אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מצחיק. סגנו של ראש ממשלת ישראל הפך לתוכי. לא סתם תוכי, אלא תוכי אלקטרוני שהכונן שלו הורכב לפני עשר שנים. הוא פותח את פיו בתקשורת ומייד יוצאים ממנו אותם דברים אשר יצאו מפיהו של פרס לפני עשר שנים.
לו היינו בקרקס, או במופע התוכים של חמת גדר, היינו צוחקים ומוחאים כפיים. אבל איננו בקרקס, אנו בחיים האמיתיים. ובחיים האמיתיים גרמו דיבורים שכאלו למותם של אלף ושלוש מאות ישראלים, אלפי פצועים, וחמשת אלפים הרוגים ויותר בצד הערבי. ומה אומר התוכי? משהו יסודי השתנה בהנהגה הפלשתינית. מה, לא שמענו שערפאת מת? האם לא כדאי להגדיל את הסיכון למען הסיכוי?
החליפו דיסקט בראש והישועה תבוא מאליה. הוא מדבר על סיכוי כאילו המדובר הגרלת לוטו. אם תקנה מספיק כרטיסים (הגדלת הסיכון) מובטח לך שתזכה בלוטו ותהיה לעשיר מופלג. אלא שכמו בכל הגרלה, כדי להבטיח את זכייתך עליך לקנות יותר כרטיסים מסכום הזכייה. וכאן לא מדובר בהגרלה הוגנת, אלא ברולטה רוסית נוסח ערב, באקדח טעון חמישה מתוך שישה כדורים בתוף, ורק היריה הראשונה היא עקרה. ואת זה מכוון לנו סגנו ראש הממשלה לראש, ואומר לנו החליפו דיסקט, תקוו שכל חמשת הכדורים האחרים בתוף הם עקרים. תוכי לפחות מצחיק, אבל כאשר חוזרים על הדברים שנאמרו לפני עשר שנים, ללא שינוי, ללא לימוד, ללא הבנה, ולשקר במצח נחושה כי גורמי הביטחון תומכים בחזרה לימי אוסלו העליזים זה כבר מעורר צחוק מר ביותר. שכן מה שסגנו של ראש הממשלה מציע לנו הוא להחליף את הכונן החדש שהרכבנו לקראת מבצע חומת מגן, בכונן הישן שהורכב לפני עשר שנים ואשר אותו היינו צריכים לשלוח למגרסה, ולא רק לאחסן אותו לשימוש חוזר של תוכי אלקטרוני.
על איזה סיכוי הוא מדבר? את זה הוא לא מפרט, אלא מנפח בלון תקשורתי. אבל אנחנו יודעים היטב כי הסיכוי היחיד הוא הסיכוי להעמקת הרצח ההמוני שמבוצע בנו, תחת השראתו והרשאתו של המשנה לראש הממשלה.
למשנה אנו סולחים. הוא איננו תוכי, הוא מצטט את עצמו וחוזר על השגיאות של עצמו. אבל לסגן? זה שהציע את עצמו כחלופה למשנה והיה לתוכי שלו? מה הסיכוי שנפתח בפסגת שארם? בכמה פסגות שכאלו כבר היינו ונשארנו ללא חמצן מרוב הבטחות שאין להן שחר? האם שחרור תשע-מאות אסירים ינפק לנו את השלום, או ינפק עוד תשע מאות רוצחים לשטח? או שחרור אלף-וחמש מאות, ולמה לא את כולם?
רבותי, החלפתי דיסקט. באמת ובתמים שאין צורך להחזיק באסירים. אין צורך להעסיק את המערכת המשפטית ואת עורכי הדין בטחינת מים. חבל על מאמציו של השב"ס, חבל על הכסף הגדול שנזרק על כלא הדרים ועל הסעת המשפחות. בכסף שבוזבז על כלא הדרים אפשר היה לשקם את שדרות ולקומם את ירושלים. נשנה דיסקט. מעתה והלאה כל תפיסה של מבוקש תתחיל בחקירה ותסתיים בגירוש, לעזה. כל קרב שלא הסתיים במותו של הטרוריסט יסתיים בגירושו לארצו, שהיא עזה (אפשר גם לעירק). הרי בבית הכלא שלנו הוא מאריך ימים, יוצר צאצאים, מתכנן פיגועים, אוכל היטב ומתחזק, ויוצר עילה למבצעי שחרור למיניהם. מיותר. אם לא נהרג, גירוש, לאחר תחקור כמובן. אפשר להשתיל עליו שבב לצורך מעקב, ובפעם הבאה שינסה לחצות את הגדר, יירה. בפעם הבאה שייסע בסובארו לבנה עמוסת קסאמים ייורט בטיל.
להחליף את הדיסקט רבותי, זו מלחמה, במדינת אויב ובחיילי האויב. בסופו של דבר זה מה שיקרה, לא במופע התוכי של הסגן למשנה של ראש הממשלה, במופע שלו מספיק להחליף כונן דיסקט במחשב שלנו כדי שהמחשב שלהם ישתנה ממצב רצח למצב אהבה. בחיים האמיתיים שלנו אנו ממתינים בציפיה דרוכה לפיגוע, להתפוצצות אוטובוס, לקטל המוני כלשהו, כדי שנוכל שוב לספוק כפיים, לצחוק צחוק מר, ולומר שמופע התוכים חזר לריקוד נוסף על גופותנו המתות.
שבת שלום
