היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הודיע (יום ה', 17.2.05) על החלטתו להגיש כתב אישום נגד ח"כ עמרי שרון בפרשת אננקס מחקרים. המדובר בכתב אישום המטיל דופי חמור גם בשרון האב.
החלטת מזוז לא היוותה הפתעה. מה שכן הפתיע הוא עוצמת טיעוניו של מזוז, וההחלטה להגיש כתב אישום בסעיפי אישום חמורים לא רק בגין עבירה על חוק המפלגות (עבירת קנס), בהן קבלת תרומה אסורה, קבלת סכומים מעל המותר, אי ניהול מערכת חשבונות כנדרש, הוצאת סכומים מעל למותר ומסירת דוח של מועמד, אלא גם בעבירות חמורות בהרבה לפי חוק העונשין, בהן: רישום כוזב במסמכי תאגיד (סעיף 423), עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד (סעיף 424), מרמה והפרת אמונים בתאגיד (סעיף 425), קשירת קשר לביצוע פשע או עוון (סעיף 499) ושבועת שקר (סעיף 239).
הטחת האישומים הנ"ל - שכולם, כידוע, כפופים עתה לשימוע - נעשתה לאחר לחץ כבד מצד התקשורת וגורמים שונים, שטענו נגד מזוז כאילו הוא מקל ראש במעשיהם של שרון ובניו. מעתה יוכל להדוף בקלות טיעון זה.
החלטת היועמ"ש ניתנה כמובן בדין. אין להטיל ספק במניעיו, שהרי לא הוא "בישל" את תיק החקירה הזה, ולא היה צד לליבוי האש נגד שרון ובניו (זו היתה האג'נדה של עדנה ארבל). מזוז מאמין בוודאי שיש למצות את הדין (המלא) עם עמרי שרון, בשל חומר הראיות הברור נגדו. ובכל זאת, כדאי להאיר כמה נקודות, שיעלו, קרוב לוודאי, ויידונו בהרחבה עוד זמן רב, ככל שיתעצמו הדיונים בחומר החקירה העוסק בעמרי שרון ואביו אריאל. נציג רק שלוש מהן:
- כשל לוגי: הפרת אמונים כלפי מי? - מזוז מייחס לעמרי שרון ניהול קמפיין ב"מסלול גלוי" (באמצעות חשבון: "אריאל שרון - בחירות מקדימות 1999"), ובמסלול אסור-סמוי באמצעות אננקס מחקרים. לפי מזוז, למוסד לביקורת של מפלגת הליכוד נמסר דיווח על הוצאות בסכום כולל של 962 אלף ש"ח, בעוד שבאמצעות המסלול הסמוי גוייסו תרומות בסך 6 מיליון ש"ח והוצאו כספים בסך כולל של 4.7 מיליון ש"ח. מזוז טוען, כי ניהול הקמפיין במסלול הסמוי מהווה, מצד עמרי שרון, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות מנהלים ועובדים בתאגיד. בד-בבד עם כך טוען מזוז, כי שני המסלולים קודשו להאדרת שמו וקידום מועמדותו של אריאל שרון לראשות הממשלה. וכאן ניתן לשאול שאלת תם: איזו הפרת אמונים יש כאן כלפי אננקס מחקרים? הרי היא שימשה זרוע נוספת, ונועדה מלכתחילה, לקדם מועמדותו של שרון לראשות הממשלה;
- הפלייה פסולה - שר ההיסטוריה, כשיבחן את מי מעמידים לדין ואת מי לא, יציג, קרוב לוודאי, גם את השאלה הבאה: כיצד קורה שמכל העבריינים שנתפסו על-ידי מבקר המדינה, שחלקם הגדול גם נקנסו, בגין זאת שביצעו עבירות דומות לאלה המיוחסות לעמרי שרון, כיצד זה דווקא/רק הוא מועמד לדין. שר ההיסטוריה לא יוכל לעשות הפרדה ולאמר, למשל, שההחלטות התקבלו על-ידי אנשים שונים: מעשי אותם עבריינים טוייחו על-ידי עדנה ארבל (ולהקתה), כשזו כיהנה כפרקליטת המדינה; וכאן עסקינן בהחלטה ראויה מצד היועמ"ש מזוז. שר ההיסטוריה ייבחן כיצד נהגה התביעה במדינת ישראל, ויגלה כי ישראל של שנות האלפיים, עדיין "פורמים" תיקים למקורבים ולמיוחסים (פרשת עמותות ברק), ומהדקים תיקים ומדקדקים וגם מפלים לרעה אישים מסויימים, בלחצה של התקשורת. עוד קודם לשר ההיסטוריה, אגב, צריך מזוז לעבור את ועדת הכנסת, בראשה עומד ח"כ רוני בר-און. וזה האחרון כבר העיר, בראיון לרדיו, כי ועדת הכנסת, כשתיתבקש להסיר חסינותו של עמרי שרון, תדון במדיניות התביעה בכללותה, כולל השאלה מדוע מעמידים לדין במקרה זה מקום שסגרו תיקים לאחרים;
- עולם הפוך - שרון ובנו עמרי, הודו מייד אחרי דוח מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, כי הם כשלו בעניין זה. משום כך התחייב שרון להשיב לתורמים, דרך אננקס מחקרים, את כל כספי התרומות בסכום כולל של 4.7 מיליון ש"ח. וזה, ככל הידוע, תקדים היסטורי, שהרי שום פוליטיקאי אחר לא השיב עד כה תרומות שקיבל שלא כחוק. אהוד ברק לא השיב פרוטה, למרות שעמותות שפעלו בעבורו ובידיעתו גייסו עשרות מיליוני ש"ח, שלא כחוק. עמד על כך מבקר המדינה; דן מרידור, יצחק מרדכי, דוד ליפקין-שחק, רוני מילוא ואחרים לא השיבו דולר אחד מתרומות אסורות שקיבלה תנועת המרכז; כך גם מפלגת העבודה בגלגוליה השונים, בראשות שמעון פרס, רבין ומנהיגים קודמים; וכך גם תנועת שינוי ותנועת מרצ, שקיבלו, בסיבובים כאלה ואחרים, תרומות אסורות.
בדברים שלעיל אין כדי להצדיק את מעשיו של עמרי שרון, או כדי להפחית מחומרת מעשיו, אלא כדי להצביע על התופעה הפסולה באה: העמדת עמרי שרון לדין לבדו, למרות שרבים טובים ובכירים ממנו, במפלגות אחרות, שוחררו לביתם ללא כתב אישום, גורמת לעיוות דין ציבורי חמור. לא רק כלפי עמרי שרון, אלא במיוחד כלפי ציבור הבוחרים בליכוד, המתוייגים כאילו שלטון הליכוד (באמצעות שרון) אינו לגיטימי, שכן קולותיהם נרכשו בכסף אסור שגייסו בני משפחת שרון.
