שמעון פרס תמים פועלו. הוא באמת ובתמים איננו מבקש כבוד או תהילה לעצמו. בכל המו"מ הקואליציוני להצטרפות מפלגת העבודה לממשלת שרון הוא כלל לא העלה על בדל שפתיו את המשאלה הכמוסה לזכות בתפקיד ממלא מקום של ראש הממשלה. וכל כך מפוארת גדלות נפשו עד שניאות לוותר על תיק החוץ שאליו כמשבה נפשו. רק טובת המדינה עמדה מאז ומעולם לנגד עיניו. וטובת המדינה, ככל הנראה, דורשת שבמקום מ"מ ראש הממשלה המכהן אהוד אולמרט, איש הליכוד, יהיה פרס המ"מ. זה שצריך לשנות חוק יסוד ברוב מוחלט כדי לאפשר לפרס להיות מ"מ - זה פרט קטן. אחרי הכל מה הבעיה לשנות חוק? מרימים ידיים ותוך יום-יומיים העניין מוסדר. ומה בכלל קרה לאולמרט? הוא לא יכול לזוז הצידה ולפנות את מקומו לפרס עד שיעבור השינוי בחוק? בקלות.
כדי לא לחטוא לאמת יש לזכור כי למרות הרתיעה הקיימת בציבור בישראל לבחור את פרס או את מפלגתו להנהיג את המדינה - פרס עשה בחייו לא מעט מעשים אשר ללא אירוניה אפשר לומר כי היו "לתפארת מדינת ישראל". במדינה מתוקנת היה מוענק לו הכבוד הראוי על כל אלה. מדינת מתוקנת הייתה בוחרת בו לנשיא, אולי הייתה ממציאה למענו עיטור רוממות נעלה, רושמת אותו במהדורה מיוחדת של ספר הזהב של קק"ל, או מעניקה לו כל אות כבוד שלו הוא ראוי. אבל ישראל אינה מדינה מתוקנת ועל כן ממשיך שמעון פרס למשוך בחוטים הפוליטיים. הוא לעולם אינו נואש. הוא לעולם אינו מוותר. אולי מתוך הנחה כי את מה שלא יוכל להשיג היום בהליך דמוקרטי, אולי יצליח לארגן לעצמו מחר בתרגיל מתוחכם.
גם הפעם, במקרה של הקרב על תפקיד המ"מ, כל מי שחושד בפרס כי כל המאבק הינו רק לשם הכבוד - טועה טעות יסודית בהבנת מניעיו של האיש רב התחבולות הזה.
האמת היא כי פרס, אמן התיכמונים הפוליטיים, אינו רוצה בתפקיד רק בשביל הכבוד או המעמד. הוא פשוט רוצה, וכנראה בכל תעצומות הנפש, לשוב ולהיות ראש הממשלה. למרות שמפלגתו התרסקה בבחירות הקודמות, למרות שהליכוד זכה באמונו של העם, למרות העובדה שאריק שרון הוא ראש הממשלה.
כדי להבין עד כמה נפתלות, ערמומיות ומתוחכמות - ככל הנראה - דרכי חשיבתו של פרס, במאבקו הבלתי נלאה להגשים, אולי ברגע האפשרי האחרון, את משאלת חייו, יש להסביר את המצב החוקי הקיים כיום בישראל במסגרת חוק הבחירות.
החל מן הבחירות הקודמות בוטלה בישראל הבחירה הישירה של ראש הממשלה והונהגה מחדש השיטה הישנה לפיה מרכיב את הממשלה ראש המפלגה שזכתה במספר המנדטים הגדול ביותר ומי שהינו בעל הסיכוי הטוב ביותר להרכיב ממשלה. למי שמבקש לשכוח ראוי להזכיר כי בבחירות הקודמות ניצח הליכוד ועל כן קרא הנשיא ליו"ר הליכוד אריאל שרון והטיל עליו להרכיב את הממשלה.
הממשלה שקמה הייתה קואליציה של מפלגות שהגדולה שבהן הייתה שינוי שזכתה ב-15 מנדטים. איש לא העלה על דעתו בעת המו"מ הקואליציוני שנוהל אז לתבוע למפלגתו או לעצמו את תפקיד מ"מ ראש הממשלה מן הטעם הפשוט: אם, בשל נסיבות עתידיות, נמנע מראש הממשלה, יו"ר הליכוד, למלא את תפקידו - חייב לבוא במקומו אדם אחר מן הליכוד, המפלגה שזכתה בבחירות. כל מינוי של נציג מפלגה אחרת למשרת המ"מ היה מביא לתפקיד ראש הממשלה מי שתנועת הליכוד מעולם לא בחרה בו לכהונה הרמה. למשל: אילו טומי לפיד, איש שינוי, היה מ"מ ראש הממשלה ובשלב כלשהו היה נבצר משרון להמשיך בכהונתו - היה המ"מ לפיד הופך לראש הממשלה. וזה לא מה שרצה הבוחר.
שמעון פרס אינו איש תמים. על-פי ניסיונו הנצבר הוא אמור לדעת היטב, כי במצב הדברים הנוכחי לא קיים סיכוי סביר שמפלגת העבודה תוכל לנצח את הליכוד בבחירות, אם הוא יעמוד בראש המפלגה או אם מישהו אחר יצליח ליטול מידיו הלופתות בדבקות את נס ההנהגה. וכיוון שפרס אינו איש צעיר וכבר ראה דבר או שניים בחייו, צריך להיות ברור לו שרק דרך אחת פתוחה בפניו. להיבחר לתפקיד המ"מ עם כל הסמכויות הקבועות בחוק - ולהתפלל בתעצומות נפש לחסדי שמים. להתפלל כמנהג היהודים המאמינים הכותבים, בעת הכנת צוואתם: "הואיל ואין האדם יודע מתי יבוא יומו", כדי שהיום הזה אכן יבוא ואריק שרון יקלע למצב המוגדר בחוק במלים "אם נבצר מראש הממשלה". ואם ה"נבצר" הזה יגיע בשעה שפרס יהיה המ"מ - ברור כי פרס יוכל לממש את תשוקתו הנכספת ולכהן כראש הממשלה אפילו אם זה יהיה רק ל-100 ימים כקבוע בחוק.
עתה, על סף הנכסף בעיני רוחו של פרס, אין להרשות את המהלך האנטי דמוקרטי המתוחכם-מתוכמן הזה. עם ישראל לא בחר במפלגתו של פרס כדי להוביל את המדינה. הוא בחר במפלגה הטובה יותר בעיניו שבראש עומד אריאל שרון, איש הליכוד. כדאי שגם שמעון פרס יפנים סופסוף את העובדה המוכחת הזו. על-פי כל כללי הדמוקרטיה וגם בהתאם לכללי טוהר המידות הציבורי, אסור להרשות שמי שלא הצליח להוביל את מפלגתו לניצחון בבחירות ולזכות בבכורה בזכות - יגיע לכהונת ראש הממשלה בתחבולות עורמה.
