הליכוד והעבודה הגיעו ביום שישי (17.12.04) להסכם קואליציוני: העבודה תצטרף לממשלה ותקבל שמונה תיקים, מהם שישה עם משרד (תיק) ושניים בלי תיק. תמורת זאת, מתחייבת העבודה לתמוך בממשלה עד נובמבר 2006.
ראש הממשלה אריאל שרון, ויו"ר העבודה שמעון פרס, הם שהגיעו בעצם להסכם. צוות המו"מ, בראשו ח"כ דליה איציק, התברבר במשך שבועות. השיחות בין שני האישים המנוסים הנ"ל הם שאיפשרו קשירת הקצוות, והקמת ממשלה חדשה: הליכוד (40 מנדטים), העבודה (19) ויהדות התורה (5). היינו: 64 חברי כנסת.
שאלת השאלות היא: האם העבודה תקיים את ההסכם עליו היא עומדת לחתום. זו שאלה נכבדה, משום שאין מדובר רק בשאלה האם העבודה, כמפלגה, רוצה לכבד את ההסכם; אלא האם היא יכולה. זו שאלה נכבדה, במיוחד בגלל המחנות המתגבשים בעבודה, ונוכח הקרבות הקשים העומדים בפתח בין מחנה פרס לבין מחנה אהוד ברק.
העבודה מחזיקה כיום ב-19 מנדטים. ואולם ברור, כי לא כל חברי כנסת אלה מונחים בכיסו של פרס ובטח לא בכיסו של שרון. המבחן הגדול יהא למעשה מדי שבוע, בכנסת: האם כל חברי הכנסת יפעלו על-פי המשמעת הקואליציונית שתונהג בעבודה - אם זו תוטל - והאם יצביעו בעד הממשלה/שרון, בכל תנאי?
מי שמצוי קצת בענייני העבודה, המסוכסכת עם עצמה, יודע כי המענה לכך הוא שלילי חזק. בניגוד לדבריה של ח"כ דליה איציק, ראש צוות המו"מ מטעם העבודה, כאילו אומנם מדובר בכלה ענייה, אך בידיה ישנם 19 מנדטים - ובלעדיהם אין לשרון ממשלה, בדיקה קלה תוכיח כי לכלה זו אין את הנדוניה המובטחת. ל-19 מנדטים מובטחים, לא 18 ביד וגם לא 17 מנדטים.
שרון נכנס למעשה לסיכון גדול מאוד, כיוון שמדובר בכלה, איך לומר בעדינות, שאבריה אינם מכוסים היטב. האם מישהו יוכל לחייב את ח"כ איתן כבל (מחנה ברק), הרואה עצמו מועמד ליו"ר סיעת העבודה, להצביע בעד התקציב המקפח, לגישתו, את השכבות החלשות?; האם מישהו יוכל לחייב את ח"כ אופיר (פז) פינס להצביע בעד ממשלת שרון, אחרי כל מה שהוא אומר על שרון במישור המדיני ובמיוחד הפלילי? (אגב, מינוי לשר או סגן שר עשוי לשנות את עמדתו של פינס...); האם קולה של ח"כ יולי תמיר מובטח לתיחזוק ממשלתם של שרון-פרס? לא ולא.
הפקרות בשידור חי ח"כ דליה איציק זכתה השבוע מן ההפקר. היא דילגה מאולפן לאולפן, מראיון לראיון, וחזרה שוב ושוב על האמירה המוזרה, כאילו העבודה מוכנה להיכנס לממשלה גם בלי תיקים - כדי לתמוך ביישום ההינתקות. זו אמירה מופרכת ואף כוזבת. מילא אם היתה נאמרת בחדרי המו"מ בלבד. הבעיה היא שהיא נאמרה שוב ושוב בראיונות, בשידור חי, מפיה של איציק. אין מדובר איפוא בפליטת פה, אלא במהלך מחושב היטב. משמע: כדי לייצור את הרושם המוטעה הזה אצל המאזנים/הצופים.
הבעיה הגדולה יותר, נוסף לשקר הגס, היא שאיציק, חברת כנסת משופשפת, עשתה זאת בלי למצמץ, ובתקשורת לא היה כמעט מראיין שהעמיד אותה במקומה. סוד גלוי הוא, כי צוות המו"מ, ובראשו איציק, עמד על קבלת תיקים ביצועיים כתנאי לכניסה לממשלה. וגם סגנים. והיכן שנדחה, ביקש להכניס עוד ועוד מאנשיו לממשלה, גם דרך החלון - כשרים בלי תיק או כסגנים.
הנה כי כן: מדובר בכלה בלי נדוניה מובטחת; וגם בחברת כנסת המכזבת בלי למצמץ.
