בסקר הקוראים האחרון של Nfc הוצגה השאלה: "בעקבות פענוח רצח השופט אזר, מה צריך לעשות?". לקורא הוצגו שלוש תשובות אפשריות:
- להקל על אסירי עולם, שאין להם מה להפסיד.
- למנוע מאסירי עולם לצאת לחופשות.
- להגביר האבטחה סביב השופטים.
כבסקרים קודמים לא-מעטים, כן גם בסקר זה לא העלה עורך הסקר בדעתו, שקיימת לפחות תשובה אפשרית נוספת: לא לעשות מאומה ולהשאיר בעינו את המצב הקיים, עם שיפורים קטנים שתמיד כדאי לשקלם, שכן לא כל אירוע מטורף מצדיק שינוי סדרי החיים. לפני ימים אחדים נאנסה ילדה בת 4 בידי מטורף-מין, כאשר שיחקה במגרש משחקים. עובדה היא כי שום עיתון לא העלה את האפשרות, לנעול את כל הילדות בבתיהן ולסגור את כל מגרשי המשחקים, כפי שאיש לא העלה את ההצעה לחדול מהשימוש במכוניות לנוכח תאונות הדרכים הרבות.
שר המשפטים, שאינו מחמיץ שום הזדמנות להשתלח בלשונו נגד החרדים, מיהר לטעון כי אין כסף לאבטחת השופטים אך נמצא הכסף ל"קניידלאך לרבנים". לא נעסוק כאן בהסתה הפרועה של לפיד נגד הרבנים, אלא בטענה המופרכת שיש צורך באבטחת השופטים באופן כולל וגורף. יתכן שצורך כזה מתעורר מדי פעם לגבי שופט מסוים, שהושמעו לעברו איומים או שנסיבות מיוחדות מצדיקות הגנה אישית עליו. אך פרשת השופט אזר, שבה חבורת פושעים חסרי-בינה ומטורפים הגתה ובצעה רעיון מטורף והזוי, היא אירוע כה חריג וייחודי בטירופו וכה חסר תקדים, עד כי אין בו הצדקה לשינוי הסדר הקיים ולהקים יחידה יקרה, בזבזנית ומיותרת, להגנה אישית על כל מאות השופטים (ומדוע לא גם על הדיינים למיניהם, המעורבים כל ימיהם בסכסוכי משפחה קשים?).
אם תוקם יחידה כזו, יחייב אותו הגיון הגנה אישית גם על כל קציני המשטרה ושב"ס, מאחר שכבר היו התנקשויות בחיי אחדים מהם, וחיי השופטים אינם יקרים מחייהם של עובדי-ציבור אחרים. ואם יתנקש מטורף אחר בחייו של פקיד משרד החקלאות, או מס הכנסה - כבר היו דברים מעולם - יקומו עובדי המדינה וידרשו, בצדק רב, הקמת יחידה להגנה אישית על חייו של כל פקיד.
יתר על כן, האירוע הייחודי של רצח השופט אזר בוודאי אינו מצדיק מניעת חופשות מאסירים באופן גורף. בניהולה של מדינה אין להקיש מאירוע בודד ולמרר בעטיו את חייה של אוכלוסיה שלמה. עונש המאסר ושלילת החופש הוא עונש קשה ואכזרי בלאו הכי, והטלתו היא בבחינת הרע במיעוטו, שכן החברה שלנו אינה יכולה ואינה רוצה לנקוט שיטת ענישה אכזרית יותר, כגון קטיעת אברים או מוות. בתוך המאסר יש שיטות לענישה מחמירה נוספת, כגון בידוד או צינוק, וראוי כי המציעים למיניהם ינסו לשוות בנפשם את הגיהנום הכרוך בכך לאסיר (אינני כופר בצורך בהטלת עונשים אלה במקרים המתאימים).
שוחרי צער בעלי חיים מוחים בצדק על כליאת עגלים בכלובים צרים, כדי למנוע הפעלת שריריהם וקישוי בשרם, אך אינם מקדישים מחשבה רבה לחייו הקשים-מנשוא של האסיר, הנתון ממילא במציאות הנוראה של חברת פושעים קשוחים ואלימים. כאשר האסיר מתנהג לשביעת רצונה של הנהלת הכלא, וברור כי אינו מסוכן לציבור, ראוי בהחלט להעניק לו חופשה מדי פעם ובכך לאפשר לו לנשום אוויר חופשי. הרי מרבית האסירים עתידים להשתחרר ביום מן הימים, והחוק ממילא אינו מאפשר כליאתם לנצח, ורובם יושבים בכלא כעונש גרידא ולא להגנה על הציבור. חלק מהאסירים נאסרו בשל עבירות תעבורה או עבירות כלכליות שונות, והם בוודאי אינם מהווים איום על חיי אדם.
הסדר החופשות מונע כשלעצמו מהומות ורציחות בתוך הכלא, בידי אנשים שאין להם מאומה להפסיד ואשר אין בליבם צל של תקווה. גם אסירי עולם ראויים לחופשות. רובם הסתבכו ברצח חד-פעמי, כגון רצח בשל "כבוד המשפחה" או מחמת נסיבות אחרות, מיוחדות וחד-פעמיות, ואינם רוצחים מקצועיים או רוצחים-להנאתם. כמובן, רצח אינו מוצדק בשום מקרה, אך לעיתים קרובות ברור כי האסיר אינו מסוכן לציבור וכי דווקא מתן חופשות מדי פעם יתרום לרוגע הנפשי שלו ולשיקומו, שלא לדבר על מידת הצדק לו ולבני משפחתו.
ראוי איפוא כי ההצעה למנוע חופשות מאסירים תוסר מעל הפרק.
