אין ספק שיש בכך משום ריענון חשוב בעובדה שהיועץ המשפטי לממשלה מביע את עמדתו באופן מפורט וישיר באשר לסוגיות חשובות בחברה ובממשל בישראל.
אולם, מאמרו בנושא מיגור השחיתות השלטונית בישראל אשר פורסם באתר זה ב-13.2.2005 (ובכתב העת של לשכת עורכי הדין) לוקה בחסר ואינו יורד לשורשי הבעיה והיכולת למגרה.
יש במאמרו חזרה על "מנטרות" (חשובות אמנם) שבאמצעותן לא נוכל לתקן את המצב. השחיתות השלטונית בישראל צמחה על קרקע פוריה אשר זכתה ל"העשרה" קבועה בכל תקופת הממשל הישראלי.
במאמרי זה אני מבקש לרדת דווקא לרשימה מפורטת של סיבות אשר הביאה לצמיחתה של תרבות השחיתות השלטונית הישראלית. הטיעון מהמרכזי שלי הוא כי המסד החוקי והתרבותי של הניהול הציבורי בישראל בשילוב תרבות בסיסית בחברה הישראלית היוו יחדיו את הבסיס עליו התפתחה השחיתות.
הינה מבחר מהסיבות: 1. ליקוי בסיסי בתשתית הטיפול המשמעתי בסקטור הציבורי. הטיפול מתמשך, מאופיין בסחבת ולא מגיע לכל תוצאות. הגופים הציבוריים אינם מעמידים עובדים ומנהלים לדין משמעתי על עבירות שנעברו, אלא לעיתים רחוקות - משתלם, במידת מה לעבור עבירות. אין ענישה.
2. אין כל הגדרה מדויקת וביסוס משפטי לאחריות אישית של נבחרי ציבור ופקידי מדינה.
3. חוסר שקיפות של תקציב המדינה והפעילות של משרדי הממשלה והגופים הציבוריים - מאפשרת שימוש "מניפולטיבי" בתקציבים.
4. חוסר "קוד אתי" ברור ומחייב - כמו, לדוגמא, שילוב קרובי משפחה בעבודה בשלטון המקומי.
5. "פרצות" במערכת המינויים והמכרזים למשרות בשירות המדינה ובסקטור הציבורי בכלל - המאפשרות חדירת מינויים פוליטיים ובלתי כשירים למיניהם.
6. מערכת שכר המחייבת את העובדים לרמות בכדי לזכות בהטבות בסיסיות.
7. חוסר הצורך בשימוש בבביסוס מקצועי ואמפירי בכדי לגבש חוקים ותוכניות ממשלתיות - כל אחד יכול לקבוע דברים מהותיים בנקל.
8. פוליטיזציה הולכת וגוברת של השירות הציבורי המקצועי והשתלטות יועצים ועוזרים פוליטיים על העשייה הציבורית המקצועית.
9. אי מעבר למבנה בסיסי של יחידות השירות הציבורי שירחיקו את הפוליטיקה מגופי הביצוע והמשאבים העומדים לרשותם.
10. ההגנה הבלתי-מתפשרת של וועדי העובדים בגיבוי ההסתדרות גם על התנהגות שלילית של עובדים, לרבות בשעה שהם עוברים עבירות משמעת ופועלים בשחיתות.
11. החלשת ביקורת הפנים ותפקיד מבקרי הפנים באופן שיטתי ומתמשך על-ידי השרים ונבחרי הציבור העומדים בראש גופים ציבוריים.
12. התרשלות הכנסת באחריותה לפיקוח על פעולת הממשלה ואף שיתוף הפעולה שלה עם האלמנטים השליליים הפועלים בתוך הסקטור הציבורי.
13. בירוקרטיה קשה ומתישה - המחייבת את האזרחים ובעלי העסקים לחפש "דרכים עוקפות" בכדי להשיג את מבוקשם הלגיטימית.
14. אי פיתוח המנגנונים להעצמת השיטה של "חושפי שחיתות" ואפילו הרדמתם.
15. פרצות במערכת המכרזים לרכישות והתקשרויות המאפשרות לגורמים מושחתים להשתש בה בכדי לקדם שחיתות.
כל אלו ועוד אחרים הם נושאים שאין לחפש אותם רחוק. אלו הביאו, בין השאר להתפתחותה של השחיתות הממוסדת בתוך שורות הסקטור הציבורי ואיפשרו למערכת הפוליטית לחדור לעומק התקציבים, המשאבים והפעילות.
ממשלות ישראל לדורותיהם לא טיפלו בנושאים אלו באופן מערכתי - כך ששילוב בין "פרצות" אלו לבין התרבות הישראלית של "קשרים" וטיפול באמצעות "מקורבים" גרמו להדרדרותה של ישראל במדד השחיתות.
ועל-כן אינני יכול לקבל את הצהרותיו של היועץ המשפטי לממשלה שהבעיה היא ב"רוח הגבית" ואווירה ציבורית שתסייע במיגור השחיתות. הבעיה מוחשית, נמצאת בתוך שורות המערכת הפוליטית והציבורית - פשוט צריך להתחיל לטפל בה מבפנים ובנחישות.