מאז התחיל בני להתאמן בקבוצת הילדים של מכבי חיפה, ("אמא, תכתבי שזו ליגה, לא נבחרת, לא קבוצה, ליגה!") זכיתי להרחיב את השכלתי בכל הקשור לכדורגל, אשר עד לא מזמן היה לדידי הספורט הכי משעמם בעולם!
מסתבר, שהשיחות אשר מתנהלות בין בני (שחקן ליגה) לבין חבריו לקבוצה מהוות עבורי הזדמנות פז ללמוד שבכדורגל הכדור הוא לא רק עגול... ושבכדורגל דווקא מתרחשים דברים מעניינים על המגרש; ישנם מערכים, תרחישים, אסטרטגיה ואפילו... פסיכולוגיה!
"אז מה... איך היה האימון היום? הבקעת גולים?"
"לא, אבל היו לי שלושה בישולים".
(בישולים זאת אומרת סיוע, השתתפות בהבקעה: מתאפשר למשל על-ידי מסירת כדור מדויקת לשחקן פנוי שמבקיע).
"ובאיזה תפקיד שיחקת היום?"
"היום הייתי קשר ימני".
"קשר? מה עושה הקשר? קושר את שרוכי הנעליים של שחקני הקבוצה היריבה זה לזה?"
הילדים צוחקים... (יש להם חוש הומור).
"לא אמא, הקשר תפקידו: לקשר בין ההגנה להתקפה. בדרך-כלל יש שני קשרים: ימני ושמאלי, ובניגוד למה שאנו מכירים בפוליטיקה הישראלית - יש ביניהם שיתוף פעולה מלא ואינטרסים זהים", אומר בן ה-11 ואני מזהה ירושה דידקטית, יכולת מתודית וניצני רטוריקה בדבריו.
"ובאיזה תפקיד רועי שיחק?"
"רועי היה היום חלוץ".
"חלוץ?... מה עושה החלוץ? בא לקיבוץ?" אני שואלת (אני הרי על הגל).
"אמא, אל תתחילי..." הילד קורא לי לסדר.
"האם תפקידו לחלץ את הכדור מידי הקבוצה השנייה?" אני מנסה שנית.
"לא אמא... תפקידו של החלוץ הוא לתקוף!"
"אההה, הבנתי", אני משיבה לאחר הרהור.
"ומה היה נתנאל?"
"נתנאל היה בלם ותפקידו לשמור על החלוצים", מקדים הבן תשובה לשאלה.
"אההה, יופי... אז מי היה השוער?"
"השוער הוא הש.ג. - תמיד אשם", אומר הילד וחבריו צוחקים (הוא גנב לי את הבדיחה).
מי שמכיר את חוקי המשחק יכול לדלג לפיסקה הבאה.
הרוצים להעמיק בנושא יכולים לפנות ישירות לבני שישמח להרחיב, לפרט ובמיוחד - להדגים.
להלן תקציר: המגן - שומר על הקשרים של הצדדים.
הבלם - שומר על החלוצים.
הקשר - מקשר בין ההגנה להתקפה.
החלוץ - מוביל התקפות מתפרצות ואמור להבקיע שערים.
השוער - להגן, לבלום, לחלץ ו... הוא יכול גם להבקיע - זה קרה בברזיל לפני שנה כששוער בעט כדור לעבר השער היריב ובמקרה השוער של הקבוצה היריבה יצא אל הכדור שקפץ מעליו ונכנס לשער, גול!
התכונות הדרושות משחקן כפי שהסביר לי בני: בראש ובראשונה הזריזות - "ללא זריזות אין שחקן".
דיוק - שחקן חייב לדייק במסירה, לדייק בבעיטה, לדייק בהבקעה.
הובלת כדור/שליטה בכדור - אין שחקן כדורגל טוב שאינו שולט בכדור, (עיין ערך: רביבו).
אבל, מסתבר, שישנה עוד יכולת חשובה מאוד ומי שניחן בה יקבל כמעט תמיד תפקיד בהרכב הפותח.
יכולת ראיית משחק!!! ראיית המשחק היא היכולת לראות את התמונה בכללותה ולראות אותה במבט פרספקטיבי מנקודה חיצונית. רק כך אפשר לקבל החלטות נטולות שיקולים זרים ומנוטרלות מנימות אישיות. על-סמך החלטות שכאלה המעשים יהיו שקולים יותר, נכונים יותר, ונבונים יותר; זו דרך בטוחה להצלחה.
כך גם בחיים!! "ראיית המשחק" היא יכולת חיונית ואף קריטית במצבים רבים ומגוונים בחיים.
אישה מוכה, הנמצאת בסבך האלימות, ההשפלה, המצוקה והתסכול, אין לה יכולת ראיית משחק. הרי היא בעיקר בתפקיד השורדת - זו שצריכה לרכז את מירב האנרגיות ותשומת הלב שלה כדי "לעבור" את הערב במחיצת הבעל האלים כמו גם את היום.
אישה שחיה תחת איום מתמיד, או תחת החשש מהאלימות העשויה להתפרץ בכל עת (מספיק שהתפרצה פעם אחת בעבר כדי להיות שם כצל רודף) - לא יכולה לשקול את צעדיה כראוי ואין לה ראיית משחק.
אם נשווה את מצבה למשחק הכדורגל, הרי שהיא בתפקיד הכדור הנבעט, המושלך, הנשלט ומתומרן, המועבר מרגל לרגל. כל אדם אשר נמצא במצב של נרדף עסוק בלראות את הדרך המיידית שלפניו.
שלושת ה-F הידועים בתחום מדעי ההתנהגות שמתארים את תגובת הקורבן לתוקף הם: א. FREEZE: קפיאה, אי יכולת לזוז, שיתוק. (מזכיר מצב שבו הולך רגל קופא על מקומו לנוכח הרכב שעומד לדרוס אותו).
ב. FIGHT: השבת מלחמה שערה.
ג. FLIGHT: בריחה, מנוסה.
עוד ידוע, כי הקורבן יכול לנקוט גם בהסתגלות למצב החדש (אופייני מאוד במצבים של גילוי עריות) ואף להגיע לידי הזדהות עם התוקף (אופייני אצל שבויים).
בכל המצבים המתוארים אין שום אפשרות לקורבן להסתכל אל המציאות ב"ראיית משחק".
אישה מוכה, כדי שתוכל לקבל החלטות נכונות לגבי מצבה ועתידה צריכה האישה המוכה, לא רק שאין לה "ראיית משחק", אלא היא גם מכחישה את מצבה, מדחיקה את האלימות כלפיה ולמעשה בהפעלת "מנגנוני הגנה" אלה מתרחקת מהיכולת לראות את המציאות נכוחה כפי שנדרש משחקן בעל "ראיית משחק".
את "ראיית המשחק" שלי רכשתי ברגע שהמשטרה הרחיקה את "חורש רעתי" לשבועיים מהבית. לאחר לילות שקטים, עם קפה בבוקר, ללא קללות, ללא איומים, ללא רודנות... יכולתי לראות את עצמי מהצד ולקבל החלטות נכונות.
אם את אישה מוכה, והינך קוראת את דבריי אלה ומבינה בעקבותם את מצבך, תוכלי לקבל החלטה אמיצה ולצאת מהמסגרת בה את מצויה כדי לראותה מנקודת מבט חיצונית; "ראיית משחק".
________________________________
טל רבינוביץ' כתבה את הספר האוטוביוגראפי: "כלה ונחרצה", וכן פירסמה ספרי ילדים. לכותבת אתר אישי,
[קישור]. המאמר פורסם באתר BSH.
