מס הכנסה הוא גורם שלא כולם אוהבים להתעסק עימו. יש המעלימים מס ויש המתכננים איך שלא לשלם מס. ואולם, הרוב הדומם משלם מיסים, כך או אחרת.
המס מוטל על הרווח או ההכנסה החייבת במס, שהם פועל יוצא של הכנסות פחות ההוצאות המוכרות במס. בחרתי להביא כאן להלן לקט מתוך הוראות המס, ואת עמדתי הסותרת בעניין:
לימודים והשתלמויות מס הכנסה מכיר אך ורק בהוצאות להשתלמויות שהן לזמן קצר ואשר שייכות לתחום הפעילות הישיר של העובד כהוצאות מוכרות. כגון, השתלמות לשמאי מקרקעין הנמשכת מספר חודשים. מס הכנסה אינו מכיר ככלל בהשתלמויות ולימודים הנעשים במוסדות אקדמאיים מתוך טענה כי אין המדובר בהשתלמות, אלא ברכישת מקצוע חדש.
אני מעמיד בספק עמדה זו של מס הכנסה. הייתכן כי בתקופתנו, בה נדרשים עדכונים שוטפים ללא הפסקה, לא יוכרו הוצאות לימודים במוסדות אקדמאיים באופן גורף!?
לדעתי גם לימודים במוסדות אקדמאיים יכולים להוות הוצאות מוכרות למס, הן לעצמאים והן לשכירים. לפני כשנה וחצי ניתנה הבהרה על ידי נציבות מס הכנסה, כי יוכרו מחצית מההוצאות ללימודי תואר שני באוניברסיטאות.
ואולם, נראה כי הנציבות חזרה בה מהבהרה זו, וכיום אין הכרה כזו, למרות שלפי הדין והפסיקה מן הראוי כי הוצאות אלו יוכרו כהוצאות מוכרות במס. אין סיבה שגם הוצאות כלליות הנדרשות לצרכים עסקיים לא יוכרו כהוצאות מוכרות, כגון הוצאות ללימודי אנגלית, לתוכניות לקידום מנהלים ולהכשרות בתחומי המחשב.
אחזקת רכב מקומות עבודה רבים מחזיקים רכב לטובת צורכי העבודה. מס הכנסה מחייב בהוראותיו לחייב במס את העובד בגין שווי הרכב הצמוד. אלא, ששווי הרכב הצמוד לעובד נקבע לפי קבוצת מחיר שלה שויך הרכב בעת שהיה חדש, וללא קשר לערכו האמיתי של הרכב נכון ליום החישוב.
לדעתי, התקנות הקובעות את שווי הרכב על בסיס שרירותי ולא לפי ערכו האמיתי, הינן שרירותיות ולא יעמדו במבחן ביהמ"ש במקרים שבהם יהיה ניתן להוכיח כי שווי השימוש ברכב הצמוד נמוך מהשווי שנקבע בתקנות.
בנוסף, יש מקרים שבהם רכב משמש אך ורק לצורכי עבודה. לעמדת מס הכנסה יש בכל מקרה לתאם 9,900 ק"מ ראשונים של הרכב כהוצאות לא מוכרות. לדעתי גם זו עמדה שרירותית, שלא תעמוד במבחן ביהמ"ש, שכן, כאשר המדובר ברכב שהוא כולו לצורכי עבודה, הרי אין לתאם בגינו כל הוצאות לשימוש פרטי שלא היו ולא נבראו.
חובות אבודים בעסקים מס הכנסה ומע"מ אינן נוטים להכיר בחובות אבודים של לקוחות העסק כחובות אבודים, אלא רק במקרים קיצוניים של חובות השייכים לפושטי רגל או חברות בפירוק שניתן לגביהם צו פשיטת רגל או צו פירוק סופיים. עמדה נוקשה זו נובעת מלשון החוק הקובעת כי ההכרה בחובות אבודים הן על ידי מס הכנסה והן על ידי מע"מ תעשה לפי שיקול דעת של פקיד השומה או מנהל המע"מ.
לדעתי, כאשר קובע המחוקק כי ניתנת סמכות שיקול דעת לרשות המס לקבוע באם חובות של לקוחות מסוימים הם חובות אבודים, הרי יש להפעיל את הסמכות לפי הגיון של סבירות. לעסקים רבים יש חובות של לקוחות שברור כי לא ישולמו, ולו רק של העובדה שברור כי גם אם יש נכסים כל שהם בידי לקוחות אלו, הרי הם משועבדים כולם לבנקים.
במקרים כאלו, הרי על רשויות המס להכיר בחובות כחובות אבודים, ולזכות חזרה את העוסק במע"מ ובמס הכנסה ששילם בעת שהוציא את החשבוניות ללקוחות שחובם הפך לאבוד. שיקול דעת רשויות המס לעולם עומד לביקורת שיפוטית ואינו דבר העומד מעל החוק.
הוצאות להקמת אתר אינטרנט בהתאם לחוזר מס הכנסה נקבע כי הוצאות להקמת אתר אינטרנט יוכרו ככלל בפריסה על פני ארבע שנים, ולא בשנה שבה הוצאו.
לדעתי, קביעה זו אינה נכונה בכל המקרים שבהם האתר מוקם כערוץ שיווקי נוסף לעסק. במקרה זה הרי המדובר בהוצאות פרסום, וללא שום קשר לגובהם, כך נקבע לאחרונה בפסיקת ביהמ"ש העליון, יוכרו הוצאות אלו כהוצאות מוכרות באותה שנה שבה הוצאו.
הוצאות של שכירים מס הכנסה טוען כי הוצאות של שכירים אינן מוכרות ככלל כהוצאות מוכרות. שכן, שכיר המוציא הוצאות לצורכי הפקת הכנסות פועל כמתנדב עבור מעבידו ולכן אינו זכאי להפחית הוצאות אלו משכרו לפני חישוב המס על השכר.
לדעתי שכירים רבים מוציאים הוצאות לצורכי מקום עבודתם, ולא כמתנדבים - אלא מתוך הכרח, כגון רצון ללמוד ולהתעדכן במקצועם במקרים שהמעביד לא מוכן לממן את ההוצאה, רכישת צורכי משרד, שימוש באינטרנט ועוד. פקודת מס הכנסה מתירה במפורש הוצאות מוכרות מכל הכנסה חייבת, כולל מזו של שכירים ואין מניעה להכיר גם בהוצאות של שכירים לצורכי הפקת הכנסתם כהוצאות מוכרות.
משכורות לקרובי משפחה ולבני זוג מס הכנסה מקשה מאד על ההכרה בהוצאות שכר המשולמות לבני משפחה ובמיוחד לבני זוג, אשר עובדים בעסק אשר בבעלותם. לא רק שההוצאות לתשלום שכר לבני הזוג אינן תמיד מוכרות, אלא, שאף המס על הכנסתם נעשה בחישוב מאוחד אשר מגדיל מאד את נטל המס עליהם לעומת בני זוג שאינם עובדים יחד באותו מקום.
עמדה זו של מס הכנסה עומדת בסתירה לפסיקה מהשנה האחרונה שנקבעה בביהמ"ש העליון לפיה לבני זוג מותר ליהנות מחישוב מס נפרד המפחית את המס על הכנסותיהם עד כ- 40,000 ש"ח לשנה, למרות שהם עובדים ביחד. עצם החשש שיתכנו מעשי רמאות אינו יכול לפסול אוטומטית כל חישוב מס נפרד לבני זוג העובדים יחד באמת ובתמים.
הוצאות מוכרות לעובדים מהבית יותר ויותר אנשים בעלי עסק, עצמאים קטנים כגדולים, עובדים מהבית. הנטייה לעבוד מהבית באה בעיקר בשל הנוחות וכן בשל הרצון לחסוך בהוצאות שכירות ואחזקת משרדים. את הנוחות לעבוד מהבית גילו גם מנהלי חברות בכירים ובעלי מקצועות חופשיים, כגון עו"ד ואדריכלים.
גם אלו מהם שיש להם משרד מסודר, מעדיפים לעבוד חלק גדול מהזמן מהבית, כדי לחסוך בשעות נסיעה בפקקים וליהנות מחוסר הרשמיות שבבית. אלו וגם אלו נהנים משעות עבודה איכותיות באווירה נעימה ושקטה ומשעות רבות יותר עם המשפחה.
עקרונות ההכרה בהוצאות מוכרות לצורכי מס אינם משתנים גם כאשר מדובר בהוצאות שהוצאו מבית המגורים. כדי להכיר בהוצאות מבית המגורים, יש לוודא כי הוצאות אלו עומדות במבחנים הרגילים החלים לגבי הוצאות מוכרות. כגון שהוצאו לייצור ההכנסה העסקית, וכן יש להראות כי ניתן להפריד באופן ברור בין ההוצאות שנועדו לייצור ההכנסה העסקית לבין ההוצאות המשמשות להנאה פרטית.
הפרדה כאמור, בין החלק המשמש למגורים בדירה לבין החלק המשמש לשימוש עסקי, יכולה להיעשות על בסיס ברור של הקצאת חלק מהבית לשימוש עסקי, כגון מרתף, עליית גג או חדר עבודה מסוים.
ההפרדה תהא אף קלה יותר כאשר מדובר בחלק עסקי שיש לו כניסה נפרדת והוא מתוחם בנפרד מבית המגורים, כגון, מרפאה או מרתף שהוסב למשרד, שיש אליהם דלת נפרדת חיצונית.
לדעתי ניתן להכיר בהוצאות לרכישה או בנייה של בית מגורים, אשר ישמש בחלקו לצורך העסק. הוצאות רכישה או בנייה, שהוצאו בשל החלק העסקי בבית המגורים בדרך של הוצאות פחת שנתיות שיוכרו כהוצאות מוכרות.
בדירת מגורים שבה נעשה שימוש מעורב, בחלקה משמשת למגורי בעליה ובחלקה משמשת לצורך עסקי, ניתן להכיר גם בהוצאות המימון המתייחסות לחלק העסקי כהוצאות מוכרות. במילים אחרות, ניתן להכיר גם בהוצאות מימון ששולמו על הלוואות או משכנתאות, שנלקחו לצורך בנייה או רכישה של אותו חלק עסקי.
דמי שכירות על בית המגורים המשמש לעסק ניתן לתבוע דמי שכירות על החלק המשמש לעסק בבית המגורים כהוצאות מוכרות. אולם, יש לזכור כי הוצאות השכירות אומנם יוכרו לשוכר העסקי, אך תקבולי דמי השכירות יהוו הכנסות חייבות במס בידי המקבל. שכן, המדובר בהכנסה משכירות החייבת במס רגיל בהיותה השכרה לעסק ולא השכרה למגורים. כך שאין טעם גדול לגבות דמי שכירות מעסקך לעצמך.
בנוסף, ההכרה בדמי שכירות מותנית בניכוי במקור למס הכנסה מהתשלומים בגין דמי השכירות כבר במועד התשלום. ללא ניכוי במקור והעברת דמי הניכוי במקור לפקיד השומה לא ניתן להכיר בהוצאות דמי השכירות כהוצאות מוכרות. בקיצור זו לא ההוצאה המומלצת במיוחד.
הוצאות האחזקה של החלק העסקי של הבית יוכרו כהוצאות מוכרות שוטפות. בהוצאות האחזקה שיוכרו יכללו הוצאות לתחזוקת חלק המבנה המשמש לייצור ההכנסה העסקית, לרבות צביעה, תיקונים, ועד בית, ארנונה, גז, חומרי ניקוי וכדומה.
____________________________________________________________
הכותב הוא מומחה למיסים שכתב ספר בעניין הוצאות מוכרות. ניתן להשיג את הספר בבית ההוצאה לאור של מיסים ועסקים בע"מ: [קישור] 