"רבין מחכה לאריק...עונש מוות לבוגדים" - זוהי הכתובת שחרטו על הקיר בבית המעצר בירושלים, נערות שהשתוללו בהפגנת הימין בירושלים ונעצרו על-ידי המשטרה.
תצלום כתובת הנאצה פורסם היום ב"ידיעות אחרונות" בעמודי החדשות, על-פני שטח של 120 סמ"ר. מחיר פרסום מודעת שטח שכזאת בעמודי החדשות ב"ידיעות אחרונות" הוא 30.000 ש"ח, כולל מע"מ.
כתובות נאצה שכאלה מתפרסמות מדי פעם חינם באמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית כמו "שרון רוצח" בימי מלחמת לבנון, או "רבין בוגד" בעקבות הסכמי אוסלו ורבות אחרות.
התקשורת המונעת בדלק של "זכות הציבור לדעת", כשהמוטיבציה שלה היא לחבר את הכותרות המרעישות והמזעזעות ביותר, אינה בוחלת באמצעים כדי לזכות ברייטינג הגבוה ביותר ולמכור עצמה למפרסמים במחיר היקר ביותר.
כמובן שתפקידה של התקשורת בחברה דמוקרטית הוא לחדור לפינות האפלות ביותר של חיינו ולחשוף אותן לעיני הציבור. הדילמה היא האם גם במקרה הנדון המטרה מקדשת את כל האמצעים, והאם בימים של שסע ההולך ומעמיק בחברה הישראלית עד לסכנה של מלחמת אחים האין עורכי העיתונים (המכונים שומרי השער) חייבים הפעם, באופן יוצא מן הכלל, להחרים את אותם מטורפים ולחדול מלספק להם במה חינם לפירסום דברי הסתה ונאצה המרבים רק ריב ומדון.
הרי בכך, מבלי משים, מעודדת התקשורת את התחרות בין כל מיני סוטים ומטורפים להקצין את הסיסמאות שלהם כדי לזכות במירב החשיפה ולהשיג כותרות חינם.
נשקפת סכנה מוחשית שמא קיצונים אחרים היושבים עדיין דוממים על הגדר יסחפו להקצנה, וכולנו נישטף למחול שדים שמרה תהייה אחריתו.
אותם מטורפים המסכנים את הדמוקרטיה הרופפת שלנו, מצליחים באינטואיציה שלהם לעשות מניפולציה מתוחכמת בתקשורת, לרתום אותה לצרכיהם והכל חינם אין כסף. כמו במקרה האחרון של כתובת הנאצה שהתנוססה לעיני קומץ שוטרים בתא המעצר בירושלים ונחשפה "הודות" ל"ידיעות אחרונות" לעיני מאות אלפי קוראים.
