גם לכבוד הרבי מלובביץ' הכנתי מתנה: סכין מגולפת מעץ זית לפתיחת מכתבים. לסכין צורפה איגרת דמוית קלף, עליה נרשם שהסכין הזאת הוכנה על-ידי אמן ירושלמי מעץ זית מירושלים. את המתנה עטפתי בנייר צלופן והדבקתי על העטיפה סרט מוזהב לקישוט.
את האיגרת שלי לכבודו הכנתי במו ידיי, כפי שאני עושה תמיד, ועליה כתבתי בכתב יד קליגרפי ברכה לרבי.
בין השאר כתבתי, שאני מודה לו מראש על שקיבל אותי ובירך אותי, ואני מאחלת לו שדרכו בחיים תהיה רצופה בבריאות איתנה של הגוף והנפש, שיזכה לחיים טובים ולאריכות ימים ועוד מספר מילים טובות. סיימתי את כתיבת האיגרת בחתימת שמי ואף ציינתי שאני מירושלים.
ראיתי את "הפקידים" של הרבי טורחים ומכניסים אנשים אחד אחד לחדר בו ישב, "עושים סדר" בין האנשים שעמדו בתור ומפשרים בין קצרי הרוח שהתווכחו ונדחקו קדימה.
הרמתי ידי ואותתי לאחד מהם שהבאתי איגרת ומתנה לכבוד הרב, כי הבנתי ממכרי, שלום, שאי-אפשר לתת דבר לכבוד הרב אישית, אלא להעביר זאת לאחד הפקידים לבדיקה.
הפקיד שאל אותי, מעל ראשי האנשים, מה אני מבקשת להעביר לו, ועניתי שכתבתי לו איגרת ברכה ויש לי כאן גם מתנה עבור הרבי. מבטי האנשים ננעצו בי בתמיהה, ואז פנתה אליי אישה אחת שעמדה לפניי ואמרה: "מה? אַת לא מתביישת? אַת מברכת את הרבי מלובביץ', למי אַת חושבת את עצמך? מי אַת בכלל, הה? אַת חושבת שאַת עומדת מעל לרבי שאַת מברכת אותו? ומה אַת מביאה לו מתנה, הוא לא צריך את המתנות שלך, יש לו המון כסף והוא יכול לקנות לעצמו מתנות לרוב".
שמעתי מסביב דברי הסכמה לדברי האישה. שלום, מכרי, נע באי נוחות לצדי ולא ידע מה לעשות, אך אני ידעתי מה לענות לאותה אישה. בקצה העין ראיתי את הפקיד נדחק לעברי ומבקש שיפנו לו מקום כדי להגיע אליי וליטול מידי את האיגרת והמתנה לרבי.
הבטתי בעיניים רושפות באישה והשבתי לה בשקט, כדי שרק היא תשמע את תשובתי: "תסלחי לי, גברת, אבל כולנו עומדים בפרוזדור ומתקינים עצמנו לטרקלין, כולל כבוד הרבי! כולנו שווים בעיני אלוהים, ואני כאן כדי לבקש ממנו ברכה משום שאני יודעת שהוא במדרגה הרבה יותר גבוהה משלי וברכתו ראויה ומכובדת בעיני הקב"ה.
אמי, חנה סיאני ז"ל, לימדה אותי לא לבוא לביתו של אדם בידיים ריקות. האם גם אותך לימדו בבית מנהג יפה זה? או שמא לימדו אותך להלבין פני אדם קְבַל עַם ועֵדה כפי שהלבנת פניי בפני כל האנשים הטובים שמסביבנו?
כבודו של כבוד הרבי מלובביץ' במקומו מונח, וברכה כנה מלב טהור של הדיוטית כמוני, יש לה דרכים ומסילות לקב"ה. מי ייתן ותתקיימנה ברכותיי לו עד האחרונה שבהן! אַת בוודאי מכירה את שכתוב בספרים הקדושים: 'אַל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך".
האישה שתקה והביטה בי במבוכה וכן כל האנשים שהסכימו לדבריה והיטו אוזן לשיחתנו. שלום התרגש ולחש לי באוזן: "מרגישים שאַת בת רַב. מרגישים שקיבלת חינוך תורני בילדותך, שאם לא כן, לא היית יודעת להשיב לה ואַת היית עומדת נכלמת מול האישה וקהל השומעים". שלום לחץ את ידי בחמימות וזירז אותי להתקדם לעבר הכניסה.
הגיע תורי להיכנס לכבוד הרבי מלובביץ. נכנסתי לחדר צנוע, הסתכלתי בפני האיש וקיבלתי פיק ברכיים. הוא נראה לי כמו אריה וזקנו שצימח פרא על לחייו, נראה בעיניי כרעמה. עיניו היו עזות מבט ונוצצות, ועם כל זאת מצאתי בהן רכּוּת. הפקיד הורה לי לשבת מול הרבי, ישבתי ולא יכולתי לפצות הגה מפי. אישיותו המופלאה מילאה את החדר כולו.
"במה אוכל לעזור לך, בתי", שאל בקול שקט. "אה...", גמגמתי, "אני גרושה מזה 13 שנים ורציתי את ברכתך..., וגם לשאול, איך יהיו חיי בעתיד, האם אנשא? האם יהיו לי עוד ילדים, האם אצליח בחיים באופן כללי, בכתיבה, בלימודים, במיצוי כישרונותיי? הצלחה באופק.
כבוד הרבי לא הסיר ממני מבטו ואמר: "איך יכול להיות שאישה נאה כמוך לא נישאה כל-כך הרבה שנים? אני מתאר לעצמי שיכולת להינשא מזמן, אך כנראה אינך מוכנה עדיין נפשית לקשר נישואין נוסף. הפצע בלבך לא הגליד וייקח זמן רב עד שיעלה ארוכה. אבל, אני רואה שתצליחי בחייך..., שמחה שמך, נכון?" "כן, שמחה", עניתי בהשפילי את עיניי. "נכון, שמחה! שמחה רבה תהיה בחייך. אַת תצליחי, כפי שאמרתי לך, אך כדי להצליח תצטרכי לעבוד קשה, להתמיד. הצלחה גדולה תיפול בחלקך בסופו של דבר. ובאשר לנישואין או לקשר רציני בחייך, זה יקרה רק בגיל הרבה יותר מאוחר. יהיה זה קשר יפה, מאוד מוצלח, ולכן, כדאי לך להתאזר בסבלנות.
יש לך ילדים, אני משער", שאל. "כן, שניים, בת ובן. ומה יהיה עליהם?" "אל תדאגי. גם הם יעברו משברים קטנים וגדולים, אך יוכלו להם וחייהם יהיו מלאֵי סיפוק ושמחה. ואגב, תודה על מתנתך היפה ועל הברכה". "תודה גם לך", חייכתי בדמעות והושטתי ידי לקחת את הדולר שהגיש לי בחיוך.
שני זוגות ידיים חפנו את גופי ברכּוּת, אך באסרטיביות והוציאו אותי מהחדר, סוגרים בעדינות את דלת החדר מאחוריי. שלום חיכה לי מהעבר השני של הדלת. פרצתי בבכי והנחתי ראשי על כתפו. הוא חפן את גופי הרועד בזרועותיו והרגיע אותי במילים רכות. אפילו לא שאל אותי איך הייתה השיחה אצל כבוד הרבי, נתן לי להישאר עם סודי.