מאז הצלחת מבצע חומת מגן, למרות האשמת הטבח שלא היה ולא נברא, משמש המבצע דוגמא ומופת לכל הצעה לפעולה צבאית כנגד כוונות הצבא הערבי להשמדת אזרחי ישראל. תת-אלוף עמידרור מפרט את דרכי הפעולה העומדות בפני צה"ל ומגיע למסקנה כי רק חומת מגן תתן את המענה הראוי להתקפות הטילים על אזרחי ישראל.
לי נראה הדבר מופרך מיסודו. ההתקפות להשמדת ישראלים אשר יצאו מערים המיושבות בערבים ביהודה ושומרון היו תקיפות ישירות, אם בנשק חם ואם בנשק קר ואם בפעולות התאבדות. בנוסף לכך, המנדט נותן למדינת ישראל שליטה על השטח כולל יישוב של יהודים, ולכן הפעולות הצבאיות בו הן של סיכול טרור, ולא של מלחמה.
לעומתן, הפעולות של הצבא הערבי מרצועת עזה, שאיננה מיושבת כלל ביהודים, הן צבאיות לעילא ולעילא, וכוללות התקפות על מעברי גבול, הרס של מוצבים, והפעלת ארטילריה ברמות שונות. מבחינה צבאית דומה הדבר יותר לתקיפתה של אנגליה בטילי שיוט וטילים בליסטיים, פעולות מלחמתיות של מדינה כנגד מדינת אויב, מאשר לפעולות טרור של מיליציות.
באופן הברור ביותר, מדינת ישראל מסרה בידי הרשות הפלשתינית את כל הסמכויות בתוך רצועת עזה, מנצרים וצפונה. ולכן אין לראות בישראל אחראית לשלומם של ערביי עזה. מכיוון שכך, כל פעולה מלחמתית המתבצעת משטחי הרשות העזתית היא אחריותם הקיבוצית של מנהיגי ותושבי אותה רשות, ולא רק של המבצעים. ולראייה, אבו מאזן, מנהל המלחמה נגד מדינת ישראל, איננו נוהג להאשים את מפקד גדוד שקד בפעולה זו או אחרת אלא מפנה אצבע מאשימה אל מדינת ישראל בכלל ואל העומדים בראשה בפרט.
לכן, התגובה הראויה להפצצות הבלתי פוסקות על שטחים שבריבונות ישראל היא כמקובל על שמעון פרס במבצע ענבי זעם. במבצע הזה לא הסתכן אף חייל, וההצלחה בו היתה מעל ומעבר למצופה. תותחי צה"ל הפגיזו כל מקום וכל מבנה וכל אתר שבו היה חשד לפעילות חבלנית. ההפגזה היתה כה עזה עד כי האוכלוסייה נשאה את רגליה וברחה, והשאירה את המחבלים חשופים.
חבל שהמבצע הסתיים בטרם עת שכן הוא היה גם מוצדק וגם מוצלח במבחן התוצאה, וגם הבהיר לנו היכן נמצאים ערביי ישראל במאבק בין מדינת ישראל לאויביה.
באופן הברור ביותר, אבו מאזן אינו יכול ואינו רוצה לבער את הרע מקירבו, שכן הצבא צבאו, והחיילים המשלחים טילים הם חייליו. לכן יש לעזור לו על-ידי פגיעה ישירה בכל אתר שבו יושבים החיילים הערבים, גם אם ריכזו שם אזרחים תמימים. יקומו נא האזרחים התמימים ויסלקו את מפעילי הטילים מקירבם, או שינוסו על נפשם מפני תגובת צה"ל. לצורך המנוסה אפשר לפתוח את ציר פילדלפי לרווחה.
ואם כך ברצועת עזה, על אחת כמה וכמה בלבנון. אין זה מעניינה של מדינת ישראל אילו כוחות יושבים ברצועת המגע עם ישראל, חיזבאללה, אמל, או מתנדבי פריזלנד. לבנון מדינה ריבונית וככזאת היא נושאת באחריות על מה שקורה בשטחה ומשטחה. התגובה הראויה לפעולות מלחמה היוצאות מלבנון אינן הפגזות סתמיות אלא הפניית האחריות למרכז הבוטח. אני משוכנע כי הוצאת נמל התעופה של ביירות מכלל פעולה למשך כחודש היתה משכנעת את ממשלת לבנון להשקיט את הגבול לחלוטין בסופו של דבר, זה מה שיקרה. השאלה היא רק כמה עוד יהודים ימותו עד שממשלת ישראל תתעשת ותתחיל לפעול כממשלה ריבונית.
_______________
הכותב חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
