את כל מה שאני מסוגל לכתוב בנושא הקרדינאלי העומד לדעתי בבסיס שלטון החוק של ישראל, בעקבות החלטה להגיש כתב אישום נגד בנו של ראש הממשלה, יכול לשכתב כל תלמיד תיכון המעורב בפוליטיקה הישראלית רק מקריאת עיתונים ושמיעת חדשות.
אבל דווקא בהירות הנושא, הכרת הנפשות הפועלות, ידיעת רוב הפרטים שזרמו בתקשורת במשך השנים האחרונות - מבהילים אותי עד כדי ניסיון נואל לסתת באבן את הקוד האתי והמשפטי שניתץ ללא רחם דווקא ע"י הממונים על שמירתו.
כי את כל המילים הבומבסטיות, התאורים המקבריים, הדימויים הזוועתיים לאופציית המשך קיומינו כאן כאומה שוחרת שלום וחיים שלווים ובטוחים - כמעט ואין אחד המוכן לחתום לנו בתוספת תעודת ביטוח - אצל נוטריון.
אבל דווקא אני המתחבר ללא פשרות עם אלה הלוקחים רק את הטוב מהחיים, מבטלים במחי יד את כל הפוליטיקאים על משרדיהם, ומתרחקים מכל כותרות היום - לוקח פסק זמן בין חיוך אחד לרצינות אחרת, בין בילוי אקזוטי לעבודה מעניינת - ומביט לרגע לצדדים. המבט שלי נופל על אלה שבזמן אכילת הארוחה הדשנה בהפסקת העבודה - מקווים שהמיסים שהם משלמים בתלוש המשכורת - מיועדים לגיוס נבחרי עם המעוניינים להיות המטרייה השומרת ומפקחת ציבורית על הפרט והחברה. רוצה לחשוב שכל מערכות הצדק, השלטון, והאכיפה - מתפקדים בדיוק כפי שאנו משתדלים לעשות במקום עבודתינו היצרני, ובסוף היום נופלים שדודים למיטת החלומות שאינה מאפשרת לנו יותר כח לדאוג לאלה שצריכים לדאוג לנו.
את הפרדת הכוחות האלה, רבים מנבחרי הציבור כלל לא יודעים שעליהם להבין. והמפחיד מכל הוא - שרבים מהם בכלל מנצלים את חוסר האונים של הציבור, ממש כדי להתעלל בו - ואפילו לשדוד אותו לאור היום.
כי מי אני ומה כלי העבודה שברשותי, לבוא ולטעון נגד התנהלות ראש הממשלה?
מי אני ומה אני לבוא ולנסות להאשים את בנו האחד של ראש הממשלה, על קבלת סכומי עתק - רק בגלל שלאבא שלו קוראים שרון?
ממתי ניתנו בידיי הכלים והאפשרויות להעמיד לדין בן אחר של אותו ראש ממשלה שנכנס כך סתם לכנסת, בית המחוקקים של עם ישראל, רק בגלל שאבא שלו הכניס אותו ללא תור?
הרי לשם כך יש יועץ משפטי לממשלה.
לשם כך יש פרקליטות.
לשם כך יש משטרה.
לשם כך יש שוטרים וניידות משטרה...
אבל כיצד אסביר שכל הכלים האלה אינם תמיד לשימוש הנכון, ורק היום לדוגמה ניצלו כמה מחזיקי מפתחות כחולי מדים את ציוד הממשלתי הזה כדי לגרום לנהגת תמימה להקלע למחדליהם ולמות כך סתם בתאונת דרכים שנראית ונשמעת יותר כמו קטל של רשלנות פושעת שלא לצורך?
אז שוב... אינני יועץ משפטי, אינני נשיא המדינה, ואינני אפילו מנכ"ל שיכול להקים ועדת בדיקה. אני בסה"כ הייתי בין אלה שאכלו ארוחת צהריים, שמעו כמו כולם את הידיעה על מותה של עוד נהגת תמימה - והקאתי את נשמתי על כל המימסד ששכח להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה שאינו יודע שום דבר, אינו מתעניין במעשי ילדיו, בטוח שהכסף לבחירתו נפל מהשמים - ואפילו אינו שומר על זכות השתיקה בחקירתו, אלא פותח על כולנו כזה פה... שרק מהריח הלכו לעולמן כמה כבשים חסרות ישע.
אז מחר שוב תזרח השמש.
האשה תקנה לנו ג'חנון לשבת, האבא יקנה את הגרעינים, הילדים ימלאו שקיות עם נחשים מתוקים צבעוניים, ומישהו עם מיכל ריק בטח יקבל את העיתון העבה והכבד בתחנת הדלק.
זה מה שיהרוס לנו את השבת.
עם כל ההכנות החומריות והנפשיות ליום המנוחה היחיד שקיבל עם ישראל מבוראו, חייב יהיה מישהו להזכיר לנו מהיכן באנו (מכל השבוע) ולהיכן פנינו (לעוד שבוע לא פחות קשה...).
אז ראש הממשלה לא יקבל מכתב רשום עם כתב אישום המגיע לו מכאן ועד הודעה חדשה.
בנו עמרי דווקא יקבל את הפתר הקטן עם ה"ר" לקבל בסניף הדואר.
אבל אנחנו? מה איתנו? האם מישהו מאיתנו ירגיש יותר טוב החל ממחר בבוקר?
האם נוכל להתארגן בשיחות סלון כדי לברר את גובה השלג, ולא רמת השחיתות?
האם נתדפק החל מהשבוע הבא בפתח משרדי הממשלה, ונהייה בטוחים שהפקיד מעבר לדלפק מתכוון לשרת אותנו?
או שמא אותה מרה שחורה או ירוקה - היא שתעיב מעלינו ועל כל פעלינו ושאיפותינו - כאילו ואין לנו דאגות אישיות ומשפחתיות בכל רגע נתון...
אז עמרי שרון חטף כתב אישום...
