יוזמה ברוכה של ועד מחוז ת"א והמרכז בלשכת עורכי הדין, בראשות יו"ר הוועד עו"ד אילן בומבך, באמצעות עיתון הוועד "הפרקליטים" - לבחירת איש השנה במשפט.
משטר דמוקרטי, חוקתי, מתברך ומצטיין בעיקר במערכת משפט, פרקליטות ומשטרה, יעילים, הוגנים, שומרים על גבולות החוק על שלטון החוק, ועל אלה שתפקידם ליישם את המטרות האלו.
המשימות האלה אינן קלות ובוודאי קשות להשגה בחברה דינמית, הנלחמת על ביטחונה, בתקופת אינתיפאדה קשה ומתמשכת, שלא להזכיר מאבקים חברתיים ופוליטיים על כל תחלואיהם.
בתי המשפט על כל דרגותיהם ובמיוחד בית המשפט העליון, הן כשבתו כבית המשפט הגבוה לערעורים והן כשבתו בבג"צ - הוא הראי של החברה הדמוקרטית, הוא שומר החותם, הוא שומר גבולות החוק ועומד על חומותיך ירושלים עם שומריו ונוטריו.
במשך השנים, מבלי שהדבר יורגש או יודגש, הצליח בית המשפט העליון במיוחד בתקופות של הנשיאים הדומיננטיים, השופט מאיר שמגר והשופט אהרן ברק - להביא את בית המשפט העליון לשיאי הכוח והשפעה - על כל תחומי חיינו.
מתקופת הבראשית של המדינה, בה הפנייה לבג"צ, הייתה מבוקרת ממודרת ומסתמכת על העיקרון של Locus Standi לאמור: זכות טיעון, בסיס לטיעון, כאשר הפונה לבג"צ היה צריך להראות מעורבות אישית בפנייה או מעורבות אישית בפגיעה הממסדית או המנהלית עליה הוא הלין ונגדו הוא טען ועתר לעליון.
לאט ובאין רואים - טענה זו נעלמה ומושג חדש חגג בשטח "הכל שפיט" - מושג רחב יריעה עם יתרונות וחסרונות רבים שהלך גבר והשתרש - לאורך תקופת כהונתו של הנשיא ברק בעליון - והיום הוא נחלת כלל שופטי העליון - ויש לציין שהם מאד נהנים ממצב משפטי זה - שנותן להם שליטה וכוח התערבות כמעט בכל תחומי חיינו ולפעמים בצורה מוגזמת וחריגה למדי.
אני לא מחדש דבר בסוגיה זו, כאשר אני מצביע על שופטים דוגמת המשנה לנשיא ברק כב' השופט (בדימוס) אלון או הנשיא (בדימוס) לנדוי שהתנגדו והביעו דעתם בכתב ובע"פ כנגד ההתפשטות והחריגה של העליון לתחומים לא שפיטים לדעתם, כמו דת, מוסר, מנהגי עדות ומסורת - והדוגמאות לכך רבות.
יצויין, שגם פוליטיקאים מנימוקים שלהם, יצאו למאבק נגד התפשטות "האקטיביזם השיפוטי" של העליון ודי אם נציין את הוויכוח הער והסוער שעדיין לא הסתיים, בין יו"ר הכנסת עו"ד ראובן ריבלין לבין הנשיא ברק.
לתופעה זו - אני קורא לא רק "אקטיביזם שיפוטי" אלא "אימפריאליזם שיפוטי" - לאמור: כניסה והתערבות משפטית כוחנית בתחומים לא שפיטים, כמו מסורת, מנהגי דת, מינויים בצה"ל, פעולות ועדות הכנסת, ורישום שני בני זוג מאותו מין כהורים לילד, ובעיקר תחומים השייכים לכנסת ולפוליטיקה.
האשמים העיקריים במצב זה, אנחנו - החברה המוסדית, הפוליטיקאים, הכנסת - כל אלה דחפו, ורצו על כל "שטות" לבג"צ, עד ימים אלו וממשיכים לקטר ולבכות על התוצאות. שתי דוגמאות בולטות, רק מהימים האחרונים - בג"צ שדן בעתירה נגד מינויו והתבטאותו של האלוף דן חלוץ לסגן הרמטכ"ל כשאמר לאחר חיסול הטרוריסט הרוצח שחאדה שאחרי "החיסול הממוקד" נהרגו 13 אזרחים חפים יחד עמו - כי הוא ישן בשקט בלילה.
ובכן רבותי, המחבל שחאדה, היה בן מוות ללא עוררין - אבל כמובן שחבל ומצער על החפים שנהרגו יחד עמו. ושאלה לעותרים, ומה לגבי עשרות ומאות החפים מצידנו - שמתו מידיו או לפי הוראתו של שחאדה?
ובכן - בג"צ ביקש הסברים מחלוץ לאמירה שלו. והשאלה היא לבג"צ - מה לכם ולאמירה בלתי מוצלחת ולא במקומה של מפקד חיל האוויר. ממתי בג"צ דן באמירות או בהערות ביניים בלתי מוצלחות לאחר שחלוץ הסביר התנצל ונימק את דבריו על רקע אחר מבצעי תוך מתן גיבוי לחיל האוויר וטייסיו.
זהו נושא לדיון ובירור בתוך צה"ל ועל הרמטכ"ל או שר הביטחון לטפל בנושא - שהרי דן חלוץ לא טען שמדובר במדיניות, לא בקונספציה ולא בדוקטרינה צבאית - ובנושא זה יש רבים החושבים כמוני, דוגמת פרופ' רות גביזון שהייתה מועמדת לבית המשפט העליון ופרסמה מאמר התוקף את בג"צ על חריגה מתחומו ולא בפעם הראשונה ובכך כנראה הרחיקה עוד יותר את סיכוייה להגיע לעליון - וחבל.
דוגמא טריה נוספת - פנייה של מורדי הליכוד לנשיא בית המשפט המחוזי בת"א, השופט אורי גורן בעתירה לדחות או הכינוס של המרכז שבא להצביע על החלטת ר' הממשלה שרון, לצרף את העבודה לממשלת איחוד.
השופט גורן דחה את הבקשה על הסף - לאחר שעברה את בית הדין העליון של התנועה וגם שם נדחה.
והשאלה היא - למה צריך נושא פנימי מעין זה להגיע לבית המשפט? למה בית המשפט לא יכול לומר לעותרים - זו בעיה פנימית יש לכם מוסדות ובתי דין - לשם תפנו ושם תתדיינו - אין צורך להרחיק לבית משפט מחוזי.
איש השנה במשפט
איש השנה שלי במשפט היא השופטת (בדימוס) דליה דורנר, עצמאית, אמיצה לא מקבלת מרות מנהלית, התייצבה בכנס עו"ד באילת למרות החרם של השופטים - והחלטותיה היו בגדר חיזוק זכויות האזרח ושלטון החוק, שמירה על עקרון "החפות מפשע" ללא מורא ומשוא פנים.
בקטגוריה זו יש לציין גם את נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, השופט אורי גורן והנשיא בחיפה מיכה לינדנשטראוס על תיפקודם וניהולם של שני המחוזות הגדולים והמסובכים במדינה, על פסקי הדין האמיצים של השופט גורן בתחום "הזכות למות בכבוד" והמעצרים המנהליים, והשופט לינדנשטראוס על מלחמתו העיקשת והאמיצה למען כבוד השופטים ומעמדם - בנוגע למשוב השופטים, למרות שרבים סבורים שהשופטים טועים - ודרך המאבק לא עוברת בחרמות ודחיית הצעות לפשרה וגישור, ועל מאבקו להעמקת העיקרון של "חזקת החפות" במערכות המשפט בישראל.
איש השנה בפרקליטות
היועץ המשפטי לממשלה - מני מזוז, איש השנה בפרקליטות על כניסתו לתפקיד עדין, רגיש, בעת קשה ומתן החלטות אמיצות ללא מורא ופחד ונגד מבקרים, פרשנים ועיתונאים - שהפליא בהחלטות אמיצות ענייניות והנהגת קונספציה חדשה בפרקליטות, כמו סגירת תיק "האי היווני" ועכשיו בהחלטה על שוויון בזכויות ורכוש של בני זוג מאותו מין.
איש השנה בקהיליית עורכי הדין
כאיש השנה - ובין עורכי הדין הפרטיים אני ממליץ על עורך דין יגאל ארנון שבגיל 75 העמיד את עצמו ואת משרדו בראש פרויקט של עזרה לקהילה באמצעות פרויקט "פרו-בונו", כלומר: טיפול והופעה בתיקים משפטיים של נזקקים על-ידי כלל ציבור עורכי-הדין מכל השכבות והרמות. כן ירבו.
איש השנה במשטרה
איש השנה במשטרה - רב-ניצב קראדי, המפכ"ל החדש והצעיר, שהראה איך אפשר, בלי רעש ועיתונות חצר לבצע מהפך ומהלכים אמיצים במשטרה וגם לזכות באהדה - כמו פיטורי כל הצמרת הישנה ומינוי ניצבים צעירים וחדשים, הקמת אגף חדש של חקירות ומודיעין ואכיפה אלגנטית של הדחת ניצב מזרחי על-ידי השר גדעון עזרא. ובהזדמנות זו נקווה ששנת 2005 תהיה טובה יותר, שקטה יותר ותעמיק את שלטון החוק בכל תחומי חיינו.
__________________ הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.