לפני מספר שבועות מעל דפי אלקטרוניים אלו, בקשתי מבוגי להפסיק לדבר על ימות המשיח, ולהתחיל לבצע את תפקידו. הרמטכ"ל הוא חייל, הראשון בחיילים, וחובתו היא למלא את מדיניות הממשלה, ולא להציע לממשלה מדיניות.
היום מקבל הרמטכ"ל את התודה הצפויה על-כך שפתח את פיו ודיבר על ימות המשיח - את ראשו על טס ההתפטרות. בוגי הינו רמטכ"ל מעולה. הוא החזיר את הצבע ללחיו של צה"ל. תחת הנהגתו החיילים התנדבו למילואים. (כולל כותב שורות אלו) תחת הנהגתו הפכה ישראל את קערת אוסלו על-פיה והשתלטה מחדש על שטחי ארץ ישראל
אותה נטשו בסכלותן הממשלות הקודמות וקבלו בתמורה טרור פרוע.
בוגי עשה את מה שאף צבא בעולם לא עשה, הדביר את הטרור בדיוק לרמת הפעילות שביקש ממנו הדרג המדיני, למינון המספיק כדי לתת לתושבי ישראל ביטחון בעתידם, ובכל זאת להחזיק אותם על בהונותיהם ולהצדיק את גדר החיכוך.
בוגי עשה זאת בתנאים הקשים ביותר של תקשורת מקומית ועולמית עוינת, הדורשת גם הצלחה, ללא אבדות, ומבלי לפגוע בתומכי הלחימה של האויב. תחת עינה הפקוחה של התביעה הצבאית הששה, ממרומי מגדל השן של הקריה תל אביב, להעמיד את חיילי צה"ל על דוכן הנאשמים.
למרות ההתנגשות הבלתי נמנעת של המתגמדים מול נאמני ארץ ישראל, למרות נשות המחסומים העושות ככל יכולתן לחבל בחיילים המופקדים על ביטחונן. הוא עשה זאת מבלי להתלהם, ובשמירה על יציבות מאופקת ומשרת ביטחון.
ואם כל-כך טוב, אז מה כל-כך רע? מדוע צריך לפטר אותו בבושת פנים? כי בוגי לא למד לשתוק.
בוגי לקח את ההצהרות של אריק כפשוטן, ולא הפנים את משמעותן.
האריה בחורף הראה שבמזרח התיכון צריך לומר דבר אחד, ולעשות את ההיפך. להקים ממשלה ימנית, ולדחוף מדיניות המוגדרת כשמאלנית, כדי לבצע מדיניות ימנית. לקבל את אבו-מאזן בתופים ובמחולות ביום, ולהמשיך לבצע מעצרים וחיסולים בלילה. לדבר על פתיחת מחסום לאלף, ולהעביר עשרים, וגם אותם רק למקום שהוא כבר שומם. לנסוע לפסגות מדיניות רבות הדר מחד, ולהצהיר הצהרות חסרות ערך מאידך. לדבר על כיבוש, אך לא על מה נכבש. לצדד בפומבי במפת הדרכים ולחבל בה בכל דרך אפשרית על-ידי הפרובוקציות המתאימות. לדבר כמו שלום עכשיו ולעשות כמו מלחמה עכשיו.
בוגי, חייל ישר דרך, לא למד את כל אלו. עוד לפני שנטמן ערפאת במוקטעתו כבר החל להצהיר כי חל עידן חדש ביחסי ישראל ערב, שכן המכשול לשלום הוסר בידי הקדוש ברוך הוא. כאשר התקבל אבו מאזן בשמחה שקרית הצטרף בקול רם למתווה המדיניות החדשה, זו שלא היתה ולא נבראה, והחל להקביל בשמחה את ימות המשיח של "שינוי אמיתי" בראשות הטרור.
ואם בפומבי כך, על אחת כמה וכמה בפורומים סגורים. הרמטכ"ל ניסה להתוות מדיניות כתחליף לפעולה צבאית. הרמטכ"ל ניסה לכפות את נטיותיו המדיניות על המציאות הסוררת. השלום יקנה לנו ביטחון, ציטט את המנטרה הישנה. בתמימותו סירב להבין כי אריאל שרון יודע כי המנטרה הזו שקרית מיסודה. האריה למוד הקרבות יודע כי ה"שלום" החתום על-ידי ערבים קונה רק את המלחמה הבאה, שהקפאון קונה רק את המהלך המדיני הבא שנועד לחתור תחת אשיות המדינה היהודית.
ברור לו כי מטרות הערבים לא השתנו מאז האינטיפדה של שנת 1929,
מאז רצח יהודי חברון, מאז שיתוף הפעולה ההיסטורי בין אייכמן לחוסייני והיא הכחדת היהודים מעל אדמת דאר אל איסלאם. ומכיוון שהרמטכ"ל לא הבין, ושילח חרצובות לשונו, נענש בדיוק במקום שכואב לו, ביוקרתו.
הרמטכ"ל הבא, כדאי לו שילמד את הלקח, אם ברצונו להאריך ימים בכהונתו. אל תדבר מדיניות. אל תנסה להתחבב על התקשורת בדברי הבאי. עשה את מלאכתך שהיא ניהול הקרב המתמשך והכנה למלחמה הבאה. ימות המשיח עדיין אינם באופק, והאופק המדיני מבטיח רק את המשך ההתגוששות עתיקת היומין בין יצחק וישמעאל. ומי שרוצה ללמד את האריה כיצד לנהל את מלכות החיות, כדאי שיבחר קודם לכן לנשיאות ארה"ב.
