לפני ימים מספר הראה לי סוכן ביטוח כרטיס ביקור של משרד עו"ד [משרד רגיל שאינו ידוע במיוחד] שנמסר לו במשרדו. כרטיס זה היה מיוחד, באשר נושא הכרטיס ומי שהפיצו לכל המעונין, לא היה עו"ד במשרד, כי אם: "אחראי קשרי הלקוחות של המשרד"!!.
בטרם הספקתי להפנים תואר לא מוכר זה [עד עצם היום לא שמעתי כי משרדי עורכי הדין מעסיקים אחראי לקשרי לקוחות] הסביר לי סוכן הביטוח, כי למעשה מדובר במקדם מכירות של המשרד, הפועל להשגת לקוחות עבור אותו משרד.
כאן אפתיע בוודאי את עורכי הדין הסבורים, כנראה בצדק, כי בפרשה זו נעברו כנראה עבירות על כללי האתיקה. אין לי כל רצון לדווח על זהות המעורבים בפרשה ועל כן גם לא טרחתי לרשום פרטיהם. אני מניח, כהנחת עבודה, שאכן נעברו, לכאורה, בפרשה עבירות על כללי האתיקה. ואולם מזה שנים לא היה לי ספק כי הצפת מקצוע עריכת הדין תגביר את התחרות בשוק החופשי, כך שכל אמצעי ייחשב לגיטימי, לצורך השגת לקוחות. הצפת מקצוע עריכת הדין, במיוחד על-רקע המיתון המתמשך במשק, הם גורמים רבי עוצמה, מכדי שניתן יהיה לעצור את ההידרדרות בשמירה הדוקה יותר על כללי האתיקה המקצועית.
לפני כחמש עשרה שנה ניהלו עורכי הדין את הקרב הממשי האחרון, הקרב נגד פתיחת המכללות בהן נלמד מקצוע המשפטים. היה ברור לכל שעם פתיחת המכללות, הביקוש ההמוני למקצוע עריכת הדין יגרום להצפת המקצוע. בקרב זה נחלו "חסידי הגילדה הסגורה", כפי שכונו על-ידי המתנגדים והציבור הרחב, מפלה צורבת. אין ספק שהמרצים למשפטים היו המרוויחים הגדולים, ובכללם של אלו שופטים לא מעטים, שעיסוק צדדי בהוראה היווה לגביהם הזדמנות ל"השלמת הכנסה". כל האזהרות שהושמעו כי הצפת המקצוע תגרור בהכרח פיחות במעמדו של מקצוע עריכת הדין, ועקב כך לירידה ממשית ברמת השירות, נידחו בבוז גלוי על-ידי התומכים הנלהבים בפתיחת לימודי המשפט לכל. זכורני היטב כי גם נשיא בית המשפט העליון תמך נמרצות ברפורמה שאפשרה קליטת אלפי סטודנטים למשפטים, מדי שנה. אין לי יסוד להניח שהוא שינה עמדתו מאז.
נגד עמדת החרדים לעתיד המקצוע, וכותב הרשימה בכללם, הושמעה הטענה [וראש הלשכה הנוכחי הוא, למיטב ידיעתי, חסיד נלהב שלה] כי "השוק החופשי" יעשה את שלו, ובשלב מסוים תושג נקודת האיזון בין הביקוש וההיצע. הניסיונות שנעשו להסביר לכלכלנים החובבים הללו, כי נקודת האיזון יכולה להימצא גם ברמת מחירים ושירות, שאינם עומדים במינימום של סטנדרטים מקצועיים, כשלו. הטיעון שמקצוע עריכת הדין אינו יכול להגמיש את איכות השירות, שהוא נותן ללקוחות, ממש כפי שרופא מחויב למינימום של סטנדרט טיפולי, נדחה. נטען בתוקף, על-ידי יודעי הדבר, שאין כל קשר בין איכות השירות והצפת המקצוע. להיפך - דווקא התחרות הגוברת תגרום לעליית איכות השירות, שכן "תחרות חופשית" היא המענה היחיד לכל הבעיות.
גורל דומה היה גורל האזהרות שהצפת המקצוע תגרום למלחמת מחירים ופרסום בוטה, וכן גם לקריסת כל כללי האתיקה הידועים בדבר איסור שידול לקוחות, איסור פרסום וכללים נוספים שמטרתם לשמור על צביונו המיוחד ומעמדו של מקצוע עריכת הדין. לא זו בלבד שהטענות נדחו, אלא הוסדרו תקנות המאפשרות פרסום ומאז ידי ועדות האתיקה המקצועית במחוזות מלאו עבודה בקביעת "המותר והאסור" בתחום זה.
ניתן כבר להבחין שעורכי הדין הנלחמים על קיומם, לא ממש מתרגשים מאיסורי ועדות האתיקה. מכל מקום, ההכרח להתפרנס חזק הרבה יותר. בשיחות שאני מקיים עם חברים למקצוע, עולה תכופות הטענה כי כללי האתיקה הם כללים שנוסחו על-ידי המשרדים המבוססים, שאינם צריכים לחזר אחר לקוחותיהם, ואינם מעוניינים לעשות זאת בעתיד. משרדים אלו מבוססים על מערך קשרים, הנובע מהשתייכות לשכבה סוציו-אקונומית מוגדרת, והם מנצלים את כללי האתיקה לשמר את מעמדם זה. אכן, כאשר עו"ד בכיר שהורשע בעבירה פלילית ובעבירה שיש עימה קלון על כללי האתיקה, מככב בכל פרסומי הלשכה, כיקיר המקצוע, קצת קשה לי לשכנע את עורכי הדין מהשורה בחשיבות הערכית של כללים אלו.
מה באמת עושה לשכת עורכי הדין לטפל במצב זה, מלבד סיוע לעורכי דין בהסבת מקצוע? הלשכה עוסקת בפעילויות חיוניות כמו ארגון הכנס באילת עבור עורכי הדין שיוכלו להרשות לעצמם להשתתף בו. פעילות "פרו בונו" שצפויה לגרום בעתיד, הלא רחוק, לצמצום ממשי בפעולות הסיוע המשפטי מהן התפרנסו כמה עורכי דין. כך גם מקפיד ראש הלשכה להביע את עמדותיו במגוון בעיות שברומו של עולם. אם נרד לקרקע המציאות, ונתייחס לנושא פרנסתם של עורכי הדין ויכולתם לשרוד במקצוע, התשובה פשוטה-הלשכה אינה עושה דבר ואין היא צפויה לעשות דבר.
יתרה מזו: הלשכה אף אינה סבורה שעליה לעשות דבר מה, וכי בעיות ההישרדות הכלכלית של עורכי דין צריכות לעניין אותה. כאשר עוסקים במשימות נעלות, כגון: השמירה על שלטון החוק במדינה ומעורבות חברתית ופוליטית עמוקה, שאלות כגון מעמדו של מקצוע עריכת הדין והדרכים לבלימת הידרדרות מעמדו, אין להן כל חשיבות. בינתיים אנו קוראים כי אלפי עורכי דין אף אינם משלמים את דמי החבר, מחמת חסרון כיס, ורבים אחרים אינם טורחים לבטח את עצמם בביטוח אחריות מקצועית, מאותה סיבה עצמה. בכך נפגעים לא רק עורכי הדין כי אם הציבור הרחב הנזקק לשירותיהם.
איני בטוח אם ניתן להציל את מקצוע עריכת הדין. ברור לי שאם לא יינקטו מיד סדרת פעולות בנושא זה וניתן וצריך לעשות הרבה, ההידרדרות תימשך והשפל יעמיק. הגיע הזמן שציבור עורכי הדין יתעשת ויתבע פעולה נמרצת. הגיע הזמן לומר לנבחרי הלשכה כי ימים רבים מדי הם מכהנים מבלי להביא כל תועלת לעורך הדין מן השורה, ואם אין בדעתם לעשות דבר-מה, מותר גם להם להסיק מסקנות.