לפני שעות ספורות פקע צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוציא בית הדין הרבני בפסח האחרון נגד סרבן הגט הכרוני מישל סבג, וזה חצה את קו הרקיע בטרמינל 3 בדרכו לביתו שבמונאקו.
חזרתו לביתו של סרבן הגט הכרוני מותירה אותנו עם מציאות משפטית קשה ולב יהודי מדממם ודומע, נוכח התוצאה הקשה והחמצת הזדמנות חשובה שניתנה בידיו של בית המשפט העליון בירושלים, לסייע למצוקתן של מסורבות גט יהודיות רבות ברחבי העולם היהודי. נשים שאור חייהן פסק עם החלטת בעליהן להשתמש בגט ההלכתי ככלי סחיטה, כאילו מדובר היה במשחק "שחמט". ההזדמנות הוחמצה.
בבתי ישראל בכל תפוצות העולם ידליקו יהודים נרות חנוכה, וביתם יתמלא אור ושמחה, אולם בעת הזו לא יאירו נרות החג בביתה של שנטאל ביטון במונקו. נר חייה ותקוותה האחרונה להצר צעדי בעלה (באמצעות צו העיכוב שהוצא נגדו), בניסיון לקבל גיטה ולפתוח בחיים חדשים - כבה.
בג"צ מכריע: סמכויות בתי הדין אינן משתרעות על יהודי העולם כולו ביום ב', 29.11.04, הכריע בג"צ בעתירה (בג"צ 6751/04) נגד בית הדין הרבני הגדול (כב' הרבנים דיכובסקי, איזרר ושרמן) שהחליט, כאמור בשעתו, לעכב את יציאתו מהארץ של סרבן הגט, לאחר שאשתו הגישה נגדו תביעה למזונות ולמתן גט בבית הדין הרבני. טענתו המרכזית של העותר היתה, שלבית הדין הרבני אין סמכות שיפוט פרסונאלית לדון בעניינו, מאחר ואינו תושב או אזרח ישראל וכי עיכובו בארץ פוגע בזכות היסוד שלו לחירות.
שופטי בית המשפט העליון נחלקו בשאלה האם יש מקום להחיל את סמכותו של בית הדין הרבני בסוגייה מהותית וחשובה זו של נשים מסורבות גט, גם על אזרחים יהודים זרים, שאינם בעלי זיקה, דהיינו: תושבי או אזרחי מדינת ישראל, במצב דברים בו אין מזור למסורבות גט אלו במקום מושבן.
בתמצית, סברה דעת הרוב (השופטים פרוקצ'יה ועדיאל) כי אין לבית הדין הרבני סמכות במקרה זה והורתה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד הבעל.
השופטת פרוקצ'יה אמנם ציינה, כי "בעיית העגונה היא אכן בעיה קשה", אך בד בבד קבעה, כי "אין בה בכדי להצדיק התעלמות ממושכלות יסוד של כללי הסמכות הבינלאומית". לגופו של עניין קבעה, כי "לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של מי שאינו תושב או אזרח ישראל" וכי "סמכויות בתי הדין אינן משתרעות על יהודי העולם כולו".
ראוי לציין, כי בית המשפט העליון נדרש בעבר לעניין זה בסוגייה דומה שעסקה בתביעת מזונות של בני זוג שלא היו תושבי או אזרחי ישראל (הלכת כובאני 1796/03). במקרה זה קבע כבוד הנשיא ברק, בהסתמכו על סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, כי לעניין תביעת מזונות שלא אגב גירושין, יש לבית הדין הרבני סמכות שיפוט, ואין צורך בדרישת סף "כי הצדדים יהיו תושבי או אזרחי מדינת ישראל".
השופטת פרוקצ'יה שוקלת לשנות מהלכת כובאני השופטת פרוקצ'יה התייחסה להלכת כובאני הנ"ל, ורמזה כי ייתכן ויש מקום לשנות את ההלכה, בקובעה כי "סוגיה מורכבת זו, על מכלול היבטיה, ראויה בעיניי לעיון נוסף ולהערכה שיפוטית מחודשת, לכשהדבר יתחייב לצורך העניין". בנסיבות העניין הנוכחי, קבעה, אין צורך להכריע בעניין, שכן תביעת המזונות שהגישה האישה לבית הדין הרבני אינה כנה, באשר אין המדובר בתביעת מזונות שלא אגב גירושין, אלא בתביעת מזונות שהוגשה אך ורק על-מנת לנסות ולגרום לבעל סרבן הגט לשחרר את האישה מעגינותה, ועל-כן לא חל סעיף 4 לחוק.
השופט רובינשטיין, שהיה בדעת מיעוט, סבר כי לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בתביעת המזונות שהוגשה והציע להחזיר את התיק לבית הדין הרבני, על-מנת שידון בהפקדת ערבויות גבוהות על-ידי סרבן הגט בתמורה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בהסכמה. הוא עמד בהרחבה על סוגיית סרבנות הגט, תוך התייחסות למקורות ההלכתיים המשופעים, ותוך סקירה מרשימה של מקורות המשפט העברי.
החלטת בג"צ יוצרת שינוי וסטייה של ממש ממסורת פסיקת בית המשפט העליון (ראה גם בג"צ קנול 135/57) ומפילה בפועל את כלי וקו ההגנה האחרון שנותר בידי מסורבות גט מחו"ל וגוזרת כלייה של ממש, וגדיעת עץ חייהן של נשים אומללות אלו.
התוצאה כאמור ידועה, ועתה נסתיים, לפי שעה, פרק נוסף בטרגדיה אנושית כאובה זו.
"יש להצר על-כך שדעת הרוב לא גילתה רגישות יהודית ואנושית" יש להצר על-כך שדעת הרוב לא גילתה רגישות יהודית ואנושית מתחייבת נגד תופעת סרבני הגט, החוצה גבולות (מדובר ב-10,000מקרים ברחבי העולם היהודי) ולא השכילה לנצל את הזדמנות הפז שנפלה בידיה, בכלי משפטי - יצירתי, תוך מתן פרשנות ראויה, שאין בה כדי לפגוע בכללי משפט בינלאומי פרטי, לסייע לנשים עגונות בכל רחבי העולם, המשוועות מידי יום ביומו לקבלת הגט המיוחל שיאפשר להן להתחיל בחיים חדשים, בשעה שבעליהן, סרבני הגט, ממשיכים בחייהם באין מפריע, בעוד הן בסטטוס אישי של 'אסירות עולם'.
ראוי להדגיש, כי דווקא בבתי הדין הרבניים מתפתחת מגמה ברוכה, המגלה רגישות ואנושיות רבה כלפי מסורבות גט, ונלחמת בתופעתה זו ואשר מקבלת ביטוייה, בפרט בפסקי הדין של בית הדין הרבני הגדול.
פסק דינו של בית המשפט העליון טומן בחובו מסר חברתי בעייתי, המעודד סרבני גט. מדובר בסרבן גט כרוני, שכבר למעלה מ-7 שנים מסרב לתת גט לאשתו מטעמי נקמנות אישית גרידא. יפים בעניין זה דבריו של השופט רובינשטיין בפסק הדין: "העותר מבקש את חירותו, את כבוד האדם... והוא שולל מהמשיבה את חירותה, החירות לחיות את חייה כשאינה כבולה אליו. האין זו חירות מול חירות?".
משמעות פסק הדין: הבעל ימשיך לכלוא את אשתו בכבלי הנישואין משמעות פסק הדין הינה, שהבעל יוכל לכלוא את אשתו במשך שנים בכבלי הנישואין, תוך פגיעה בחירות היסוד של אשתו ובזכותה הבסיסית לנישואין ולהורות ולהקמת משפחה חדשה.
הגב' ביטון, שבמשך החודשים האחרונים נשאה עיניה הדומעות אל בית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל, בתקווה שזה יכיר בזכותה הבסיסית לחירות, איבדה את תקוותה האחרונה עם היוודע לה על תוצאת פסק הדין, והודיעה בשעות אלה כי אין בכוחה להמשיך במאבקה, ואין בכוונתה להגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב של 5 או 7 שופטים.
בשל העובדה שעל-פי הפרוצדורה המשפטית הנוהגת בישראל, אין מקיימים דיון נוסף באופן תיאורטי, המשמעות הפרקטית של הודעה זו הינה כי הסוגיה המשפטית לא תגיע בשלב זה להכרעתם של שופטי הרכב מורחב בדיון נוסף. יש להצטער על-כך.
אילו הפרוצדורה המשפטית היתה מאפשרת זאת, הרי שניתן היה להביא סוגיה זו למיצוייה לבית משפט באמצעות השימוש בעיקרון "כל ישראל בעלי דין הם", שעל-פיו מתאפשר דיון בשם האינטרס הציבורי המובהק, ואולי לפתוח בכך פתח של תקווה למאות נשים ברחבי העולם, אבל לא היא.
יתכן כי עתה יעבור מאבקה של הגב' ביטון למגרש אחר, המגרש הקהילתי בעזרתם של ארגוני הנשים דוגמת 'מבוי סתום', 'קולך', באמצעות שימוש בכלים הלכתיים קדומים של 'חרם קהילתי' נגד סרבן הגט.
"בג"צ פספס הזדמנות חשובה לעשות צדק" בשולי הדברים, כפרקליט יהודי וישראלי בעל תודעה ציבורית, אציין כי אני חש כי בג"צ החמיץ הזדמנות חשובה לעשות צדק נוכח זעקתן העולה השמיימה של מסורבות הגט בעולם היהודי, אשר אין להן מושיע (בית דין עם "שיניים") במקום מושבן, תוך יישום שילוב התיבות המפורסם והקלאסי: "יהודית ודמוקרטית" (סעיף 1א' לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).
כעת לא נותר אלא לקוות, כי הצדק ייעשה באמצעות הליכי חקיקה, באמצעות הצעת החוק של חבר הכנסת הרב יצחק לוי (מפד"ל), הקובעת כי לבית הדין הרבני תוקנה סמכות לדון בענייני נישואין וגירושין, בשינויים הרלוונטים המתחייבים, של כל יהודי העולם שנישאו כדת משה וישראל.
אסיים רשימה זו בציטוט מדברי הפוסקים (שו"ת בית חדש החדשות, סימן סד, לח): "כל המתיר עגונה אחת כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים העליונה". מי ייתן ונהיה שותפים במשימה ראויה זו ונזכה כולנו כחברה מתוקנת לסייע בהתרת עגונות במלחמה על צלם האדם וכבודו.
יהי רצון שבחג החנוכה הבא ידלקו הנרות בביתה של הגב' ביטון.
_____________________ הכותב הינו פרקליטה של האישה, שותף בכיר במשרד עורכי הדין פרופ' קורינאלדי ושות', ומתמחה בין היתר, במאבק בסרבני גט 'קשים'.