בואו תשמעו משהו שלא ידעתם על כבוד השופטת דליה דורנר.
דליה דורנר מוגדרת כ"פמניסטית הגדולה של בית המשפט העליון"; אבל את ישיבת ההוכחות שהיתה לי אצלה היא סירבה לדחות למרות שבאותו בוקר נולד בני, לאחר לילה של לידה ממושכת שאותו ביליתי לצד אישתי בבית החולים; "תפקידה של האישה ללדת ותפקידו של הבעל להביא פרחים", אמרה דורנר - ודרשה לקיים את הדיון.
קראתי בעיון רב את הראיון עם כב' השופטת דליה דורנר שהתפרסם בגיליון האחרון של "עורך הדין". הרושם המתעורר מקריאת הראיון הינו שמדובר בשופטת נאורה התומכת בחוק יסוד: זכויות חברתיות, תומכת בהעברת הדיון בהטרדות מיניות בצבא מדיון משמעתי לבי"ד צבאי, מתנגדת לבית המשפט לחוקה, וכיוצא באלה, דעות ליברליות ונאורות כמיטב "הבון טון" המשפטי הרווח במקומותינו.
בינתיים קראתי גם התייחסות של עיתונאית לראיון (גלובס 1.1.02) בה כונתה השופטת דורנר "כמי שנחשבת לפמניסטית הגדולה של בית המשפט העליון". למקרא הראיון וההתייחסות הנ"ל - נזכרתי באירוע שהתרחש לפני למעלה מ-11 שנה, עת שהשופטת דורנר כיהנה כשופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים. לפנות בוקר של יום אחד, בחודש ספטמבר 1990, נולד בשעה טובה ובמזל טוב, בני השני לאחר לילה של לידה ממושכת, אותו ביליתי כמובן במחיצת בת זוגי. הלידה היתה בשעה 06:00 בבוקר לערך. באותו בוקר היתה קבועה לי ישיבת הוכחות בתביעה אזרחית בתיק תאונת דרכים, בו ייצגתי את התובע, בפני כב' השופטת דורנר.
בעודי מתלבט אם להישאר בבית החולים ליד מיטת אשתי והתינוק החדש, או לשוב הביתה ולטפל באחותו הבכורה, שהיתה בגיל פחות משנתיים, התקשרתי למשרדי ובקשתי מעורכת דין שעבדה במשרדי לסור מייד לבית המשפט ולבקש מכבוד השופטת דורנר לדחות את הדיון. כמובן שניתנה לכך הסכמה מיידית הן מהלקוח שלי, שהיה העד היחיד בתיק זה, והן מבא כוחה של הנתבעת (חברת הביטוח) - אשר בירכני בחום ואף נתן רשימת תאריכים מוסכמים לדחייה.
לתדהמתי נתבשרתי כי כב' השופטת דורנר דחתה את הבקשה ובעל-פה מסרה לעורכת הדין שהופיעה בפניה - ונדהמה למשמע ההחלטה - כי איננה מבינה מדוע לידת בני, מספר שעות לפני כן באותו יום, צריכה לשמש עילה לדחיית הדיון. כי הרי לא אני עצמי ילדתי את התינוק כי אם אישתי עשתה זאת. וכאן הוסיפה השופטת את שורת המחץ: "תפקידה של האישה ללדת ותפקידו של הבעל להביא פרחים".
לסיפור היה סוף טוב (ולא בזכות בית המשפט) משום שכשמיהרתי (בג'ינס וטי שירט, לא מגולח, ישר מבית החולים לבית המשפט) השכיל ב"כ הצד שכנגד להתפשר איתי מחוץ לכותלי בית המשפט, פשוטו כמשמעו, דקות לפני תחילת הדיון. בכך נחסכה מכולם מבוכה רבה.
מצאתי לנכון להביא סיפור זה לידיעת הקוראים, כדי להביא בפניהם פן אחר של השקפותיה הנאורות של השופטת דורנר (הזוכה לאחרונה לזרי פרחים על היותה "הפמניסטית הגדולה של בית המשפט העליון") על מעמד האשה - כפי שנחשפו, בזמן אמת. אני מקווה שיהיה לכם את האומץ לפרסם מכתב זה, כמו שלימדוני, "ללא מורא ולא משוא פנים".
__________________
פורסם בביטחון לשכת עורכי הדין בישראל
