לסביבתנו המשפטית נקלע עוף מוזר, האלוף שי אביטל. אביטל אינו איש משפט, אבל רשאי אני להעיד כי איש אמיץ מאוד. הוא איש, הגון, ישר, מעורב, מצפוני ותמים. מלח של כל ארץ. פרט אצלנו.
לטובת הגילוי הנאות אומר מיד: אני מכיר, מעריך ומוקיר את האיש, ועל ביקורו החטוף במרחבי משפטנו כמי שמונה לברר את תלונתה של סגן דנה מועד נגד סא"ל יהודה שפר, הבטתי מנקודת תצפית מרוחקת, לא מתערבת, אך מעוניינת רגשית.
כשם שחוקר טבע העוסק בתצפיות אינו מסוגל לחלץ איילה מבין שיניה של לביאה, אך רחמיו נכמרים, כך אני. בכאב רב הבחנתי בדרך שבה שופד, שלא בצדק, האלוף אביטל, בפרשת מועד, בשל מסע לחצים עצום על בית המשפט והתקשורת, אך משותק הייתי מלהלין, שכן אומצו אצלנו כללים שיצרו סביבה משפטית טורפת. אם תרצו חוקי טבע בלתי צודקים. רשימתי זו לא באה לקטר על מציאות עכורה. לתקן היא באה.
לשון אחרת, אפשר וצריך להביט על מה שאירע לאלוף אביטל, ולשאול אם ראוי לה לחברה נאורה להסיק מסקנות נוקבות מן הפרשה הזו.
סא"ל יהודה שפר זוכה מחמת הספק, ספק שהתעורר בליבו של האלוף שי אביטל, לאחר שברר את האשמה שהניחה לפתחו סגן דנה מועד. על זיכוי זה עתרה מועד לבג"צ, ועל זכותה לעשות כן איש אינו חלוק. ואולם מיד ובסמוך לעתירה, כשהיא מסתייעת בארגון נעמת, פתחה מועד בהרעשה ארטילרית מתוזמנת ומכוונת היטב.
אביטל, כמו שפר, היה יעד התקיפה. המטרה הוגדרה היטב. להציג את הנאשם והשופט גם יחד בחזקת אשמים. שניים שחברו לכאורה בקשר מצ'ואיסטי בטיבו, על-מנת לאפשר ל"עבריין", שפר, לחמוק מעונשו. תוצאת ההאשמה, אם תצלח, נידויים החברתי והמקצועי. לא עניין פעוט ערך, יש לומר.
ביד קלה ובלשון נחרצת הוצגו בתקשורת קטעים מגמתיים, חלקי דוחות ופרוטוקולים ועוד פרשנויות כביכול, שכולם מנסים לשכנע את בית המשפט בעליון בתקופת 11 החודשים שבהם היתה העתירה תלויה בפניו לקבלה, וכך להביא לביטול הכרעתו של האלוף אביטל בעניין זיכויו של שפר.
עניין השימוש בתקשורת ככלי השפעה על החלטת בג"צ נדון בפרשת גלילי ובפרשת בורקאן. שופטי בית המשפט העליון נתנו את דעתם לנושא, ונדמה היה לרגע כי לאור עמדתם הנחרצת, שהסתייגה מהעניין, שוב לא יוסיפו עותרים להתחמש בקטעי עיתונות מגמתיים בהתדפקם על שערי בית המשפט הגבוה לצדק. התבדינו.
גיוס התקשורת במלוא עוצמתה בפרשת מועד הוכיח כי לא היה די החלטות בג"צ בעתירות קודמות כדי להניא את העותרת, מועד, מלפנות לערוץ זה, לשם הבטחת הצלחתה בעתירה. ואולם לבסוף הדחתה עתירתה.
קביעותיו המפורשות של בית המשפט (כבוד השופטת מרים נאור שכתבה את פסק הדין בהסכמתם של כבוד השופטים ד"ר מישאל חשין ואליעזר ריבלין) אמורות היו לחתום את הפרשה. לא כך היה. מתקפה בוטה על הנאשם ועל שופטו בתוך חזרה על הפרטים ששימשו בסיס למשפט המשמעתי, שנסתיים בזיכוי וכעת אף בדחיית העתירה, הדהדה בכמה אמצעי תקשורת. לא הועילו לו לאביטל הקביעות החד-משמעיות של בית המשפט כי "פעל בשקיפות... או אפילו בשקיפות יתר... בסופו של דבר נותר בלבו ספק והוא זיכה את שפר.
האלוף פעל ביושר, בלא משוא פנים, הוא נהג בכבוד בעותרת, הוא עשה כמיטב יכולתו לקבוע ממצאים שבעובדה בעניין שבו ההכרעה העובדתית קשה היא, הוא התלבט עד הרגע האחרון... למקרא החלטתו נראה שאפילו התייסר... הוא אינו משפטן, אך הוא איש ישר שלווה בייעוץ משפטי צמוד...". אביטל, חרף דבריו המפורשים של בג"צ, נדרש לסבב שני של התגוננות מול טענות המציגות אותו כמטה דין ושותף לקנוניה שנועדה לעוות את דינה של סגן מועד. ואחר הדברים האלה מאה פסקי דין מזכים, ממרקים ומנקים, אין בהם כדי לנקות את האלוף שישב בדין, וגם לא את שפר שזוכה בדין. זה כוחה של התקשורת. זו השפעתה.
אפשר שאין למשפט היום כלים הדרושים לשם מניעת ניסיון להשגת פסק דין מרשיע באמצעות התקשורת לאחר שבית המשפט זיכה אדם וניקהו מכל חשד. ואולם יש למשפט כלי עבודה זמין, שבכוחו למנוע ניסיון להשיג תוצאה רצויה בהליך תלוי ועומד.
במילים אחרות, דעתי היא כי יש אפשרות להעמיד דברים על מכונם מתוך הגנה על האינטרסים הראויים להגנה. להשיב "לחזקת הזכאות" את מעמדה הראוי, גם משפטית וגם חברתית, כזכות יסוד הנובעת מזכותו של אדם להגנה על שמו הטוב. האמצעי מצוי בסעיף 71 (א) לחוק בית המשפט:
"לא יפרסם אדם דבר על עניין תלוי ועומד בבית המשפט אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו".
לצערי, בסעיף זה נעשה שימוש נדיר ומצומצם עד עתה, בגלל מדיניות משפטית. למעשה, יש מחשבה לבטלו, והדילמה בהפעלתו מסמנת את חולשת המערכת מול עוצמת התקשורת.
מותר היום לומר בפה מלא את אשר אמש נחשב לדברי כפירה ומינות. השפעתה של התקשורת על בתי המשפט כה רבה עד שהדבר בא לידי ביטוי בפועל בהכרעות, בגזרי הדין ובהתנהגות ציבור המתדיינים, שהבינו כי התקשורת היא באמצעי למניפולציה על בתי המשפט. השפעה זו ניכרת לא רק בפסקי הדין ובעונשים, אלא גם בוויכוח הציבורי על "המשוב" שיזמה הלשכה והסערה סביב אכסניה זו, והדברים מדברים בעד עצמם.
כל עוד חיים במקומותינו זכאים שהם בחזקת אשמים, וכל עוד זורמים מים עכורים בצינורות הקומוניקציה למיניהם, שמטרתם לנווט את דעתנו ליעד מסוים, חייבת מערכת המשפט להגן על עצמה מהשפעות לא הולמות ולא הוגנות המופעלות עליה בדרך מניפולטיבית, ולקבוע בנחרצות ובאומץ מתי ואיזה פרסום יש בו "כדי להשפיע על מהלך המשפט ותוצאותיו", אפילו יושב בדין שופט מקצועי. אני מזמין היום את קובעי המדיניות לברר לעצמם שמא הגיעה העת לשנות מתפיסת עולמם ולפעול בדרך שתאפשר לבית המשפט להגיע להכרעותיו ללא עזרה מן התקשורת.
___________________
מקור: הפרקליטים, מגזין לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב;
גיליון מס' 6, פברואר 2002
