הלחימה ברצועת עזה מתאפיינת בשתי חזיתות המתנהלות במקביל, זו באש חיה והאחרת בכלי התקשורת. טרם ברור איזו משיטות הלחימה יעילה יותר, אולם נהיר זה מכבר כי הצד הישראלי נוחל תבוסות חוזרות ונשנות בזירה התקשורתית.
תקרית הירי התגובתי של צה"ל במרחב בית לאהיה, ב-4 ינואר, מספקת מאפיינים קלאסיים של התמודדות תקשורתית, שלכאורה מזמנות לישראל נתונים הסברתיים יתרוניים, הנובעים מעובדת ירי פצמ"רים על אוטובוס שהסיע ילדים ופציעת שני ילדים כתוצאה מכך.
הירי הממוקד של צה"ל, בהתבסס על מידע מודיעיני נקודתי, לעבר חוליית המחבלים שירתה את הפצמ"רים, היה בגדר כורח מבצעי שנועד לסכל המשך סיכון מוחשי של אזרחים וחיילים ישראליים. כך אמנם נעשה, וסביר שננקטו מיטב כללי הזהירות בהינתן הימצאות אוכלוסיה אזרחית פלשתינית בסביבת האירוע.
דא עקא, בעוד התייחסות ישראלית רשמית לתקרית מתמהמהת, זוכה התעמולה הפלשתינית להישג תקשורתי נוסף, גם בסיוע נמרץ של כתבים ישראליים נמהרים אשר מעגנים בתודעה הבינ"ל והישראלית את גרסת הצד הפלשתיני בדבר פגיעה קשה של צה"ל באזרחים תמימים ובכלל זה ילדים.
כפי שארע בעבר, גם הפעם עולים בתוהו מאמצי צה"ל לשכנע בדיעבד כי הירי כוון לעבר חמושים, וניכר כי אף כלי התקשורת הישראליים נוטים להטיל ספק בגרסה זו. אין תימה, אם כך, שמסרי תעמולה פלשתיניים בדבר טבח חדש כביכול, שמבצעת ישראל באוכלוסיית הפליטים ברצועה מחלחלים לספקטרום התקשורתי בעולם, וסביר להניח כי יהיה לכך מחיר מבחינתנו.
הסרבול הבלתי מובן של מערכת הדוברות הצבאית ומנגד, הזריזות המשומנת של התקשורת הפלשתינית, מייצרים חוסר איזון מדאיג, שחובה לתת עליו את הדעת.
מערכת הביטחון הוכיחה בעבר (וגם לאחרונה ממש) כי ניתן להטיל "אמברגו" זמני ואפקטיבי על ציטוט מידע מכלי תקשורת ערביים, כאשר יש לכך חשיבות מבחינת האינטרסים של ישראל. דומה כי גישה מערכתית המתעלמת מנזקיה של מציאות זו, גם בהינתן המרוץ אחר ה"רייטינג" המאפיין את עולם התקשורת בארץ, תהיה בבחינת טעות מהותית.
העובדה שמומחי התעמולה הפלשתינית מנצלים את זריזותם ובמידה מסוימת גם את תמימותם של הכתבים הישראליים, היא עובדה מוכרת, שתוצר הלוואי המשמעותי שלה הוא אמפליפיקציה של המסר כלפי התקשורת הבינ"ל, באמצעות השידורים הישראליים.
הנחלת כלל מנחה לכלי התקשורת הישראליים המחייב בדיקה מקדימה טרם "שחרור" אינפורמציה שמקורה בגורמים פלשתיניים היא מהלך חיוני, גם בעידן "אוטוסטראדת המידע". הבנה ג'נטלמנית ברוח זו עם עורכי העיתונים וכלי התקשורת האלקטרוניים אינה משימה בלתי אפשרית.
_________
הכותב הוא אל"מ במיל', איש אמ"ן בעבר.
