המחלוקת על תכנית ההינתקות, האיומים על שרים, הקריאה הנואשת למשאל עם, וכמובן הגרוע מכל - הקולות הערבים שהם משענת הקנה הרצוץ לראש ממשלה בהחלטה כה גורלית לעם, כל אלא הביאו אותי לחשוב על פשרה חדשה.
אני קורא מכאן לראש ממשלת ישראל: לעצור את תכנית ההינתקות ולצאת למסע של פשרה בעם, לחפש נוסחה מקובלת יותר, חצי הינתקות. קשה לי מאד עם ההינתקות בכל צורה שהיא, קשה לי במיוחד העובדה שישובים ביהודה ושומרון הם חלק מהתכנית.
אין שום ספק שאנו רוצים לצאת מעזה כי נמאס לנו לשחות בבוץ, לא מאידיאולוגיה לא מאמונה שהשטח לא שלנו ולא משום לחץ אמריקני. העם חושב שעזה היא בור בלי תחתית ורוצה להפרד.
אין לי שום ספק שפינוי, כל פינוי, יהיה רוח גבית לטרור, אבל כזאת שתנשוב שנים רבות ותפיק מוטיבציה עצומה בקרב הארגונים. פינוי ישובים ביהודה ושומרון יהווה ללא ספק סמן, שהתכנית אינה חד-פעמית, אלה פעימה מתוך כמה. העולם יבקש מאיתנו להתפנות עוד ועוד.
פינוי ישובים, בעיני הוא בגידה באמונתינו באלוהינו, בכוחו וברוח נביאיו, ואני איש חילוני, הגר בתחומי הקו הירוק. אני יודע מה ההחלטה הזאת עושה לאנשים דתיים ולאוהבי הארץ העם וההיסטוריה שלו. אם אנו רוצים לפנות כדי לצאת מהבוץ, אנו צריכים למצוא דרך לא להפוך את הפינוי למומנטום לארגוני הטרור, לא לפגוע בחזון הציוני ובארץ ישראל השלמה, לא להפריד בין החזון הציוני לעם ישראל ולא להפוך את המתיישבים לאוייבים, המתנחלים של היום הם החלוצים של אתמול.
אני לא מוכן להסכים בשום פנים ואופן להינתקות, וכמוני חצי העם. אבל! וזהו אבל גדול. אם ראש הממשלה יעביר אל מול ההינתקות מעזה, חוק המחיל את ריבונות ישראל על כל!! אבל כל!! הישובים ביהודה ושומרון, אז ורק אז אני מוכן יהיה אולי לתמוך במהלך. ולדעתי - הרבה מאוד אנשים מן הימין יתמכו גם כן, כולל המתנחלים. אולי אפילו תיראו התפנות מרצון.
