לא הרבה ניתן לכתוב על אפרים קישון שלא נכתב כבר בשפה כלשהי. קישון היה בלי כל צל של ספק גדול הסופרים הישראלים. הערצתו חצתה גבולות ולאומים, הוא תורגם לעשרות שפות, וסרטיו זכו להכרה בינלאומית חסרת תקדים. גאוניותו מתבטאת כלפי חוץ בכך שלמרות שכתב בעיקר על הוויית העם היהודי בארצו המתחדשת, הצליח לרגש ולהצחיק מיליונים רבים ברחבי העולם כולו.
אבל מה לנו ולהצלחה העולמית של קישון. זו אמנם הייתה חשובה לו לנוכח העורף הקר שהפנתה לו ה"אצולה" התרבותית שלנו, שנכשלה כרגיל בזיהוי גאוניות אמיתית מטעמי חוסר טעם אסתטי ומניעים פוליטיים, אך בכל זאת, הקהל הישראלי ידע היטב כי מדובר בגדול הכותבים, התסריטאים והבמאים שקמו לו, והעניק לו אהבה והצלחה גדולים משל עצמו.
גאוניותו של קישון התבססה על היכולת שלו לזהות את רגשי הקהל הרבה לפני שידע זאת הקהל עצמו. קישון, שחמטאי מחונן, שיחק שחמט הומוריסטי, אשר התבסס על היכולת לצפות את תגובות השומע. כך ידע היטב מה מצחיק, מה מציק, מה מלחיץ ומה מרגש את הקהל. כך ידע לבנות את הבדיחה עד לשיא.
השחקנים שעבדו איתו מספרים כי לא פעם רשם בתסריט גם את תגובות הקהל, ממש כאילו היה הקהל חלק מן ההצגה. כך, קישון הכיר את פריטי קהלו טוב יותר מאשר הכירו אלה את עצמם, ובכתיבתו הוא ביים גם אותם.
אך כל זה מעט מסובך מדי; הרי בדיחה טובה צריכה להיות ברורה ומיידית. אם כן, כיצד ידע הישראלי הרגיל שקישון גאון? פשוט, משום שקישון הצליח להצחיק אותו בעודו צוחק עליו בגלוי. קישון עשה מאיתנו צחוק, וכולנו צחקנו. והרי נדיר מאוד לישראלי לשתף פעולה בתור מושא הבדיחה. קל לו לצחוק על אחרים, אך זה, הוא יודע היטב, הומור רדוד וזמני. לעומת זאת, לעתים רחוקות מאוד יתפתה הישראלי לצחוק על עצמו כישראלי; בשביל זה נדרשים תנאים מיוחדים.
מדוע אם כן נכנענו לקישון וצחקנו יחד איתו על עצמנו? משום שמעבר לכשרון האינסופי, היה מלא הצחוק של קישון באהבה, באנושיות, באמת ובאותנטיות. הצחוק של קישון הוא ביקורת בונה, ביקורת שבתוך המשפחה, ביקורת שמתוך תחושת אחדות ושיתוף גורל.
ההומור הישראלי-יהודי העצמי של קישון היה אוהב וקרוב, כמו היה עניין פנימי, כמעט אינטימי. את אותה התחושה העביר קישון בנצלו את המעמד הבינלאומי שרכש כדי להגן באופן חסר פשרות על מדינת ישראל.
את ההומור של קישון, על כל גווניו, נשאנו בגאווה. נהנינו להיות מושאי הצחוק שלו, משום שנהנינו מן האהבה הכנה והקרבה האמיתית אלינו של אחרון גאוני הכתיבה ההומוריסטית היהודית.
יהי זכרו ברוך.
