ביום ראשון (6.2.05) הגיעה שרת החוץ האמריקנית, קונדוליסה רייס, לביקור בישראל. זמן קצר לאחר מכן, היא נפגשה עם ראש הממשלה, אריאל שרון, ועם שר החוץ סילבן שלום. הפגישות תועדו, מטבע הדברים, על-ידי העיתונות הכתובה והאלקטרונית. היו הרבה צילומים וגם נאומים קצרים בפני התקשורת.
רייס הגיעה לאזור כדי להפיח רוח חיים במו"מ ישיר ישראלי-פלשתיני, וכדי לחזק את ממשלת ישראל, ושרון בראשה, בדרכם ליישום תוכנית ההינתקות. רייס, כידוע, שהיתה ועודה אחד האנשים הקרובים ביותר לנשיא ג'ורג' בוש, אינה רק "שר חוץ" - לא בתפקיד ולא במעמד האישי.
למחרת, ביום שני, דיווחו העיתונים הגדולים - ידיעות אחרונות ומעריב, על הפגישות של רייס. מיותר כמעט לציין, כי הדיווח ביום שאחרי, בעידן הרב ערוצי בכלל ורשת האינטרנט בפרט, אין בו חידוש גדול. ובכל זאת, בידיעות אחרונות הלכו על חידוש עיתונאי (ולא ראשון) מבית היוצר של משפחת מוזס: תמונה מפרגנת של השר סילבן שלום וקונדוליסה רייס, היא שפורסמה בעיתון, בעמודיו הקדמיים של הגליון; ואילו לתמונת רייס-שרון לא היה זכר בעמודי החדשות. וזה מעורר תמיהה גדולה, שכן אחרי הכל, ברור ששרון הוא המארח הראשי של רייס, והוא האיש הקובע את מדיניות החוץ של ישראל, לפחות בעת הזאת. זר כי היה נחשף לעיתון ידיעות אחרונות, היה עלול לחשוב בטעות, כי סילבן שלום הוא האיש הבכיר בישראל.
אין צורך להיות מומחה גדול בתקשורת כדי להבין, כי הקשר המשפחתי גבר על השיקול העיתונאי; כי העובדה שהשר שלום נשוי לג'ודי ניר-שלום-מוזס, בעלת מניות בעיתון ידיעות אחרונות, היא ש"הולידה" את פרסום תמונת רייס-שלום והשארת תמונת רייס-שרון מחוץ לעמודי החדשות בעיתון של המדינה; כי לעובדה ששרון לא הזמין את השר שלום לפיסגת שארם, היא שגרמה אולי ל"ענישתו".
ניתנת האמת להאמר: אמצעי התקשורת הגדולים, ובמיוחד העיתונים, פועלים, מעת לעת, מתוך שיקולים זרים. ואין מכך מנוס. אחרי הכל, העיתונים נשלטים על-ידי אנשי עסקים, והם פועלים כפי שהם מוצאים לנכון גם כדי לקדם את עסקיהם. את זאת ניתן להבין וגם לקבל, אמנם מדוחק ובתנאים מסויימים. מה חשוב לטפח הוא את השקיפות, למען יידע הקורא להיזהר מניגודי עניינים ומאינטרסים זרים. אלא שישנם מקרים - ומקרה רייס-שלום הוא אחד מהם - שיכולים לעורר כעס ואף לעורר מחשבות: עד כמה מזלזלים עורכי ידיעות אחרונות באינטיליגנציה של קוראי עיתון זה, ובמיוחד של אלה המנויים על העיתון.
