זו הפעם השנייה שאני צופה במבחן הזה, המבחן של המדינה, צופה ועוברת בי תחושה של החמצה, יכול להיות שאני קצת דרמטי בעניין, הרייטינג הראה בפעם הקודמת אחוזים יותר ממרשימים ואני בטוח שכך גם יהיה מחר, אולם הרייטינג הגבוה רק מחזק אצלי את התחושה הלא נעימה. תחושה קשה להסברה שכן מדובר בתוכנית שיתכן וגרמה לי ולרבים לחשוב, לאמץ את המוח, מה שהרבה תוכניות אחרות לא.
עוד בפעם הקודמת כשצפיתי במבחן המדובר, דמיינתי לי משפחה ישראלית ממוצעת, מה שניתן להגדיר משפחה מן היישוב, יושבת מול המרקע ובוחנת את עצמה, כולם נערכים כולם מתרגשים ונהנים, יש אפילו ריח טוב של תחרות באוויר, המבחן עצמו יכול אפילו לגבש את המשפחה, את החברים או סתם אורחים של יום שני בערב ולהביא לזמן איכות עם הקרובים אליך.
אבל כמו בכל מבחן, יש תוצאות. ומה התוצאות האלה אומרות, מה הן משקפות לגבינו? יש מומחים הסוברים שלא הרבה, אבל לך תסביר את זה למשפחה, שספגה דקות ארוכות של פרומואים שהכותרת שלהם היא "מנת משכל", "האיש הכי חכם במדינה" ועוד כמה הכי זה הכי, סביר שנתרגם את זה כמשהו שמאוד חושף אותנו ואת האינטליגנציה שלנו ומהר מאוד נגיע למה זה אומר עלינו, על היכולות שלנו, על מה אנחנו מסוגלים בחיים.
אני אנסה לחדד את הבעייתיות החמורה שאני מוצא בתוכנית מסוג זה, שלא נדבר על המבחן הפסיכומטרי בכלל, שהוו דיון נפרד. שוב אחזור למשפחה מן היישוב, שישבה ופתרה בצוותא את המבחן, כולם אכלו קצת, צחקו קצת, פיזרו קצת נסיבות מקלות ותירוצים, או התהללו כמפתחים. ועכשיו לתוצאות... איך מרגיש האדם ההוא שעשה את המבחן והתגלה שהוא קיבל ציון ממש נמוך, איך תסתכל עליו עכשיו המשפחה (נניח רגע לאהבה הבלתי תלויה), החברים, או כל מי שעמד בסביבה וצפה או נבחן לצדו, האם זה לא יאמר משהו על אותו אדם? האם כולם ישכחו את התוצאה מייד לאחר פסוקו של יום, חדשות חצות או חדשות הספורט?
המנחה, שהוא מראיין בחסד בעיני, דיבר על טכנולוגיית בחינה באמצעותה ניתן לקבל ציונים בהודעה כתובה ואף להראות לחברים בעבודה, כמה אתה חכם. ומה עם אלו שעשו את המבחן ולא הצליחו, האם גם הם יראו לכולם עד כמה הם "טיפשים"?
תחשבו על כל אותם אנשים צעירים ומוכשרים, אמנים מחוננים, אלה בעלי האינטליגנציה הרגשית המפותחת שיוכלו להתקרב לבני אדם, ליצור איתם קשר, להצליח ולפרוח בתחום מסוים, הרבה יותר טוב מכל אדם סביר אחר, האם זה יוסיף לביטחון העצמי שלהם? האם הרוב גדול של צופי התוכנית, ובעיקר הצעירים, שלא ממש בגרו והבינו, כי מה שנמדד במבחן הזה בוחן חלק מסוים ממה שהם וממי שהם ולמה הם מסוגלים? עם יד על הלב ואחרי מחשבה אחת נוספת, האם לא יתכן שאנחנו מסוגלים להדביק למישהו דעה או לשפוט אותו ולו בגלל המבחן הזה? אפילו לא במעט?
אולם חוץ ממה נחשוב על אחרים ומה יחשבו אחרים עלינו, יש גם את מה שכל אחד ואחד חושב על עצמו, מה קורה לביטחון העצמי שלנו, אם נכשל בגדול במבחן הזה, מבחן שלדעתי רחוק מלשקף ולחרוץ כמה אינטליגנטיים אנחנו, או כמה אנחנו חכמים דיו לחיות ולהצליח בעולם הזה.
תגידו שאני מגזים ואני אולי לא אכחיש, אבל עם העובדה שהרבה אנשים עשויים להיפגע מתוכנית שכזו, קשה להתווכח. נדמיין את המשמעות של מעל עשרים אחוז רייטינג, מליון איש, קצת יותר או קצת פחות, חווים את חווית המבחן וחלק גדול מהם מחכה ומצפה לתוצאות. כמה מתוך מספר עצום זה ישב והרגיש קצת טיפש, הרגיש קצת שונה, גם אם אחוז קטן הרגיש שהוא לא מוצלח, ולו בגלל אלה, צריך "להגזים" ולמנוע מתוכנית כזו להיות משודרת.
טלוויזיה היא כוח עצום, כוח כזה שיכול להשפיע על אנשים, ללמד אותם, לקבוע להם דפוסי חשיבה, סטיגמות, השקפות עולם. נשאל את כל המיליונים שצופים בנו בעולם דרך ה-CNN, כיצד אנחנו נראים, ונענה לעצמנו האם זה באמת משקף, או שהם רואים חלק מאיתנו.
וגם אם ההקבלה קשה, אכתוב אותה, תשדיר טלוויזיוני המשרטט "חאפר" כבחור עם שרשרת זהב, חוט אדום על היד ותמונה של הבאבא סאלי תלויה מאחוריו. ומאידך שרטוט של נהג אגד, כסבא אבא מעונב הנוהג לרקע צלילי מוזיקה קלאסית, אכן מצליח לשרטט להמוני אנשים בתודעה, בתת מודע ובפועל, מי מסתתר מאחורי החאפר ומי מסתתר מאחורי נהג אגד. ותשאלו כל ילד, אחרי שצפה בתשדיר כזה או בתוכנית כזו, מי חאפר ומי מעונב, מי חכם ומי לא ובעיקר מה זה אומר עליו. (אפילו אם יש לו שמיעה מוזיקאלית אבסולוטית, או כישורי ציור או ייעוץ מעולים).
החברה שלנו מצליחה למנוע מהרבה תכנים פוגעניים להגיע אלינו, לילדינו, אולם היא לא משכילה בעיניי להתגבר על אותם אלה שהצליחו להתחפש, להעמיד בפרונט מנחה מבריק, קהל מלהיב ואולפן מהדור השלישי. ועוד בטבעיות רבה, להצליח להוציא מאיתנו כסף בדמות הודעות כתובות. כי מי בעצם לא היה רוצה להיחשב האדם החכם במדינה.
אין לי תלונות לקובי מידן והאמת היא שגם לא כל כך לזכיינית כזו או אחרת, אולי קצת לרשות השנייה, אבל אני חושב שאפשר להעשיר לשעשע ולרתק אנשים למרקע גם דרך תכנים אחרים, כמו דקה יומית על איך מייצרים, מגדלים או קוטפים דבר כזה או אחר, כמו חמש דקות של שיעור יומי טלוויזיוני בתחומים שונים, לפני כל מהדורת חדשות. או בכלל אוניברסיטה עממית משודרת, מלהיבה ואטרקטיבית בפריים טיים, שלא תגרום לנו לנחור. אין לי בעיה שהכול ילווה בפרסומות, שעשועונים ופרסים, רק שיהיה מאחורי זה קצת תוכן מלמד.
אולי אפילו תוכנית פתיחה, בנושא - מה בין ידע תרגול וסביבת גידול לאינטליגנציה רגשית, ומה הם הצדדים האחרים באדם, אשר יעזרו לו להצליח ואולי אפילו לתרום לסביבה בה הוא חי.