה חיצונית בראשות מפקד חיל האוויר בדימוס, מהנדסים, משפטנים ואנשי חיל האוויר.
אין צורך לחכות לאסון צבאי נוסף בסדר גודל כזה - כדאי להגיע למסקנה להקים גוף חיצוני עצמאי שיחקור את התקלות והתאונות.
4 שנות מלחמת האינתיפאדה, הכניסה והיציאה לשטחי הרשות והישיבה שם, החזקת מוצבים ומחסומים - מביאים לתוצאות שצה"ל לא צפה, לא התכונן, לא אומן ולא יועד לכך.
סיפורי החיילים שהשתחררו מצה"ל או סיימו מילואים על התנהגותם עם האוכלוסיה האזרחית, על מצבים מוסריים בהם נתקלו או נאלצו להיאבק בהם ובמצפונם - אינם יכולים לעבור לסדר היום ואין לצה"ל את היכולת להתמודד איתם באמצעות תחקירים צה"ליים.
כדאי להבהיר בצורה ברורה. התחקיר הצה"לי המבצעי חייב להישאר בידי צה"ל - אין כל כוונה לפגוע בו, להגבילו או לצמצמו. צה"ל חייב לחקור כל תקלה מבצעית בצורה מהירה, לאפשר לחיילים ולקצינים לומר בחופשיות את דברם ולתת לתחקיר זה ולנאמר בו חסינות משפטית ברורה. וזאת, כדי למנוע מהחיילים לא לספר אמת בתחקיר אשר מטרתו לימוד לקחים הוצאת מסקנות ומניעת תקלות עתידיות. החסינות מאפשרת את מיצוי האמת בתחקיר.
בכל מקרה - אם יוציאו את החקירות מצה"ל על-ידי חוק של הכנסת, יש לשריין סעיף חסינות לתחקיר המבצעי.
לגוף העניין - ממליץ להקים גוף מיוחד קבוע בראשות שופט מחוזי או עליון בדימוס, בהרכב של קצינים בכירים בדימוס מכל הזרועות לרבות אנשי מקצוע - גוף שיהיה כפוף למשרד המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה.
יש אספקטים אזרחיים, כגון רשלנות או פגיעות גוף או נזיקין, שגוף צבאי לא צריך ולא יכול לחקור.
העברת נושאי החקירה לגוף חיצוני, ישפיע חיובית על אמון הציבור בחקירה ובתוצאות וגם על הרוח הצה"לית והמוסר של צה"ל. הקוד האתי שצה"ל אמור לפעול על פיו, הוא רצוי וחיובי ויהיה לו תוקף מוסרי וחינוכי גבוה יותר - כאשר גוף אזרחי חיצוני יטפל בחריגות מהקוד הזה - ותהיה זו ברכה לכולם.
__________________ הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.