כל מי שעיניו בראשו מבין כי אנו מצויים בישורת האחרונה במאבק על תוכנית ההינתקות.
הפגנת הענק שהתקיימה בירושלים ביום ראשון בערב, לא הייתה אקורד סיום למאבק, אלא רק יריית פתיחה לקרב המכריע.
בתשיעי בפברואר מתכוון ראש הממשלה שרון להניח על שולחן הכנסת את הצעת החוק ליישום תוכנית ההינתקות (חוק "פינוי-פיצוי") לקריאה שנייה ושלישית ומיד לאחר-מכן הוא מתכוון להעביר בממשלה את ההחלטה על פינוי הישובים. בין לבין, יוגשו כל מיני עתירות לבג"צ כנגד החוק הפוגע באופן קטלני בזכויות היסוד של המתיישבים.
הדרך היחידה למנוע את הקטסטרופה שתתרחש מיישום התוכנית בדרך העקלקלה שבה מקדם אותה שרון, היא באמצעות קיום משאל-עם על תוכנית ההינתקות.
רוב הציבור תומך במשאל עם, כפי שמלמדים כל הסקרים שנעשו בעניין זה.
התירוץ של שרים וחברי כנסת, בעיקר מהליכוד, לפיו משאל עם לא אקטואלי משום שאין לו רוב בכנסת, הוא תירוץ עלוב. אין רוב כזה, כי שרון לא מעוניין ברוב כזה מחשש שהדמוקרטיה הישראלית תכניע אותו ותעצור את ריצת האמוק שלו ליישום תוכניתו.
שרי הליכוד טוענים מעל כל במה כי הם בעד משאל-עם; הם אף מגדילים ואומרים כי ללא משאל-עם צפויה טרגדיה חמורה, אלא שזה הכל דיבורים, שום דבר מעבר לזה.
היכן המנהיג שיקום ויאמר לשרון: 'עד כאן. לא ניתן לך לקרוע את העם ולפלג את הליכוד. הבא את תוכנית ההינתקות למשאל-עם או שנפרוש מממשלתך ונוביל לבחירות'?
היכן הוא ביבי נתניהו? האם שוב אחז אותו פיק ברכיים ברגעים הגורליים ביותר?
ביבי הקיף את עצמו בסוללת יועצי אחיתופל, שיעצו לו לנקוט במדיניות של "שב ואל תעשה" עד אשר, לדידם, ייפול השלטון לידיו כפרי בשל. אה, כמה נאיביות. המחנה הלאומי נתן לביבי הרבה יותר ממאה ימי חסד לגלות מנהיגות ולכפות על שרון משאל עם, למען כולנו.
אך, ככל הנראה, ביבי, אשר התגלה שוב "במערומיו" ימשיך לשבת על הגדר, רגל פה רגל שם, ולתת הרצאות לתעשיינים או למנהלי המשק על המדיניות הכלכלית שלו, בעוד שרון מוביל את העם למלחמת אחים. כנראה שביבי מעוניין להישאר שר אוצר עד סוף הקריירה הפוליטית שלו. אולי זה עדיף?
דבר אחד בטוח, בדרך שבה הוא הולך, אחרי ההינתקות, חלילה, יהיה צורך בזכוכית מגדלת להבחין בינו לבין שרון, מופז או אולמרט. לתשומת ליבכם יועציו...