מתרחבת ומעמיקה 'מלחמת ההתשה' בין ישראל לבין הפלשתינים. כניסת צה"ל למחנות הפליטים בלאטה וג'נין מחד, וריכוז הפיגועים רווי הנפגעים ביומיים האחרונים בירושלים במחסום ליד עופרה ביהודה ושומרון, במעבר כיסופים בעזה ובמקומות אחרים, מאידך, כל אלה מעמיקים את 'מלחמת ההתשה' בה אנו מצויים בימים אלו.
במידה מסוימת, ישראל הנתונה 'במלחמת התשה', משולה לרכב המצוי בתוך צומת סואן ומקבל חבטות מכל עבר, כאשר ההחלטה הנדרשת היא כמובן להוציאו מהצומת, לכיוון זה או לכיוון אחר, אבל בוודאי לא להשאירו במקומו.
אין ספק שכניסת צה"ל למחנות הפליטים היתה צעד לא פשוט מבחינת מקבלי ההחלטות - הן מצד הדרג הצבאי והן מצד בדרג המדיני. אבל דבר אחד בולט במבצעים אלו. באופן מפתיע, הכניסה והיציאה התבצעו בדרך חלקה יחסית, עם מעט נפגעים והתנגדות פלשתינית מועטה.
מי שציפה למעוזי התנגדות, ולקרבות מבית לבית בשטח בנוי וצפוף אוכלוסין, הופתע מקלות הביצוע. מחנות הפליטים בבאלטה וג'נין ידועים לשמצה ככאלו שגם לרשות הפלשתינית, בעיקר בבאלטה, יש קושי להיכנס ולשלוט בהם. גם קריאות הקרב של ברגותי ממנהיגי התנזים נשארו ללא כיסוי.
משמעות אחת ברורה יש לעניין, וכדאי לשים לב אליה: לצה"ל יש יכולת במיעוט יחסי של אבדות, ובלו"ז קצר, להשתלט על כל יהודה ושומרון וחבל עזה, ולגרום לקריסתה המוחלטת של הרשות הפלשתינית, ועל-ידי כך בעצם להבאת הכרעה צבאית וסיכוי להפחתת האלימות בשטח. אין ספק שאם צה"ל ימצא בתוך כל שטחי A ו-B, היכולת למודיעין והיכולת המבצעית לטפל בתשתית ובמקורות הטרור תהיה אחת לגמרי - הרבה יותר אפקטיבית.
הבעיה, אם כך, אינה צבאית בעיקרה, אלא עניין של הכרעה מדינית ושל השלכות בינלאומיות.
נראה שערפאת דווקא מתחזק בדעתו, ככל שמלחמת התשה מעמיקה, שרק דרך לחימה עיקשת ו"מלחמת שחרור", כלשונו, יוכל להשיג את היעד המדיני הבן-גוריוני, על-פי דעתו, של מדינה פלשתינית אשר בירתה ירושלים. התרחבותה של מלחמת ההתשה, יוצרת, על-פי מיטב שיפוטי, צורך גובר והולך בהכרעה מדינית שאינה באפור לאן פנינו, "קוו ואדיס" - מדינת ישראל.
אם צודק שר הביטחון, בנימין בן-אליעזר, הרי שיש לצמצם את פעילות צה"ל בשטחים, ובעיקר לשחרר את ערפאת ממעצרו ואולי גם לשנות כיוון ולחדש יוזמות מדיניות - לא רק של הפסקת אש, אלא גם בכיוון של הקמת מדינה פלשתינית כזו או אחרת.
ואם צודק ראש הממשלה שרון שערפאת אינו רלוונטי יותר לתהליך של שלום, הרי שצריך להחליט שהכיוון הוא השתלטות על שטחי A והבאה לקריסת הרשות הפלשתינית תוך הכשרת דעת הקהל הישראלית לכך.
על-פי התרשמותי האישית, נדמה לי שעברנו את "נקודת האל-חזור", בהקשר לערפאת כמנהיג פלשתיני שיכול להתניע שוב את תהליך השלום, ולכן, כך או כך, נדרשות החלטות שיביאו פניה של מלחמת התשה ממושכת זו, שאינה מתאימה לאופיה המיוחד של החברה הישראלית.
בקצרה, כך או כך, צריך להחליט ויפה שעה אחת קודם.
